אגב, נדמה לי שגם בכוונה במצוות מצינו שאדם נקרא "מכוון" אלא אם כן מכוון לא לצאת. (ואל תתפוס אותי על המילה, אך נאמרה סברא כזו באחרונים והבאתי לדוגמה)
פלתי כתב:זה לא משנה כמה דוגמאות תביא, העיקר זה השלילה והכפירה. לפי דבריך הכפירה היא רק ע"י שיאמר בדרך השלילה שאינו מצפה.
וזה לא נכנס במילים של הגרממ"ש עם כל הכבוד וההוקרה.
אוצר החכמה כתב: אגב, נדמה לי שגם בכוונה במצוות מצינו שאדם נקרא "מכוון" אלא אם כן מכוון לא לצאת. (ואל תתפוס אותי על המילה, אך נאמרה סברא כזו באחרונים והבאתי לדוגמה)
איני יודע על מה אתם דנים פה, אבל בנקודה הזאת זה להיפך. כתוב בראשונים שלמאן דאמר מצוות אין צריכות כוונה אפילו הכי אם מכוון לא לצאת לא יצא.
פלתי כתב:בסדר.
נשר כתב:לדעתי יש לקבוע מראש מהי ציפיה מהי תקוה מהי המתנה וכו' כי זה יוצר בלבול.
נשר כתב:מנין שהמחכה של הרמבם הוא הוא הציפית לישועה של חז"ל. אולי יש עוד דין?
נשר כתב:יתכן בהחלט שזה לא "רגש" ובודאי לא רגש כפשוטו, ובכל זאת זה שייך רק אם מאמין ששיכול לבוא בכל רגע.
נשר כתב:ישר כח על התגובה.
אסכם בקצרה את מה שכתבתי כאן והנראה לענ"ד בביאור דברי הרמב"ם והגרי"ז והגרממ"ש.
כבודו כותב שמוכרחים לחלק בין מצוה שכלית לבין מצווה של הרגש.
ולפי זה מבאר את דברי הרמב"ם שמי שאינו מאמין בביאתו או אינו מחכה הרי הוא כופר וכו'. מאמין - בשכל. מחכה - ברגש.
ואם כן נמצא שמי שמכח האמונה השכלית לא מגיע להרגשה - הרי הוא כופר. - ביאור זה לא מקובל על כת"ר.
אציע בפניך חלוקה נוספת. או תת חלוקה.
אמונה היא אכן מצוה שכלית.
אך לחכות - או לצפות, אפילו אם אין זה שכלי זה לא חייב להיות הרגשה כמו בכי או צחוק או עלבון.
זוהי הכרה מסויימת, שאינני יודע להגדירה ולכן אתן דוגמא
הערכה - זה שכל? לא. הרגשה? לא. אם אני מעריך אותך אז זה קיים גם כשאני לא חושב עליך. אבל כשאני יאמר שאני לא מעריך, אז נאמר שאני לא מעריך.
הוא הדין לענין תקווה ציפיה וכו'.
לא חייבים להרגיש את זה כל רגע אבל זה באמת קיים כל הזמן. ויש בזה הרבה רמות, אחד מחכה מאד מאד ואחד קצת.
וכאן בא הגרי"ז ודייק מהרמב"ם - שהיות ומכח האמונה צריך האדם לחכות ברמה כזו או אחרת, כתולדה מהאמונה,
אם לא יאמין שמשיח יכול לבא כל רגע. אם כן לא יחכה כל רגע. שהרי אם נשאל אותו בזמן מסוים- אתה מחכה כעת? הוא יענה כעת אני לא מחכה כלל.
כך אמר הגרי"ז בסוגיא. וכך הוא דייק ברמב"ם. וכך הביא משמו הגרממ"ש.
ברור שדרך זו לא מעמידה את כולם ככופרים כי זה לא הרגשה שנמצאת כל רגע ורגע כמו שנתבאר.
אפשר להסביר כך את דברי החפץ חיים כפי שכתב כבר "לעומקו של דבר" לעיל.
