יעקובי כתב:מה שכתבתי "תמיהות קשות", אל יחר, ואל ישפוט לפי תחילת הדיון, שכן אי תסתייעא מילתא אוסיף בע"ה בהמשך עוד כמה דברים, ואולי אף כבודו יבינני בזה..
יעקובי כתב:הרמב"ם...כתב "מחזקין ידי גויים בשביעית בדברים בלבד, כגון שראהו חורש או זורע, אומר לו תתחזק או תצליח, אבל לא יסעדנו ביד". הנה כתב הרמב"ם "חורש" בסתם, ובודאי יש בו גוונא דאסור רק מדרבנן כמבואר ברמב"ם פרק א' הלכות ב' ד' י'...הרמב"ם סתם חורש קאמר, דכולל כל האופנים, גם גוונא דרבנן...וכן מתבאר מדברי הרא"ש (ספ"ה דגיטין), דאין עודרין עם הגוי בשביעית...ומלאכת עודר כחורש (כמבואר מו"ק ד' ע"ב), וא"כ בודאי איכא גוונא דרבנן וכנ"ל.
יעקובי כתב:מעצם הדבר שלא התירו הראשונים ע"פ הסוגיא דגיטין רק לסייעו בדברים בלבד ולא ביד כלל, ולא חילקו בין מלאכות דאורייתא למלאכות דרבנן, מבואר דאין שום חילוק.
יעקובי כתב:המובא בשטר ההרשאה שפורסם בהמעיין האחרון בזה"ל: "כמו כן ידוע לנו ואנו מסכימים כי הקונה (א"ה, היינו הגוי) ישכור את המינהל לצורך ניהול המקרקעין, ואותנו על מנת שנמשיך לעבד את המקרקעין ולגדל בהן עבור הקונה". ומבואר שהיהודי (המוכר) ממשיך כדרכו לעבד ולגדל עבור הקונה (הגוי), ללא הגבלות..
יעקובי כתב:ובכל אופן גם אם ההנחיות בעל פה לא כך, ומורים להמנע ממלאכות דאורייתא ולהקל רק בדרבנן, מה בכך.
יעקובי כתב:הרי כבר ביררנו למעלה בפשיטות דהאיסור הוא גם במלאכות דרבנן, וא"כ מאי נפק"מ..
יעקובי כתב:הרי ממה נפשך, לעיל הובא מהיבי"א שההיתר הוא על סמך דעת רש"י ובעה"ת וכו', והמבואר מדבריו דלדעתם הכל מותר ללא חילוקים. ולדעת הרמב"ם והרא"ש הרי שאסור גם מלאכות דרבנן וכדלעיל, וא"כ מנין בא החילוק?.
יעקובי כתב:ומה גם שכבר העיר מי שהעיר למעלה ד"אין זה אומר שהחקלאים עמדו בזה". ובעוה"ר בהרבה מקרים כך האמת.
מחלוקת גדולה, שהוכרעה להיתר. כלשון הגרשז"א - נוהגים כהכרעת האחרונים להקל בזה"ז בשמור ונעבד (והחזו"א לא כלל בחדא מחתא שמור ונעבד, בשמור כתב להחמיר בסדר השביעית אך במקום שציינתי כ' להפך).יעקובי כתב:כלל לא התכוונתי שהדבר מוכרע לאיסור, אלא שזו מחלוקת גדולה בראשונים. ובאמת מהאי טעמא אסר החזו"א ודעימיה שמור ונעבד (כמובא בסדר השביעית לחזו"א ובחוט שני).
ומה שהבאת מהחזו"א [י,ו] וציינת שמתיר בספק נעבד, הרי שם מדבר לקנות מתגר גוי באופן שלא ידוע מה מקור פירותיו, ושמא לקחם מישראל שלא שימט, ובספק כזה אכן כתב לסמוך על הרמב"ם דמתיר. אבל בנידון דידן, זה כמו לעשות ספק בידים, דהיינו שמודיעים להם שאין ליהודי לעבוד, ואח"כ עפ"ז עוד נאמר דהוי ספק... (ורבים מהחקלאים בקושי שומרי מסורת, אם אינך חולק גם על זה...)
