תם וישר וסר מרע? חבל מאד!

[עושה חדשות]

ז"ל הגמ' בב"ב דט"ו: א"ר יוחנן גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם כתיב כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ובאיוב כתיב איש תם וישר ירא אלוקים וסר מרע.

ראיתי פירוש מחודש של בעל הנתיבות, בספרו אמת ליעקב, מצו"ב

[יאיר]

אגב, מענין לענין באותו ענין, הרי נשאלת השאלה על מה בדיוק איוב נענש, לא מופיעה ע"כ בפס'.

והתירוץ הוא שבספרי הקבלה מבואר דאיוב היה גלגול תרח שמכר ע"ז והחטיא את הרבים ולכן נתגלגל באיוב כדי שיכפר לו והוא נרמז בפס' "עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר" (איוב מב, ו) על מ"ש אברהם "ואנכי עפר ואפר".

[לייטנר]

אגב, מענין לענין באותו ענין, הרי נשאלת השאלה על מה בדיוק איוב נענש, לא מופיעה ע"כ בפס'.

והתירוץ הוא שבספרי הקבלה מבואר דאיוב היה גלגול תרח שמכר ע"ז והחטיא את הרבים ולכן נתגלגל באיוב כדי שיכפר לו והוא נרמז בפס' "עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר" (איוב מב, ו) על מ"ש אברהם "ואנכי עפר ואפר".

ההתייחסות העקרונית לשאלתך כתלויה בגלגול מופיעה כבר אצל הרמב"ן.
ואחר שכבר תלינו את הסיבה ל"עונשו" של איוב בגלל חטא מגלגול אחר, כבר אין כל קושיא: 'על מה נענש איוב?'.

[ביליצר]

מעניין שהראיה בסוטה מפסוק אחר,
סוטה כז ע"ב בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס לא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה שנא' הן יקטלני לו אייחל ועדיין הדבר שקול לו אני מצפה או איני מצפה ת"ל עד אגוע לא אסיר תומתי ממני מלמד שמאהבה עשה אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה שנאמר איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע והלא יהושע תלמיד תלמידך למד שמאהבה עשה:

[בברכה המשולשת]

אגב, מענין לענין באותו ענין, הרי נשאלת השאלה על מה בדיוק איוב נענש, לא מופיעה ע"כ בפס'.

והתירוץ הוא שבספרי הקבלה מבואר דאיוב היה גלגול תרח שמכר ע"ז והחטיא את הרבים ולכן נתגלגל באיוב כדי שיכפר לו והוא נרמז בפס' "עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר" (איוב מב, ו) על מ"ש אברהם "ואנכי עפר ואפר".

ההתייחסות העקרונית לשאלתך כתלויה בגלגול מופיעה כבר אצל הרמב"ן.
ואחר שכבר תלינו את הסיבה ל"עונשו" של איוב בגלל חטא מגלגול אחר, כבר אין כל קושיא: 'על מה נענש איוב?'.

הדברים תלויים גם בדברי חז"ל לגבי היות איוב מיועצי פרעה

[יאיר]

צודק. שכחתי מזה (איוב ששתק ידון ביסורין).

[ביליצר]

מדרש חולק סוטה לא ,תניא רבי מאיר אומר נאמר ירא אלהים באיוב ונאמר ירא אלהים באברהם מה ירא אלהים האמור באברהם מאהבה אף ירא אלהים האמור באיוב מאהבה ואברהם גופיה מנלן דכתיב זרע אברהם אוהבי .

[עושה חדשות]

אגב, ראיתי דבר נפלא ב'מורה', ג-כב: והנפלא שבזה הענין הוא, שלא תאר איוב בחכמה ולא אמר איש מבין או חכם או משכיל, אבל תארו במעלות המדות ויושר פעולות, שאילו היה חכם לא היה מסופק עליו ענינו...