רוב הראיות שהובאו בחוברת מסתדרים עם הנכתב לעיל.
הגריא"ו למד שגם אם אדם מאמין שעכשיו הוא לא יגיע, הוא בכלל המחכים לביאתו. והוכיח כן מהגמ' ועוד מקומות ולפי דבריך אמר שאין אפשרות אחרת ח"ו.
ברור שהגרממ"ש הכיר את כל הראיות שהובאו בחוברת ואעפ"כ כתב מה שכתב והוסיף שלא רוצה להכנס למו"מ בדברי הגמ' מכמה טעמים עיין בדבריו.
לפי איך שמוצגים בחוברת הדברים של "להרגיש ציפיה כל רגע" נמצאו כולם כופרים ואין לי צד שזו היתה כוונת הגרממ"ש.
ההשקעה הרבה ראויה להערכה, אך ראוי לציין החוברת שיש דעה נוספת שהיא לא כל כך קשה ומופקעת. פשוט להאמין שיכול לבא בכל רגע. וממילא אדם מחכה וכמוש"נ.
נשר כתב:ישר כח על התגובה.
וכאן בא הגרי"ז ודייק מהרמב"ם - שהיות ומכח האמונה צריך האדם לחכות ברמה כזו או אחרת, כתולדה מהאמונה,
אם לא יאמין שמשיח יכול לבא כל רגע. אם כן לא יחכה כל רגע. שהרי אם נשאל אותו בזמן מסוים- אתה מחכה כעת? הוא יענה כעת אני לא מחכה כלל.
נשר כתב:כך אמר הגרי"ז בסוגיא. וכך הוא דייק ברמב"ם. וכך הביא משמו הגרי"ז.
ברור שדרך זו לא מעמידה את כולם ככופרים כי זה לא הרגשה שנמצאת כל רגע ורגע כמו שנתבאר.
והשיג הראב"דחמשה הן הנקראים מינים. האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג. והאומר שיש שם מנהיג אבל הן שנים או יותר. והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה. וכן האומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל. וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים כל אחד מחמשה אלו הוא מין:
והאומר שיש שם רבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה. א''א ולמה קרא לזה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות:
א''א אע''פ שעיקר האמונה כן הוא המאמין היותו גוף מצד תפיסתו לשונות הפסוקים והמדרשות כפשטן אין ראוי לקרותו מין
לפי זה יוצא שדעת הגר"ח בהבנת הרמב"ם שגם שוגג גמור שאינו מאמין בי"ג עיקרים יכנס בגדר אפיקורסות. ולפי דבריו, לכאורה (ואאל"ט כתוב כך בספרי הגרממ"ש) הראב"ד חולק וסובר ששוגג אינו אפיקורס.נעביך אפיקורס איז אויך אאפיקורס [אפיקורס מסכן הוא גם אפיקורס], כי אף שהוא שוגג מכל מקום לא נכנס בגדר מאמין אחר שאינו מאמין בעיקרי האמונה
פלתי כתב:הרי כל מי שלומד את הגמרא שאליהו יגיע שלשה ימים קודם המשיח, או הגמרא שמשיח לא יבוא בשבת, ומבין את הגמרא כפשוטה, הרי הוא כופר לדברי הגרממ"ש. ובכלל כל מי שאינו יודע את הדיוק הלז ברמב"ם שצריך להאמין שהוא יכול להגיע בכל רגע ורגע דייקא, הרי הוא כופר. נמצאו רובא דעלמא כופרים.
פלתי כתב:(עכשיו ראיתי הודעת פלתי, דבריך במחכ"ת ממש לא מובן. ז"א שאם אני אומר שהמשיח יבוא בד' ניסן ה'תת"ח מה שאכפת לרמב"ם זה לא מה ששללתי את שאר הזמנים אלא זה שאני כן מאמין שבתאריך זה הוא יכול לבוא?...)
כן זה הפשט. עיקר הענין של מחשבי קיצין הוא משום שאם לא יבוא בזה הזמן, יאמרו שוב לא יגיע. כדאיתא בגמרא.