יעקובי כתב:מה שכתבת סתם חורש דאורייתא, חבל על האריכות, לו ראית ברמב"ם שציינתי (פ"א ה"ב ד'): "אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה או זמירה או קצירה או בצירה... אבל שאר עבודות הארץ הן במכת מרדות. כיצד, החורש או חופר...מכין אותו מכת מרדות מדבריהם.
יעקובי כתב:רק מה שכתבת דדרכו לצרף הרבה סניפים להקל, לא השבת לי למה פסק כאן כרש"י (שיש לו ב' צדדים, והנני חייב בזה עוד ביאור ליונגערמן בע"ה), ועל ספיקו העצום של בעה"ת, נגד דעתם הודאית של הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ומרן הר"י קארו, שלא כדרכו בכל מקום.
יעקובי כתב:חבל שלא ראית גם להרמב"ם פ"א ה"י שציינתי: "שאין אסור מן התורה אלא אותן שתי אבות ושתי תולדות שלהם כמו שביארנו"..
יעקובי כתב:פשוט דמש"כ הרמב"ם בענין גוי "חורש" הוא גם האופן האסור מדרבנן.
יעקובי כתב:ולענין הצירופים והסניפים, יהי לך אשר לך, ולי אשר לי, וכבר אמרתי דהמעיין למראה עיניו ישפוט.
יעקובי כתב:וכבר אמרתי דהמעיין למראה עיניו ישפוט.
יעקובי כתב:היה זה שלום.
אלי כהן כתב:איש חזון כתב:בספר תורת המדינה כתב שאין לסמוך על היתר המכירה מצוה לפרסם לכל הלאומים למיניהם
האם כת"ר סבור שאם נבוא ללמדם על דעתו אז הם יפסקו כמותו? הרי הם אינם חסידיו, אלא הם חסידי הרבנות הראשית, ועוד לפני שנבוא ללמדם שדעתו היתה להחמיר, הם יבואו ללמדנו שדעת כל שאר הרבנים הראשיים - ובראשם הגרע"י זיע"א - היתה להקל. וכבר אמר על כך הגרע"י זיע"א, שכל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים, ובימינו יש המקילים כדעת הגרע"י זיע"א (והם רוב העם) - ויש המחמירים כדעת עמיתו (והם שאר העם) - וא"כ זו מחלוקת שמתקיימת.
אלי כהן כתב:אני היכנסתי - את הרב הראשי לשעבר - הגרע"י זיע"א, רק כי היכנסת את הלאומים - אשר כידוע הולכים אחרי הרבנות הראשית; אז על דבריך סיימתי, שכמעט כל הרבנים הראשיים - ובראשם הגרע"י זיע"א - הקלו בהתר המכירה.
וונדרבר כתב:אלי כהן כתב:איש חזון כתב:בספר תורת המדינה כתב שאין לסמוך על היתר המכירה מצוה לפרסם לכל הלאומים למיניהם
האם כת"ר סבור שאם נבוא ללמדם על דעתו אז הם יפסקו כמותו? הרי הם אינם חסידיו, אלא הם חסידי הרבנות הראשית, ועוד לפני שנבוא ללמדם שדעתו היתה להחמיר, הם יבואו ללמדנו שדעת כל שאר הרבנים הראשיים - ובראשם הגרע"י זיע"א - היתה להקל. וכבר אמר על כך הגרע"י זיע"א, שכל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים, ובימינו יש המקילים כדעת הגרע"י זיע"א (והם רוב העם) - ויש המחמירים כדעת עמיתו (והם שאר העם) - וא"כ זו מחלוקת שמתקיימת.אלי כהן כתב:אני היכנסתי - את הרב הראשי לשעבר - הגרע"י זיע"א, רק כי היכנסת את הלאומים - אשר כידוע הולכים אחרי הרבנות הראשית; אז על דבריך סיימתי, שכמעט כל הרבנים הראשיים - ובראשם הגרע"י זיע"א - הקלו בהתר המכירה.
