חזקה דרבא - צביעת תפילין

[מאן מלכי]

מעשה בנער בן שלש עשרה או ארבע עשרה ששאל תפילין מגמ"ח וצבע אותם ג"כ. ואח"כ הבחין שבעצם לא ניכר עליו לאחרים שהביא ב' שערות שכן אין שערות בזקנו. ושאל אם עליו להודיע לבעל הגמ"ח שהוא צבע, דמחד גיסא הוא יודע בעצמו שהגיע לגדלות והביא ב' שערות אבל בעל הגמ"ח לא בירר זאת ולא יוכל לסמוך על עדותו על עצמו. ואמר ע"ז הגר"י ברטלר שליט"א דודאי אם יודע בעצמו שהוא גדול אין סיבה להודיע לבעל הגמ"ח. עוד שאלו דאם גילה ד"ז לגדולים ממש, האם עליהם להודיע זאת לבעל הגמ"ח שבעצם אחרי שיש להם ידיעה בזה, נמצא שיש פה תפילין שיודעים שיעברו לידים אחרות ויתכן שנצבעו ע"י קטן, ולפי ידיעתם מצוה להודיע לבעל הגמ"ח שלא יצא מכשול (ביטול מצות תפילין וברכות לבטלה). והשיב דיש פה הפה שאסר וגו'.

[ובאמת בלא"ה יש מקום לדון שאם יצבעו שוב אותם מקומות שצבע הוא, יש כמה צירופים להתיר. חדא דהנו"ב מה"ת סי' א סובר דחזקה דרבא היא חזקה אלימתא ואם א"א לברר יש לסמוך עליו [וכ"ז רק אם אינה נגד חזקה אחרת כגון אם עשה חליצה ועי"ז פוטרה מיבום דיש חזקת יבום] ושם התיר תפילין שכתבם גדול שלא היה ידוע אם הביא ב"ש, דלא היה לפנינו וא"א לברר. והובא בשע"ת ר"ס לט וסי' נה.
בביה"ל ריש סי' לט הביא פלוגתא בקולת הנוב"י שהפמ"ג ג"כ ס"ל כוותיה ואילו הגרע"א ומשכנות יעקב חולקים. ובביה"ל סי' תרנח ד"ה לא, הביא ג"כ כת"ס דמיקל אף לכתחילה (והפמ"ג שהביא שם צ"ל רק גבי לכתחילה אמר). ובסי' יא ד"ה טוואן נראה דהקיל לדינא כנו"ב.
ובצירוף שצובע שוב אותם מקומות די"א דזה מבטל לצביעה קמא, יעו' מ"ב סי' לג סקכ"ד בשם מג"א ובביה"ל שם נראה דסומך עליה בצירוף עוד ספק אך נשאר בסוף בצ"ע]

עוד בענין זה יש מקום לדון שיש להזהר מלקחת תפילין מכל אדם, דפעמים צובעים תפילין בעודם צעירים ועוד לא הגיעו לגדלות, וכאשר גדלו לא נתנו ליבם לזה ובעצם לובשים תפילין שצבעו בעודם קטנים.

[רחמים]

קצת מראי מקומות לסוגית חזקא דרבא
שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן מו ד"ה ב) ולענין