*************
והנה לשון הרמב"ם בהלכות מלכים: וכל אלו הדברים וכיוצא בהם לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שהדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו ועל כל פנים אין סדור הוית הדברים אלו ולא דקדוקיהם עיקר בדת:
הרי מבואר להדיא שאין פרטי הדברים עיקר בדת, וברור א"כ שגם אם אומרים שהיום לא יוכל לבוא מפני ששבת היום או מפני שאליהו הנביא עדיין לא הגיע, אין זה עיקר בדת ולא חשיב אפיקורוס.
פלתי כתב:נשר כתב:ישר כח על התגובה.
וכאן בא הגרי"ז ודייק מהרמב"ם - שהיות ומכח האמונה צריך האדם לחכות ברמה כזו או אחרת, כתולדה מהאמונה,
אם לא יאמין שמשיח יכול לבא כל רגע. אם כן לא יחכה כל רגע. שהרי אם נשאל אותו בזמן מסוים- אתה מחכה כעת? הוא יענה כעת אני לא מחכה כלל.
בחלק הראשון אני מסכים לחלוטין, שהאדם צריך לחכות ברמה כזו או אחרת.
אבל במה שכתבת שאם לא יאמין שמשיח יכול לבוא כל רגע אם כן לא יחכה כל רגע. בזה חזרת כמה וכמה צעדים אחורה, וכבר האריכו בזה הרבה למעלה, כי בהחלט יכול לחכות כל רגע ורגע אע"פ שבאותו הרגע אינו יכול לבוא. וכן אני בהחלט מאמין שלא יבוא לפני אליהו הנביא, ואעפ"כ אני מחכה לו בכל יום וכל היום וכל רגע ורגע ברמה כזו או אחרת. לא מחכה שיבוא היום, כי אני יודע שסדר הביאה הוא שקודם יבוא אליהו ורק אח"כ הוא ככתוב בחז"ל, אבל אני מחכה ומצפה כל הזמן שיבוא.נשר כתב:כך אמר הגרי"ז בסוגיא. וכך הוא דייק ברמב"ם. וכך הביא משמו הגרי"ז.
ברור שדרך זו לא מעמידה את כולם ככופרים כי זה לא הרגשה שנמצאת כל רגע ורגע כמו שנתבאר.
מדוע אין זה מעמיד את כולם ככופרים? הרי כל מי שלומד את הגמרא שאליהו יגיע שלשה ימים קודם המשיח, או הגמרא שמשיח לא יבוא בשבת, ומבין את הגמרא כפשוטה, הרי הוא כופר לדברי הגרממ"ש. ובכלל כל מי שאינו יודע את הדיוק הלז ברמב"ם שצריך להאמין שהוא יכול להגיע בכל רגע ורגע דייקא, הרי הוא כופר. נמצאו רובא דעלמא כופרים.
לעומקו של דבר כתב:שאלה, ל(שיטת אלה)החולקים על הגרי"ז (ואם תרצו על הגרממ"ש)
אם אני מחליט עכשיו שודאי שמשיח לא יבוא באלף השנים הקרובות, כי נתברר לי כן ע"פ גימטריא (ואני מתלמידי הרב פיש)
ולדעתי רק בעוד אלף שנה, תחזור להיות אפשרות כזו
לא חסר לי שום דבר בעיקרים לפי הרמב"ם? (בלי להכנס האם מכיוון שזה שוגג אני לא אפיקורס)
ואת"ל חסר, אם אני עכשיו משתוקק וממתין למה שיכול לקרות עוד אלף שנה, האם עכשיו כבר לא חסר
פלתי כתב:לעומקו של דבר כתב:שאלה, ל(שיטת אלה)החולקים על הגרי"ז (ואם תרצו על הגרממ"ש)
אם אני מחליט עכשיו שודאי שמשיח לא יבוא באלף השנים הקרובות, כי נתברר לי כן ע"פ גימטריא (ואני מתלמידי הרב פיש)
ולדעתי רק בעוד אלף שנה, תחזור להיות אפשרות כזו
לא חסר לי שום דבר בעיקרים לפי הרמב"ם? (בלי להכנס האם מכיוון שזה שוגג אני לא אפיקורס)
ואת"ל חסר, אם אני עכשיו משתוקק וממתין למה שיכול לקרות עוד אלף שנה, האם עכשיו כבר לא חסר
מה פירוש נתברר לך על פי גימטריא? השאלה אם זה אמת או לא. אם זה אמת והוי כמו חז"ל מפורש, אז בודאי אינך אפיקורס לדעת החולקים הנ"ל. אבל מסתמא אינו אמת, וגימטריה כזו שאינה על פי קבלה אינה כלום, אם כן אתה אפיקורוס בשוגג.