מתוך הדברים נראה כאילו הרה"ר לצבא ולמדינה גורן היה מחמיר, והגרע"י זיע"א היה מקיל! אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק!
שהרי הקולות של הרה"ר גורן בכל שנותיו בצבא ובמדינה ידועות ומפורסמות, וידוע גם ה"דיל" בינו לבין ראשת הממשלה גולדה מאיר - "היתר ממזרים" תמורת מינוי לרה"ר למדינה. ובגלל ה"היתר" הזה קבעו כל פוסקי וגדולי הדור בשעתו, שפסקיו אינם פסקים, כידוע.
ולפי זה קצת מוגזם לומר שהוא מחמיר יותר מהגרע"י זיע"א, א"כ עשית לשכם פרוש ולדינה פרוצה ח"ו! [עיין חידושי מהרי"ט קידושין כ"ב ע"ב סוף ד"ה מאן לימא לן, וחומת אנך וישלח אות ו']. ואף אם אתם סבורים שהגרע"י זצ"ל הקיל יותר מדי בשביעית, [ואתם טוענים שמה בכך ששביעית בזה"ז דרבנן, גם עוף בחלב הוא מדרבנן], מ"מ בודאי הוא בזיון נורא לכתוב בצורה כזו, כאילו הרה"ר גורן היה מחמיר והגרע"י זצ"ל היה מקיל!
זאת ועוד, נראה מתוך הדברים כאילו מה שהרבנים הראשיים מקילים בהיתר מכירה זה בעקבות הגרע"י זצ"ל, [ומה שיש "מיעוט מהעם" שמחמירים, זה בעקבות עמיתו לשעבר!].
אין זה נכון כלל, מי שיודע מעט היסטוריה יודע שה"היתר מכירה" של הרבנות הראשית קדם בהרבה להגרע"י זצ"ל, ואדרבה, הגרע"י זצ"ל הלך בזה בעקבות הרבנות הראשית. ואילו ה"מחמירים", שהם רוב החרדים לדבר ה', מעולם לא שמעו על ה"פסק" של הרה"ר גורן, ואינם מתחשבים בדעותיו ובפסקיו, ובודאי אינם הולכים בעקבותיו.
מענין לענין, ידוע שבזמנו, כשקבעו גדולי הדור בשנת תשל"ג שהרה"ר גורן אינו רב ופסקיו אינם פסקים, היו אנשים בקצה המחנה שלא הבינו, וטענו אם הוא נבחן וקיבל תעודת סמיכה, איך אפשר לבטל את המבחן למפרע?
לאחרונה סיפר הג"ר יהודה טרגר שליט"א, ראש ישיבת עץ חיים באנטוורפן, [בתוך יתד נאמן, (יתד השבוע – יתד סוכות), מוסף חול המועד סוכות תשע"ה, עמ' 34], על הג"ר חיים קרייזווירט זצ"ל, גאב"ד אנטוורפן, שבתקופת היותו ראש ישיבה בארה"ב בשיקאגו, לפני יותר מחמישים שנה, היה אחד מהתלמידים שקיבל ממנו סמיכה וירד מהדרך, והצליחו לקחת ממנו את כתב הסמיכה, והתלמיד לשעבר תבע אותם למשפט, וטען שקיבל תעודה מהרב ולקחו אותה ממנו. ועל זה השיב הגר"ח קרייזווירט לבית המשפט, שסמיכה זה רשיון ולא תעודה (דיפלומה), ורשיון אפשר לשלול ולקחת ממי שאינו מתנהג כראוי, והביא להם ראיות על זה מגמרא. ודפח"ח וש"י.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 52 אורחים