ב) ולענין בר מצוה שהוא בן י"ג שנים ויום אחד שבא ללוש או לאפות מצת מצוה, אי סמכינן אחזקה דרבא (בנדה מו א) שמסתמא הביא ב' שערות, הנה הפמ"ג (סימן תס מש"ז סק"א), אחר שהביא מ"ש הפר"ח דשימור לשם מצוה בעינן מדאורייתא, ושכן מוכח בתשו' הרשב"א, כתב, ולפ"ז אין לסמוך לכתחלה אחזקה שהביא שתי שערות, וכמבואר במג"א (סימן נה סק"ז וסימן קצט סק"ז) שדוקא בדרבנן סמכינן אחזקה דרבא, שהביא ב' שערות, אבל בדאורייתא לא. ע"כ. וכ"פ בש"ע הגר"ז (שם סעיף א). והנה ידועה מחלוקת האחרונים אם החזקה דרבא היא חזקה ברורה, או אינה חזקה אלא רק לחומרא, ולכאורה מדברי הרמב"ן (בחי' לחולין ג ב דף יא ע"א מהספר) והרשב"א (חולין ג א) ד"ה אמר אביי, מוכח דחזקה גמורה היא, שהרי כתבו להוכיח דאע"ג דרוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם, מ"מ אם הוא לפנינו צריכים לבודקו, מהא דאמרינן (בנדה מו א) קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה ממאנת שחזקה שהביאה ב' שערות, ואמרינן התם ה"מ למיאון, אבל לענין חליצה בעיא בדיקה. ע"ש. אלמא דהויא חזקה מעלייתא, ורק משום דהיכא דאיכא לברורי מבררינן בעיא בדיקה לחליצה. ע"ש. וכן מוכח מתשובת הריב"ש (ס"ס קפב) שכ', שחזקה דרבא חזקה אמתית היא, שהרי מוציאים בעבורה את הקטנה מחזקת קטנותה שלא תמאן, ולכן סומכים על חזקה זו להאמנת נשים בעדות הסימנים. ע"ש. (וע"ע בהעמק שאלה סימן קטז סוף אות ז). גם בשו"ת מהרימ"ט ח"א (סימן מא ונא) העלה שהיא חזקה גמורה מן התורה, וראיה לזה מהגמ' (נדה מח ב) שלאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא סמכינן על בדיקת נשים, אלמא דחזקה אלימתא היא שהביאה סימנים, ובדיקת הנשים גילוי מילתא בעלמא היא ולחומרא, והאריך לסתור דברי חכם אחד שאמר שאינה חזקה מה"ת. ע"ש. והן אמת שבספר שב שמעתתא (ש"ה פרק יא והלאה) ס"ל שאין חזקה דרבא מהניא אלא להחמיר, ולא נפקא מספיקא. וכ"כ עוד אחרונים. וע' בשו"ת אבני נזר (חאה"ע סימן רטו אות יז) שכתב, ולדידי כל דברי השב שמעתתא בזה ליתנהו, דחזקה דרבא מהני מדאו' אפי' להקל, ורק מדרבנן הצריכו לבדוק לחליצה, ומה שהביא ראיה מהש"ע חו"מ (סימן לה ס"א): "קטן פסול לעדות עד שיביא ב' שערות אחר י"ג שנים", אינה ראיה, דהא פשיטא דהש"ע לא מיירי מעדות להחזיק ממון, ולומר שכל זמן שלא נבדק עדותו בטלה, זה אינו דהא ודאי שאין עדותו בטלה לענין זה, וכמ"ש התוס' ב"ק (עב ב) דאף לרב חסדא דאמר בהדי סהדי שקרי למה לי, מ"מ מועילה עדותם להחזיק, וא"כ ה"נ בספק קטן, בע"כ דמיירי בעדות להוציא ממון, ומש"ה לא אזלינן בתר חזקה דרבא, דהוי חזקה מחמת רובא, דרוב מביאין ב' שערות בזמנם, ואין הולכים בממון אחר הרוב. ע"ש. (וע' בסמ"ע חו"מ שם שכ', דהיינו דוקא בעדים, דכתיב בהו ועמדו שני האנשים, אבל לענין דיין כתבו הטור ומרן המחבר לעיל (סימן ז סעיף ג) שאם הוא בן י"ג שנים כשר אפי' אם לא הביא ב' שערות, ומשום דהתם הדבר תלוי במי שהוא מבין הדבר על בוריו, ולא הושוו דיינות ועדות לומר שהפסול בזה