לעומקו של דבר כתב:פלתי כתב:לעומקו של דבר כתב:שאלה, ל(שיטת אלה)החולקים על הגרי"ז (ואם תרצו על הגרממ"ש)
אם אני מחליט עכשיו שודאי שמשיח לא יבוא באלף השנים הקרובות, כי נתברר לי כן ע"פ גימטריא (ואני מתלמידי הרב פיש)
ולדעתי רק בעוד אלף שנה, תחזור להיות אפשרות כזו
לא חסר לי שום דבר בעיקרים לפי הרמב"ם? (בלי להכנס האם מכיוון שזה שוגג אני לא אפיקורס)
ואת"ל חסר, אם אני עכשיו משתוקק וממתין למה שיכול לקרות עוד אלף שנה, האם עכשיו כבר לא חסר
מה פירוש נתברר לך על פי גימטריא? השאלה אם זה אמת או לא. אם זה אמת והוי כמו חז"ל מפורש, אז בודאי אינך אפיקורס לדעת החולקים הנ"ל. אבל מסתמא אינו אמת, וגימטריה כזו שאינה על פי קבלה אינה כלום, אם כן אתה אפיקורוס בשוגג.
אוקי הבנתי אותך
ז"א אתה מסכים שאם באמת הפשט בגמרא הוא לא שאין שום אפשרות של גאולה בשבת, אז גם מי שחושב כך הוא אפיקורס?
לעומקו של דבר כתב:אם אני מחליט עכשיו שודאי שמשיח לא יבוא באלף השנים הקרובות, כי נתברר לי כן ע"פ גימטריא (ואני מתלמידי הרב פיש)
ולדעתי רק בעוד אלף שנה, תחזור להיות אפשרות כזו
לא חסר לי שום דבר בעיקרים לפי הרמב"ם? (בלי להכנס האם מכיוון שזה שוגג אני לא אפיקורס)
ואת"ל חסר, אם אני עכשיו משתוקק וממתין למה שיכול לקרות עוד אלף שנה, האם עכשיו כבר לא חסר
עדיך תאתה כתב:לעומקו של דבר כתב:אם אני מחליט עכשיו שודאי שמשיח לא יבוא באלף השנים הקרובות, כי נתברר לי כן ע"פ גימטריא (ואני מתלמידי הרב פיש)
ולדעתי רק בעוד אלף שנה, תחזור להיות אפשרות כזו
לא חסר לי שום דבר בעיקרים לפי הרמב"ם? (בלי להכנס האם מכיוון שזה שוגג אני לא אפיקורס)
ואת"ל חסר, אם אני עכשיו משתוקק וממתין למה שיכול לקרות עוד אלף שנה, האם עכשיו כבר לא חסר
מי שסבור שמשיח יבוא רק בעוד עשרים שנה מחמת גימטריא משובשת נקרא מאמין גמור שאינו כופר ח"ו בשום דבר בתורה או בנביאים או בחז"ל.
אם הוא הצטער צער רב על הגלות ונתאווה שאם היה אפשר היה חפץ שתתקיים הישועה כבר עכשיו, אף לא יתבע בשמים על 'צפית לישועה' אלא על 'פלפלת בחכמה' [ע' מהרש"א שם].
