גאולה בקרוב כתב:וכן מוכח מהגמ' ברכות ש"קמאי הוו מסרי נפשיהו" ומבארת כגון רב אדא שקרע לאותה אשה את הכרבלתא וכו'. ולא מסתבר שהמלכות תהרגהו בגלל קריעת בגד לאשה ברחוב, וכמו שהיה למסקנה שרק כסף התחייב.
והאי מילתא נקט הכא משום דמיירי שמוסרין נפשם על קדושת השם ועד השתא איירי נמי במי שמבזה עצמו על קדושת השם לפשוט כלאים בשוק:
הקושי שם יותר גדול שבפשטות הלשון איגלאי מילתא דכותית הוויא שיימוה בד' מאה זוזי משמע שאם היתה ישראלית לא היו מתערבים המלכות (דלמאי נפ"מ מה דאיגלאי מילתא ואם לסוף הדברים הוו"ל לגמרא למימר שיימוה בד' מאה זוזי לבתר איגלאי מילתא דכותית הוויא) . והרי הוא חשב שהיא ישראלית כמו שאמר מתון מתון, ואם כן בכלל לא מסר נפשיה אלא פשוט טעה.
ובמקום אחר כתבתי דעיקר המסירות נפש כאן היה מה שקרע ממנה את הבגד מה שאינו ראוי לעשות כן מצד הצניעות ובזה דומה למעשים אח"כ דקאקי חיוורי, רק שהוא היה שלם במעשיו וכוונתו רק לשמים ויכול היה לעשות כן כמו שכתב הריטב"א (בע"י?) בריש פ"ב דכתובות. ובזה מבואר היטב מה שאומר רבא שהראשונים היו יכולים לעשות כן, היינו שרבא לא יכול לקום היום ולהחליט שגם הוא יעשה כן כי תלוי בשלימות הכוונה ולא חשב עצמו כך.
אוצר החכמה כתב:אני לא מבין מה אתה מתכוון גם אם ירצו.
אם אתה תרצה להיות הגאון מוילנא אתה יכול להיות אבל לא בהחלטה של רגע. אלא בעבודה של הרבה שנים.
לעומת זאת להחליט להפסיד ארבע מאות זוז או אפילו לקבל את הבושה שבהתנהגות של עזות די קל להחליט. לעומת זאת להיות כזה שלם שבאמת יכול לנהוג בחוסר צניעות כי כל כוונתו לשמים זה מעלה גדולה ועל זה מבחין אביי בין מעלת דורות הראשונים לימינו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 107 אורחים