[אבןטובה]

בספר הישר שער השני כ' דלא עבד איוב אלא מיראה ולא מאהבה ובקובץ עץ חיים באבוב גליון יג עמוד שנב העיר ע"ז מסוטה כז: אבל הם לא ראו בשו"ת הרשב"ש סי' קפח שג"כ כ' שלא עבד איוב אלא מיראה ולא מאהבה ובתוס' חגיגה טו. ד"ה שובו כ' דאיוב עשה מצות ומעשים טובים ובס' ישרי לב (חזן) קו"א אות א ס"ק קצו כ' להעיר מתוס' הנ"ל על הרשב"ש וברד"ק מלכים ב ד א כ' בשם תרגום של תוספתא ארבעה איקרו דחלא דה' אברהם ויוסף ואיוב ועובדיה ובס' מגן אבות למהרי"ט צהלון על אבות דרבי נתן פרק חמישי עמוד שיא כ' דלא היה האהבה שעבד איוב כמו האהבה שעבד אברהם ע"ש

[אבןטובה]

ביליצר איזה מדרש חולק?

[יאיר]

מדרש חולק סוטה לא ,תניא רבי מאיר אומר נאמר ירא אלהים באיוב ונאמר ירא אלהים באברהם מה ירא אלהים האמור באברהם מאהבה אף ירא אלהים האמור באיוב מאהבה ואברהם גופיה מנלן דכתיב זרע אברהם אוהבי .

[אבןטובה]

לא הוסיף כלום בזה

[עושה חדשות]

ראיתי כעת תנא דמסייע ל"ווארט" של בעל הנתיבות.

רש"י סנהד' עו:
והמחזיר אבידה לנכרי - השווה וחבר נכרי לישראל, ומראה בעצמו שהשבת אבדה אינה חשובה לו מצות בוראו, שאף לנכרי הוא עושה כן שלא נצטווה עליהם.

וזכורני שיש כעי"ז בלקט יושר על משלוח מנות לגוי.

ועכ"פ עצם דברי רש"י צ"ב, מה הקפידא הגדולה אם משיב אבידת נכרי, ומה ההכרח בזה שאינה חשובה לו מצות בוראו.

[עושה חדשות]

ומענין לענין, ראה כאן -

הצדק האנושי - ר' אליהו מאיר פיבלזון.png (238.87 KiB) נצפה 3659 פעמים

[עושה חדשות]

וגם זה קשור, בעקיפין.


וכעת ראיתי שבפרוייקט השו"ת מופיע ה'נחלת יעקב', אז צירפתי את הקטע המדובר בטקסט -

כי ירא אלהים אתה. בסוף פ"ק דב"ב (טו ב) אמרינן גדול הנאמר באיוב ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם נאמר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, ובאיוב נאמר איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע (איוב א, א). וזה תימה שנאמר ח"ו שאיוב הי' גדול מאברהם, והכתוב אומר כי אחד קראתיו (ישעי' נא, ב), ובכל יום הזכרת זכות אברהם בפינו. ובאיוב אמרו שביקש להפוך הקערה על פיה (ב"ר טז).
ולזה נראה, דכללא הוא בתורתינו הקדושה כי כל המוסיף גורע (סנהדרין כט א). ולזה אמרו "והנה טוב מאוד" - זה המות (ב"ר ט, ה), שאין לו פי', ולזה נראה כי נחזי אנן, שכשהכתוב רוצה להפליג בטוב אמר טוב מאוד, ועל ארץ ישראל נאמר טובה הארץ מאוד מאוד (במדבר יד, ז). ובהשי"ת אשר הוא עיקר הטוב, לא נאמר בו רק טוב לבד כמ"ש טוב ה' לכל (תהלים קמה, ט), ולא נאמר טוב מאוד. וע"כ כי בתורה על מי שהוא טוב בשלימות נאמר בו רק טוב, ועל מי שאינו טוב בשלימות נאמר בו טוב מאוד, לומר שהוא טוב הרבה וממילא נשמע שיש בו קצת רע, רק שיש בו הרבה טוב. ולזה כאשר נאמר שראה השי"ת המציאות כי הוא "טוב מאוד", ומורה על זה שיש בו ג"כ קצת רע וחסרון, ולזה אמרו בש"ס כי הוא המות. כמאמר בחינת עולם ([לר' ידעי' הפניני] ח"א פ"ג): ולא מצאתי בו חסרון רק המות והוא העדר הכרוך בעקב כל חי.
וזה ג"כ כוונתם בהא דגדול הנאמר באיוב. כי הבעל עקידה כתב (שער מב) דכל הדברים נקראים על שם התכלית, ולזה סתירת זקנים בנין (מגילה לא ב) ע"ש התכלית. ומפרש הא דכתיב ועתה בתתך אתנן לכן זונה יקרא שמך (יחזקאל טז, לד [בשינוי לשון]), כי יש זונה האוהבת עצם הזנות ויש אשר אינה עושה הזנות רק בשביל האתנן, ולזה לא יקרא זונה רק נבלה. ולזה אמר הכתוב ועתה בתתך אתנן לכן זונה נקרא שמך עכ"ל. והנה אאע"ה היה לו ביטול המציאות וכל מעשיו לא הי' עושה רק מיראת השם. כי ודאי שיש אדם שהוא ישרן בטבע ושונא גזל ואפי' בין העכו"ם ימצא כך. אבל אברהם לא עשה שום דבר רק מיראה כי תמיד היה יראת ה' על פניו. וכמו שכתבו הכתבים בהא דעתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך, כי אפילו הפרישה משחיטת בנו שהוא דבר טבעי לא עשה רק מיראה. וכיון שכל הדברים נקראין על שם התכלית, ע"כ לא הי' נקרא רק ירא ה'. משא"כ איוב היה תם וישר בטבע ולא מחמת יראת ה', רק דברים שטבעו הי' נוטה להיפך, פירש עצמו מיראת ה'. וא"כ הי' לאיוב הרבה דברים שלא הי' תכליתן יראת ה'. ולזה אמרו בש"ס אף שנאמר באיוב ירא ה' כמו באברהם, אל תשווה אותן ביחד, כי גדול מה שנאמר באיוב, וכל המוסיף גורע. כי הי' באיוב הרבה דברים שלא היו תכליתם יראת ה', לכן קראוהו בהרבה דברים, משא"כ אברהם "כי אחד קראתיו", כי כל דבריו היו תכליתן יראת השם, לכן לא נאמר בו כ"א ירא אלהים בלבד:


ומצאתי עוד קטע דומה, מרבינו יעקב מליסא, ז"ל בפרשת שופטים (ומעין זה אי' בדרשתו לשה"ג) -

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. במדרש (רבה ה, ב) זהו שאמר הכתוב לך (אצל) [אל] נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם (משלי ו, ו). נראה כוונת חז"ל בזה, כי החכם בא להורות לנו דרך ישר: שאין לשבח עצמו במה שהוא איש ישר, ולא גזלתי מעולם משום אדם, כל שאינך עושה משום מצות רחמנא, רק בשביל שטבע שכלך מחייב. כי בזה אין אתה יותר טוב מן הנמלים, כי הלא הנמלה ג"כ נזהרת מאד מן הגזל (ע"פ עירובין ק ב). ומעולם לא שמענו שיהיה אחד משבח את הנמלים שהם טובים וצדיקים שאין גוזלין מאומה משל חביריהם, כי באמת שטות גדול מי שמשבח אותם בזה, כי טבע מוטבע הוא בהם, וכמוכרחים הן לכך, וההכרח לא ישובח. ומכ"ש האדם, שלפעמים האנשים שהן מוטבעים בטבע כך, הם מתנהגים ביושר משום שיהיו מפורסמים בכל העולם לנאמנים, ויהיו אהובים אצל העולם לעשות מו"מ עמהם, וא"כ הם גרועים מנמלים שאין להם רק הכרח הטבע, ואלו יש להן ג"כ הכרח אחר. (ואולי) [ואילו] הי' זה - מה שאין גוזל - תכלית הבריאה, הי' יכול לברוא כל העולם בטבע הנמלים.
וגם בזה הן דומין לנמלה, כי הנמלה אין גוזל מחבירו, ובאמת כל מאכלם גזל, שכל לקיטתה הוא גזל, שגוזלת מן הבעלים שיגע בזה מאוד שחרש וקצר ואחר כל הטרדא היא גוזלת אותו. וכן מי שאינו עושה עפ"י התורה, אפשר שכל ממונו גזל כפי דין תורה, כי הכל של הקדוש ברוך הוא ומי שנוטל עפ"י שכלו ולא עפ"י התורה הוי גזל, כיון דרחמנא אסרה לקבל ממון כזה, וממון זה דרחמנא הוא. ולזה אייתי המדרש האי קרא על פרשה דשופטים ושוטרים, לומר לך שצריך לעשות הכל ע"פ התורה אשר יורוך.
ועד"ז יתבאר מאמר קהלת (ז, י): אל תאמר [מה הי'] שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת (את זאת) [על זה]. והוא תמוה: א) מה שאמר "אל תאמר", ומסיים "שאלת". ב) שאמר לו אל תאמר - שהוא לשון עתיד, ומסיים שאלת - לשון עבר, כאלו כבר שאל.
ובהנ"ל נראה לומר בזה ע"ד הצחות, כי הנה יש לאדם החוטא התנצלות מה שאין מתנהגים עתה כדרך הראשונים, שמקודם היו חכמים גדולים והיו יודעים בחכמתם להורות הדרך הישר, אשר היו מוכרחים להודות כי זהו דרך הישר, משא"כ עכשיו שאין לנו חכם שיורה עפ"י שכל אשר זהו הדרך הנכון. אבל באמת אינו כן, כי ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר (ישעי' כט, יד), כי