איך רש"י קיים 'צפית לישועה' שהביא כדי לחזק התקוה לגאולה חישוב קץ שיהיה בעוד כ300 שנה לאחר דורו? איך הרמב"ם קיים 'צפית לישועה' כשהוא בעצמו מביא באיגרת תימן מסורת בשם אביו שהמשיח יתגלה כ50 שנים לאחר חיבור האגרת? איך הרמב"ן קיים מצות 'צפית לישועה' כשהוא מביא לחיזוק התקוה למשיח חישוב הקץ שהוא כ100 שנה לאחר תאריך החיבור והרמב"ן כבר היה זקן?
וכן שמעתי בשם הגריא"ו ז"ל שאם יצא למישהו עפ"י עיונו בזוהר בטעות גמורה שהמשיח יבוא בעוד כעשרים שנה [זו הדוגמא שהביא] מכלל המצפים לישועה הוא.
ומ"מ, מי שיצא לו שדוקא בעוד 1000 שנים יבוא [לאחר שכבר עברו יותר מאלפיים שנה ואנו קרובים יותר לסוף האלף הששי], כמדומה שדינו כמי שאין בו דעת שפטור מכל עיקרי האמונה.
עדיך תאתה כתב:לעומקו של דבר כתב:אם אני מחליט עכשיו שודאי שמשיח לא יבוא באלף השנים הקרובות, כי נתברר לי כן ע"פ גימטריא (ואני מתלמידי הרב פיש)
ולדעתי רק בעוד אלף שנה, תחזור להיות אפשרות כזו
לא חסר לי שום דבר בעיקרים לפי הרמב"ם? (בלי להכנס האם מכיוון שזה שוגג אני לא אפיקורס)
ואת"ל חסר, אם אני עכשיו משתוקק וממתין למה שיכול לקרות עוד אלף שנה, האם עכשיו כבר לא חסר
מי שסבור שמשיח יבוא רק בעוד עשרים שנה מחמת גימטריא משובשת נקרא מאמין גמור שאינו כופר ח"ו בשום דבר בתורה או בנביאים או בחז"ל.
אם הוא הצטער צער רב על הגלות ונתאווה שאם היה אפשר היה חפץ שתתקיים הישועה כבר עכשיו, אף לא יתבע בשמים על 'צפית לישועה' אלא על 'פלפלת בחכמה' [ע' מהרש"א שם].
איך רש"י קיים 'צפית לישועה' שהביא כדי לחזק התקוה לגאולה חישוב קץ שיהיה בעוד כ300 שנה לאחר דורו? איך הרמב"ם קיים 'צפית לישועה' כשהוא בעצמו מביא באיגרת תימן מסורת בשם אביו שהמשיח יתגלה כ50 שנים לאחר חיבור האגרת? איך הרמב"ן קיים מצות 'צפית לישועה' כשהוא מביא לחיזוק התקוה למשיח חישוב הקץ שהוא כ100 שנה לאחר תאריך החיבור והרמב"ן כבר היה זקן?
וכן שמעתי בשם הגריא"ו ז"ל שאם יצא למישהו עפ"י עיונו בזוהר בטעות גמורה שהמשיח יבוא בעוד כעשרים שנה [זו הדוגמא שהביא] מכלל המצפים לישועה הוא.
ומ"מ, מי שיצא לו שדוקא בעוד 1000 שנים יבוא [לאחר שכבר עברו יותר מאלפיים שנה ואנו קרובים יותר לסוף האלף הששי], כמדומה שדינו כמי שאין בו דעת שפטור מכל עיקרי האמונה.
פלתי כתב:הרי כל מי שלומד את הגמרא שאליהו יגיע שלשה ימים קודם המשיח, או הגמרא שמשיח לא יבוא בשבת, ומבין את הגמרא כפשוטה, הרי הוא כופר לדברי הגרממ"ש
ע. התשבי כתב:פלתי כתב:הרי כל מי שלומד את הגמרא שאליהו יגיע שלשה ימים קודם המשיח, או הגמרא שמשיח לא יבוא בשבת, ומבין את הגמרא כפשוטה, הרי הוא כופר לדברי הגרממ"ש
וגם כל מי שלומד את דעת ר' הלל שאין להם משיח לישראל, ומבין את דבריו כפשוטם, הרי הוא כופר לדברי החת"ס (שו"ת יו"ד סימן שנו). היות שלהלכה נפסק שלא כדעתו.
