הלכה כרשב"ג במשנתינו - מדוע?

[לוי]

ר' יוחנן נתן לנו כלל: כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו (חוץ מערב וצידן וכו').

האם הסיבה מפני שבדק ר' יוחנן את כל המימרות של רשב"ג במשנתינו, והיה נראה בעיניו להכריע כמותו. (כך נראה מדברי הנצי"ב ז"ל בהעמק שאלה סוף שאילתא ע"ט).

או שמא הטעם מפני עצם הדבר שרבי קבע דברי רשב"ג במשנתינו במקום שהלכה כמותו.

[האם אפשר לתלות בזה את דברי רשב"ם ב"ב דף קל"ח שדוקא במשנה הלכה כמותו אבל לא בברייתא?].

[טריד בגירסיה]

בכללות כללי הפסיקה כתנאים ואמוראים מסויימים עיי' מהרי"ק שרש קסה:

לעניות דעתי נראה שבכל התלמוד שפוסק פלוני ופלוני הלכה כפלוני שלא ירדו בעלי התלמוד לסוף כל מחלוקת ומחלוקת לומר שיהיה הדין פסוק כדברי אותו שפסקו כמותו כי לא יכלו חכמי התלמוד להכניס ראשיהם בין סלעי מחלוקת התנאים והאמוראים בכל מקום ולדעת הדין עם מי בכל מקום בפרטות אלא שהלכו אחרי הרוב כגון שראו שתנא אחד היה חריף יותר או מקובל מרבותיו יותר מחבירו וכן באמוראים ועל זה סמכו לפסוק הלכה כמותו לבד בקצת מקומות שידעו שהלכה כחבירו החולק עליו וכח היה ביד חכמי התלמוד לקבוע ההלכות כאשר נראה בעיניהם בלי ספק עד רב אשי ורבינ' שהיו סוף הוראה ועל דרך זה קבעו ההלכות ויש לי מזה כמה ראיות אלא שאין בידי פנאי להאריך עכשיו

שו"ת חוות יאיר סי' צד:

כי ידעו חכמי הדור וקיבוץ הנבחר שהיה בימי רב אשי ובישיבתו הגדולה נאספו יחד כל המשניות והברייתות והמימרות והפלוגתת' שנחלקו בכל חכמי הדורות מאז וגם באותו דור ובאשר ידעו מגדולות וחוזק כח של איזה תנא פסקו כוותי' בכל מקום שנזכר

ובנוגע להלכה כרשב"ג, עיין ירושלמי בבא בתרא פ"י ה"ח "תמן מרין בכל מקום הלכה כרשב"ג חוץ מערב וציידן וראיה אחרונה. אמרין ובלבד במשנתינו. ר' אמי בר קרחה בשם רב ולמה אמרו בכל מקום הלכה כרשב"ג שהלכות קצובות היה אומר מפי בית דינו", ומהטעם משמע שהוא ענין כללי בדברי רשב"ג. אמנם מזה שאמרו שהוא רק במשנתנו ולא בברייתא משמע שהוא ענין מיוחד בדבריו שבמשנה ואולי כדבריך. (אמנם יש אומרים שגם בבריתא הלכה כמותו עיי'ש"ך חו"מ סי' קעא ס"ק ט וכ"מ טומאת מת פ"ט ה"ה, ולדבריהם אין מקום לחקירתך).

[לוי]

יישר כח על הידיעות החשובות.

כפי שהערת בצדק, ממה שכתבו רשב"ם ועוד פוסקים שכלל זה נאמר רק במשנה ולא בברייתות, נראה לכאו' שאין הטעם מפני שראו שרשב"ג חריף יותר וכדו'.

גם מסברא נראה לכאו' שהביאור שכתב המהרי"ק, הוא רק במקומות שנתנו חכמי התלמוד כלל שהלכה כתנא פלוני כנגד תנא אחר, כגון ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה. ושם ההסבר כמ"ש המהרי"ק שראו שתנא פלוני חריף יותר או מקובל מרבותיו יותר מחבירו.
אבל האם יתכן לומר הסבר זה לגבי הכלל שהלכה כרשב"ג במשנתינו? הרי כאן לא אמרו שהלכה כמותו כנגד תנא פלוני אחר, אלא נתנו כלל שהלכה כמותו כנגד כל מי שיחלוק עליו. קשה קצת לקבל שההסבר הוא שראו חכמי התלמוד שרשב"ג חריף יותר מכל שאר התנאים, יהיה מי שיהיה.

הסברא שנאמרה בירושלמי "שהלכות קצובות היה אומר מפי בית דינו" - לכאו' אינה שייכת לסברת המהרי"ק שהיה רשב"ג חריף יותר, אלא הכוונה שרשב"ג היה מוסר הלכות שנתקבלו בבית דינו, ואולי היתה להם קבלה מדורות קודמים שכך הלכה. ושמא זה פירוש המילים "הלכות קצובות". [אולי זה נכלל במה שכתב מהרי"ק שהיה מקובל מרבותיו יותר].

ומצאתי בהגהות יפה עינים בבא מציעא דף ל"ח שציין לדברי הירושלמי, ופירש שיש כאן מחלוקת בירושלמי, שר' אמי בר קרחה שאמר הטעם מפני שהלכות קצובות היה אומר מפי בית דינו, חולק על סתמא דירושלמי שאמר קודם לכן שרק במשנתינו הלכה כמותו, ואילו הוא סובר שהלכה כמותו אף בברייתא.

[טריד בגירסיה]

מה שהבאתי את דברי המהרי"ק הוא רק להראות שכשקבעו כללי פסיקה לא בדקו כל מחלוקת לגופה, אלא הלכו לפי התנא בכללותו. אבל לא באתי להשוות לגמרי את דברי מהרי"ק לנדו"ד שכמובן אינם דומים וכדבריך.