בעת שהיו האומות שעבדו ע"ז בחכמה, והיו יודעים לעשות טלמסאות להוריד רוחניות עד שהיו מניעים את ההמון, הוכרח הקדוש ברוך הוא להעמיד חכמים ונביאים להשיב טענותם. משא"כ עכשיו ש"אבדה חכמת חכמיו" וא"צ חכמה גדולה לסתור, לכך "בינת נבוניו תסתתר". ומי שחוטא עכשיו אינו כלל מפני שהשכל מטעה אותו, רק משום מלאכת הנצוח. וזהו שאמר כי לא מחכמה שאלת על זאת, ושאלת הוא מלשון שואל ומבקש, כלומר כל משאלותיך ובקשתיך לא מחכמה אלא משום מלאכת הניצוח, ובזה אין מועיל שום חכם וחכמה.
ובאמת אין ראוי לאדם כלל לילך אחר שכלו רק לשמוע דעת חכמים, כי החכמה עפ"י הטבע לאו חכמה הוא כענין (משלי ל', כד): ארבעה [הם קטני ארץ ו]המה חכמים מחוכמים [וכו']. שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך (שם פס' כ"ח), והכוונה, שרוצה לגנות אותן ההולכים עפ"י חכמת הטבע שאין בהם ממש, כדכתיב מוליך יועצים וכו' (איוב יב, יז). וזהו שאמר ע"ד מליצה, כי הרבה בעלי חיים אשר נותן להם הקדוש ברוך הוא חכמה, וכיון שחכמתם הוא בטבע אין יכולין להתנהג א"ע בחכמתן ועושים חכמתן ופועלין בהיכל מלך, אשר בכל שעה עומדין עליהם לחקור פעולתן ולסותרן, ואלו היו עושין בבתים אחרים הי' פעולתן מתקיימת, כמו כן אותן ב"א שאין הולכין בדרכי התורה פועלין חכמתן בהיכל מלך עד שנתפשין בחכמתן:

[עושה חדשות]

משך חכמה בראשית פרק יח פסוק י
והנה אמרו רז"ל (בבא בתרא טו, ב) כי גדול הנאמר באיוב יותר מאברהם, דאילו באברהם כתוב "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה" (בראשית כב, יב), ובאיוב כתוב "ירא אלקים תם וישר וכו'". והביאור פשוט, כי הירא מפני אביו, ורוצה למלא רצון אביו מפני יראתו, אם השגתו שלמה ומשגת דעת אביו מבין מה שאביו יתענג מזה, זה עושה, ומה שלא יתענג ואדרבא יקפיד עליו, זה אינו עושה, נמצא כי הוא מסיבת יראתו עושה מה שמשיג ברצון אביו. והנה איוב היה דל ההבנה בידיעת דרכי השם יתברך, ואחרי יראתו את אלקים עדיין לא השיג שמפני מורא השם יתברך צריך לסור מרע ולהיות ישר, ולכן היו לו תוארים אחרים לבד יראת השם יתברך. אבל באברהם שהיה השגתו תכלית השגת הנבראים, וכמו שאיתא בספרי, "ויבוננהו" - מאברהם שהשיג מעצמו כל התורה כולה, ומסיבת מורא השם יתברך היה סר מרע וישר ותמים וכליל השלמות, ואוסם כל החמודות, הכל ממה שהבין רצון השם יתברך התמימה, ומיראתו מפניו עשה זה על הצד המיוחד והנפלא, ודו"ק.