להלכה נפסק (רמב"ם נזירות ד יא) שזה מצד ספק תחומין אבל ודאי ישנה אפשרות שיבוא.
לעומקו של דבר כתב:b]אם המובן המקובל של 'קץ' או 'משיח יבוא בזמן זה וזה' או 'לא יבוא בזמן זה וזה' היה ודאי של מאה אחוז, לא היינו מוצאים את ידינו ורגלינו וראשינו בסוגיא זו, מהתורה מהנביאים מהכתובים מחז"ל מהראשונים וכו' וכו'[/b]
שלא לדבר על כך שאתה מביא קץ מהרמב"ם שוודאי שלל עניין הקיצים (וע"כ י"ל באיזה אופן)...
כפי שנראה לי כעת מהסוגיא המובן הרגיל של קציבת זמן ביחס לגאולה הוא לא באופן של מאה אחוז.
וכמדומני אפשר להביא לזה עשרות ראיות.
לעומקו של דבר כתב:ואני דיברתי על מי שסובר וודאי גמור בלי שום ספק
לעומקו של דבר כתב:אם כבר אתה מעיר, לכמה אנשים הציק כאן מאוד עניין חוסר ההסכמה. היה מתאים שתתייחס לכך.
[/quote]זה שאלה אחרת, אני דיברתי על על הידיעה הברורה של האפשרות שיבוא בכל רגע ורגע.נכון, כל הראשונים שעסקו בחישוב הקיצין לא חישבו בתורת ודאי אלא בתורת ספק, והרמב"ן מדגיש את זה במפורש [וכ"מ ברש"י בדניאל שם], והרמב"ן מצדד להקל שלא אסרו חישוב הקץ אלא כשנאמר בתורת ודאי. ומ"מ ודאי כל חישובי הקץ של רבותינו הראשונים נאמרו ברוח הקודש והיו מבוארים במקראות ובחז"ל ולא "השערות" בעלמא ח"ו, וא"כ כל מי שקרא אותם לא היה חושב שהמשיח יבוא לפני הקץ והיה עלול להסיח דעתו מהאפשרות שיבוא קודם [אף אם ידע שאין הכרח גמור לחישוב], ובכל זאת לא חששו הראשונים ז"ל שעלול לגרום שיתבטלו ממצות 'צפית לישועה'.
[/quote]אפי' אם סבור בשטות שלא יבוא עד תאריך מסויים בתורת ודאי עדיין נקרא מאמין ולא ביטל מצות 'צפית לישועה' [כנ"ל אם בכל זאת הצטער על הגלות ונתאווה לישועה]. והראיה מרב אשי (סנהדרין צ"ז:) שאמר שאין לחכות בכלל למשיח אלא עד שיעברו 45 יובלות מבריאת העולם דהיינו עד שנת 4250, ופירש"י שם: "דודאי לא יבוא קודם הזמן הזה", ורב אשי נולד בשנת 4111 ונפטר 4186 (אגרת רב שרירא גאון), וא"כ בהכרח חשב שבתורת ודאי משיח לא יבוא בדורו [וראיה זו הזכיר הגריא"ו].
הרציתי את עיקרי הדברים בע"פ בפני הרבה אברכים וחברים מקשיבים שהודו לי שהארתי את עיניהם והסרתי אבן כבדה מלבם שהם סבלו מבלבול וחוסר בהירות באחד מעיקר האמונה.
האם היה ראוי לי להוציא את החיבור ללא הסכמות אעפ"י שהדברים נכונים ועברו ביקורתם של תלמידי חכמים ומקובלים מפי אחד מגדולי הדור הקודם ויש בהם תועלה רבה וזיכוי הרבים, או דילמא בכל זאת ראוי שלא לחרוג ממנהג ישראל שלא להוציא חיבור בלי הסכמה מחכם מוסמך? האם היה מוטל עלי לכתת רגלי מעיר לעיר להשיג הסכמה, או דילמא עדיף שלא אהגה לריק לקבל מכתב ברכה שלא מעלה ולא מוריד למעיינים ואדרבה אף עלול להזיק?
