מט,י לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. ופירש"י: תלמידים, אלו נשיאי ארץ ישראל.
והנה ביומא כו,א איתא: אמר רבא לא משכחת לה צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר וכו'. ואימא יהודה דכתיב יהודה מחוקקי, אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמינא.
ובתוס' שם: יש מקשה אמאי לא מייתי מדכתיב בתורה, דכתיב לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, וי"ל דההיא בברכה הוא דכתיב, אבל מהאי קרא מייתי שכך היה ביהודה מחוקקים.
והמהרש"א שם כתב שזה דחוק, דאף כי בברכה הוא דכתיב, מ"מ וכי לא נתקיימה ברכת יעקב ח"ו. וביאר דההוא קרא על הממונים מפי המלך מישתעי כדאמרינן בפ"ק דסנהדרין (ה,א) לא יסור שבט... אלו ראשי גליות שבבבל, ומחוקק מבין רגליו אלו נשיאים שבארץ ישראל, משא"כ בלוי דכתיב יורו משפטיך וגו', וכן ביששכר יודעי בינה דמשמע שהם ממונים מפי הקב"ה, וכן יהודה מחוקקי שכינוי היו"ד מורה על שממונה מפי הקב"ה, יעו"ש.
והנה באמת לשון הגמ' בסנהדרין אינו נשיאים שבא"י, אלא דאלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים, (וראה תוס' שם ד"ה דהכא), ולכאורה לא מודגש שהיו ממונים מכח המלך ללמד תורה, וצ"ע.
אולם יתכן שהחילוק נעוץ בכך שאלו לא למדו תורה או הוראות מעצמן אלא למדו התורה הכתובה והמסורה בעלמא, ולא חידשו דבר. ואולי זהו שהוסיף רש"י מעצמו שלא נזכר בלשון הגמ': תלמידים, ודו"ק.
ונראה באופ"א לבאר לישנא דקרא ואזי קושיא מעיקרא ליתא, לפי דברי רש"י בזבחים נד,ב ד"ה ואיבעית אימא, וז"ל: ואנן בעינן סנהדרין בעזרה דכתיב וקמת ועלית וגו', וצריכה להיות בחלקו של יהודה כדמפרש ואזיל גמירי סנהדרין בחלקו של יהודה כדכתיב ומחוקק מבין רגליו.
לפי זה מתפרשת ברכת לא יסור על מקום המחוקק שיהא מבין רגליו בחלקו של יהודה, אבל לאו דווקא מבני יהודה.