מתי נאמרה שירת הים,
קודם הישועה או רק לאחריה
<גילוי אליהו>
כתב ר' אברהם טריויש הצרפתי בספרו ברכת אברהם [נד' לראשונה בשנת שי"ב בהסכמת מרן הב"י שהעיד בו: ראיתי איש אלוקים קדוש מדבר, ובשער הספר כתוב: כי נגלה אליו בדברי תורה אליהו ז"ל בחלום, בלשון הקודש כנופך ספיר ויהלום, וקרא אליו בבחרותו ויאמר בני, תשובתך על שאלתי, אל תעלים ממני וכו'], וז"ל:
לזכר טוב זכרון לפני ה' ולזכרון לבני ישראל ולסימן טוב, שנת ר"ן נ"ר ה' נשמת אדם, אז הייתי בן עשרים שנה הייתי מלמד תלמידים בעיר רובקי"ן ורחוקה מהעיר מהדורה פיראר"א כמהלך יום. נראה אלי בחלום בליל שבת בפרשת בשלח, איך הייתי בעליה אחת, והיא ממש על גבי בית המדרש אשר הייתי לומד ומלמד בתוכו [שהיה בית המדרש שלי באמת ובאמונה בעליה על בית תחתון, ונראה אלי בחלומי שהיתה עליה ע"ג עליה דהיינו תחתיים שניים ושלשים], והייתי יושב בחלומי בעליה העליונה על ספסל ולפני שולחן ערוך והייתי יושב בראש הספסל אצל ראש השולחן בצד דרום...ושם כנגדי על ראש הספסל האחר אצל ראש השלחן אדם זקן מאד ובעל זקן לבן בשערות ארוכות...ופני הזקן המהודר כנגד פני.
וישאלני הזקן ויאמר אלי בזה הלשון הקדש באהבה כאהבת האב אל הבן ויאמר, בני מי היה גדול בנביאים. אמרתי אליו ג"כ הכל בלה"ק: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה מאז. אמר אלי, א"כ למה לא עשה משה כשאר הנביאים שהיו אומרים בנבואתם הנחמות קודם זמן קיום הנחמות קודם זמן קיום הנחמות, כך היה ראוי למשה לומר השירה קודם טביעת המצרים בים, וזה היה לו לכבוד ולתפארת להראות לישראל נבואתו האמיתית שהיה יודע שיטבעו המצריים בים, כמו שעשו שאר הנביאים שלא היתה מעלתן כמותו.
אמרתי אליו גם אני בלה"ק: כי ידע משה על רוב עם ישראל שלא היו חזקים באמונה אמר בדעתו אם אשיר את השירה קודם שיראו ישראל מיתת המצריים בים, לא ישירו עמי את השירה, על זה אמתין שיראו ישראל מפלת המצריים כדי שיזכו כל ישראל לשורר את השירה עמי.
עד כאן היו דברי ושתק הזקן וקבל תשובתי בשמחה.
ואחר הדברים האלה היה דבר ה' אלי אברהם במחזה לאמר כי תשובתי אמיתית, כי הפסוקים רומזים זה הענין, דכתיב 'וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו', מכלל שעד השתא לא היו חזקים באמונה, 'אז ישיר משה ובני ישראל את השירה', כלומר, אז כשראו הנס ישיר משה ובני ישראל את השירה. ומשה זכה וזיכה את הרבים. אבל אם לא היו רואים הנס, לא היו אומרים עם משה את השירה.
[לבל יחסר המזג אעתיק ג"כ את המשך דבריו: וכל ימי אמרתי בדעתי כי אותו הזקן הנזכר אשר ראיתי בחלום ודבר עמי ואני עמו הדברים הנזכרים היה אליהו הנביא זכור לטוב, שנגלה אלי בחלום בזכות אבותי הקדושים ז"ל, כי מזרע המאור הגדול רש"י ז"ל אנחנו.
אח"כ מצאתי בתשובות מהר"ם ז"ל שכתב בסי' שכח, וז"ל: מצאתי בשם הר"ר ברוך שסיפר, שפ"א אכל רבינו אפרים ז"ל מדג שקורין בורבוטא, ובלילה נראה לו זקן אחד בעל שיבה ובעל שער והדר פנים ומגודל זקן והביא לו קופה שרצים ואמר לו קום אכול. ונרתע מאוד ואמר לו, והלא שרצים הם, אמר לו כך אלו מותרים כמו אותם שאכלת היום, ובהקיצו ידע כי אליהו הנביא ז"ל נגלה לו, ומהיום ההוא והלאה פירש מהם, עכ"ל.
ואני אברהם טריביש צרפתי, כשמצאתי זאת התשובה שנגלה בחלום אליהו זל"ט לרבינו אפרים ז"ל בדמות זקן בעל שיבה ובעל שער, אמרתי א"כ הזקן שנראה אלי בחלום בעל שיבה ובעל שער בודאי היה אליהו זכור לטוב].
ובשל"ה הק' פרשת בשלח כתב, וז"ל: מדת הצדיקים הוא מיד שהובטחו לדבר טוב, לומר שיר ושבח להש"י אף שעדיין לא נתקיים, כי זה הוא מצד האמונה שמאמינים בדבריו ברוך הוא וברוך שמו, ומה שמרע"ה איחר מלומר שירה עד שנעשו המעשים הוא בשביל שעדיין לא היתה אמונה חזקה בישראל, והה"ד ויאמינו בה' ובמשה עבדו, אז ישיר משה ובני ישראל, כלומר, אז באותו הפעם שר משה ולא מקודם...כן מצאתי תירוץ זה בספר ברכת אברהם בהקדמה, עכ"ל.