אלה שאלות רציניות התלויות בשיקול דעת מתון והתייעצות עם זקנים, אלא שבנידון דידן ההתעסקות בה היא בבחינת "שור סיני בכמה" דמאי דהוה הוה שכבר יצא לאוויר העולם. אני מקווה שבעז"ה במהדורא הבאה אזכה שיופיעו בשער הקונטרס מכתבי הסכמות. זכיתי לקבל הרבה הערות מחכימות שבעז"ה יוכנסו במהדורא הבאה, ואשמח מאד לקבל עוד הערות והשגות כדרכה של תורה בכל ענייני הקונטרס.
נשר כתב:הערה קטנה ונחוצה.
הגריא"ו במכתבו לא כותב שלא צריך להאמין שיבא כל רגע. הוא מלמד זכות על מי שאינו מאמין כך שהוא בכלל מחכי ביאתו. איפה כתוב בדבריו שלא צריך להאמין שיכול לבא כל רגע.
נשר כתב:נ.ב. מה שכתב ר' עדיך תאתה ששומעי לקחו אמרו שנהיה להם סדר בבלבול שהיה להם באמונה. זה ברור ואין מזה ראיה, למה הדבר דומה, לאדם שמתלבט איך לקיים מצוה מסויימת ובא חברו והוכיח לו שהוא פטור, הלזה יקרא סדר ובהירות?
נשר כתב:ר' פלתי שליט"א!!
אם תנסה להבין אותי, אני בטוח שתצליח!
כוונתי היתה שר' ישראל אלי' כתב שגם מי שלא מאמין שיכול לבא כל רגע הוא בכלל המחכים. אבל לכתחילה? אולי לכתחילה ס"ל שיש להאמין שיכול לבא כל רגע. הוא רק מוכיח שלא יכול להיות אפיקורסות במחשבי קיצין, אך מנין שהוא לא כתב זאת רק להוכיח שהם לא אפיקורסים, מי אמר אמר שאין עדיפות ומעלה למי שמאמין שיכול לבא כל רגע? מה שייך להגיד לאנשים בשם ר' ישראל אלי' שלא צריך להאמין כך, אולי לא חייבים ולא נקראים כופרים, אבל עדיפות מיהא איכא? אולי.
נשר כתב:ב. כשטוענים על בן אדם שיכול להיות בדבריו טעויות קריטיות באמונה. לא מובן מה הוא עונה - שהוא עוזר לאנשים שלא יהיה להם נערווען, וכי לנו זה לא היה מוריד נערווען? אלא מאי, לא השתכנענו. אם כן אין בזה תשובה לטענה למה הוא לא מביא הסכמה - כי זה מועיל לנערווען. מקוה שמובן.
עקביה כתב:אינני מבין מהי ההתעקשות על הסכמות לחוברת העוסקת בענייני אמונה. וכי המחבר דורש בתוקף 'קבלו דעתי'? אין זה אלא ככל בירור הלכתי עיוני, המונח לפני הלומדים, וכל הרוצה יבוא ויעיין.
אטו בשופטני עסקינן?
אוצר החכמה כתב:עקביה כתב:אינני מבין מהי ההתעקשות על הסכמות לחוברת העוסקת בענייני אמונה. וכי המחבר דורש בתוקף 'קבלו דעתי'? אין זה אלא ככל בירור הלכתי עיוני, המונח לפני הלומדים, וכל הרוצה יבוא ויעיין.
אטו בשופטני עסקינן?
לכאורה צודק. מה ההבדל בין מי שכותב שטיקל תורה על מלאכת בורר למי שכותב שטיקל תורה על ענייני אמונה. גם בורר בשבת הוא חיוב סקילה.
אבל לשיטת הכותבים כאן יש הבדל גדול. מי שסבר שהשטיקל תורה ההוא צודק במלאכת בורר ועבד כן, הוא במקרה הרע שוגג ובמקרה הטוב עושה כדעתו וכמקומו של ר"א.
אבל מי שקיבל את סברת בעל השטיקל תורה הוא אפיקורס לעולם, רק במקרה הטוב הוא נעבעך.
בעיני זה כמובן לא מתקבל על הדעת והמקרה הזה רק מדגים את מוזרות השיטה.
עקביה כתב:אף אני סבור כמוך. וכמדומני שמדברי הרדב"ז (שו"ת, ח"ד סי' קפז) והחתם סופר (שו"ת, יו"ד סי' שנו) עולה שאין חיה כזו (נעבך אפיקורוס).
לעומקו של דבר כתב:אוצר החכמה כתב:עקביה כתב:אינני מבין מהי ההתעקשות על הסכמות לחוברת העוסקת בענייני אמונה. וכי המחבר דורש בתוקף 'קבלו דעתי'? אין זה אלא ככל בירור הלכתי עיוני, המונח לפני הלומדים, וכל הרוצה יבוא ויעיין.
אטו בשופטני עסקינן?
לכאורה צודק. מה ההבדל בין מי שכותב שטיקל תורה על מלאכת בורר למי שכותב שטיקל תורה על ענייני אמונה. גם בורר בשבת הוא חיוב סקילה.
אבל לשיטת הכותבים כאן יש הבדל גדול. מי שסבר שהשטיקל תורה ההוא צודק במלאכת בורר ועבד כן, הוא במקרה הרע שוגג ובמקרה הטוב עושה כדעתו וכמקומו של ר"א.
אבל מי שקיבל את סברת בעל השטיקל תורה הוא אפיקורס לעולם, רק במקרה הטוב הוא נעבעך.
בעיני זה כמובן לא מתקבל על הדעת והמקרה הזה רק מדגים את מוזרות השיטה.
כבר קדמך יהודי צדיק
והדגים את 'מוזרות השיטה' של הרמב"ם
והלא הוא רבי אברהם, בר פלוגתתו
והשאלה איך מבינים את שיטת הרמב"ם, ככתוב כל זה לעיל
לעומקו של דבר כתב:עקביה כתב:אף אני סבור כמוך. וכמדומני שמדברי הרדב"ז (שו"ת, ח"ד סי' קפז) והחתם סופר (שו"ת, יו"ד סי' שנו) עולה שאין חיה כזו (נעבך אפיקורוס).
מכיוון שעסקו כאן בשיטת הרמב"ם, היה רצוי שתעיין גם בנושאי כלי הרמב"ם
החתם סופר הרי חולק להדיא על הרמב"ם, וכמדומני גם הרדב"ז
אוצר החכמה כתב:איני יודע איפה מצאת בחת"ס סימן שנו ראייה שאין דבר כזה נעבעך אפיקורס.
עניין אחר הוא שאע"פ שהחת"ם סופר חולק על מניין יג העיקרים. אבל דבריו הם כקילורין לעיניים במה שהבין, מלבד זה, שכופר הוא החולק על דבר שמערער את יסוד האמונה. כך שגם אם לא נקבל את דבריו, העיקרון שהיה פשוט לו שכפירה צריכה להיות בדבר שמערער עיקר ולא באי קבלת איזה פרט נראה דבר שקשה לזוז ממנו, ולכן נראה לי שהשכל הישר אומר שגם בעניין ביאת המשיח, מי שאינו מאמין בביאתו הוא חולק על העיקר הזה, אבל מי שסבור שמאיזה שהיא סיבה שאמרו חז"ל לא יכול משיח לבא ביום פלוני, או שמסתמא יבא דווקא בניסן כי בניסן נגאלו ועתידים ליגאל (אני לא טוען שזה כך אז לא להכנס לויכוח על זה) אינו חולק על העיקר אלא אינו מקבל פרט ואין בזה כפירה.
אוצר החכמה כתב:כבר ביארתי לעיל את דברי הרמב"ם שאינם כן.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 456 אורחים