פסול בזה, אלא לענין שבשניהם שם קטנות פסול, ומ"מ כל אחד לפי ענינו וסברתו. ע"כ. וכ"כ מרן החיד"א בברכי יוסף חו"מ (סימן ז סק"י) בדעת מרן הש"ע, שכ' בזה ב' סברות י"א וי"א, וקי"ל כדברי י"א בתרא שאף שלא הביא ב' שערות כשר לדון. וע"ש. וכ"כ בשו"ת הגאון רעק"א (בהשמטות סימן עג) שמסקנת האחרונים שהעיקר לדינא שבן י"ג שנים כשר לדון אפי' אם לא הביא ב' שערות. ע"ש. וע"ע בשו"ת מים שאל (אה"ע סימן א דף יח ע"ב). ובספר צדק ומשפט על חו"מ (בתחלת הספר). ע"ש. ודו"ק) ובספר חכמת אדם בבינת אדם (הל' אישות סימן קכז, דף עד ע"ג), הביא מחלוקת בזה בין הגאון בעל בית מאיר דס"ל דחזקה דרבא היא חזקה גמורה ככל החזקות שבש"ס, ולעומתו הגאון ר' רפאל הכהן ס"ל דחזקה דרבא אינה אלא לחומרא, וכדאמרינן להדיא בגמ', דהני מילי למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה. ובסוף דבריו הביא מ"ש המהרימ"ט שחזקה דרבא היא חזקה ברורה. ע"ש. ובשו"ת נודע ביהודה קמא (חאה"ע סימן סא) בד"ה ומעתה לא וכו', כתב, דחזקה דרבא הויא חזקה אלימתא טובא יותר מרובא, ומה שהצריכו בדיקה לחליצה, משום שעד עתה היתה בחזקת קטנה ובחזקת איסור יבמה לשוק, וע"י חליצה אתה בא להתירה, לכך לא סמכינן אחזקה דרבא במקום שיכולים לברר. ע"ש. והניף ידו שנית בנוב"י מה"ת (חאו"ח ס"ס א), וכתב, דמ"ש המג"א (סימן לט) להחמיר בתפלין שנכתבו ע"י נער בן י"ג שנים, ולא נבדק אם הביא ב' שערות, דבריו צריכים עיון, שבאמת חזקה דרבא חזקה אלימתא היא טובא, ורק במקום שיש כנגדה חזקת איסור, אין סומכים עליה כשאפשר לברר. ועכ"פ כשאין הנער לפנינו בודאי דסמכינן אחזקה דרבא, שכיון שהגיע לכלל שנים, הגיע לכלל סימנים, והתפילין כשרים. ע"ש. גם בשו"ת זרע אמת ח"ג (חיו"ד סימן קמב) דן באורך ע"ד המג"א (סימן לט) הנ"ל, וכתב לדחות דבריו, שלעולם אף בדאורייתא שפיר סמכינן על חזקה דרבא אף להקל, ואפי' היכא דאפשר לברורי א"צ לברר, ורק באיזה דברים החמירו היכא דאפשר לברורי, כגון בחליצה, והיכא דאיתמר איתמר, ואף היכא דאיתמר אין זו אלא חומרא מדרבנן בעלמא. ומה שהביא המג"א ראיה מהש"ע חו"מ (סימן רלה ס"א) שקטן פסול לעדות עד שיביא ב' שערות אחר י"ג שנים, יש לדחות, דשאני התם שהחזקה דרבא עומדת נגד חזקת ממון, וקי"ל שאין הולכים בממון אחר הרוב, ולכן גם מ"ש המג"א (בסי' נה ובסי' קצו) שדוקא בדרבנן מהני חזקה דרבא ולא בדאורייתא, אין דבריו מוכרחים, שהרי מצינו בבדיקת ציצית דהוי דאורייתא וסמכינן אחזקה, וכמ"ש בבית יוסף (סימן ח) בשם תשובת הרא"ש. וכו'. הילכך מנהגם של ישראל תורה הוא, שבכל אתר ואתר נוהגים לסמוך אפי' במילי דאורייתא להקל, ולא נהגו לעשות בדיקה זו, ואפי' להוציא אחרים ידי חובה נהגו להקל, וסמכו על החזקה דרבא שמסתמא הביאו ב' שערות בזמנם. עכת"ד. וגם הלום מצאתי ראיתי להגאון מהר"י קולון בתשובות החדשות (סימן מז עמוד ריח) שכתב שהחזקה דרבא שכל שהגיע לכלל שנים חזקה שהביא ב' שערות, מהניא שפיר אף בדאורייתא, ויכול להוציא אחרים ידי חובתם, ורק לענין חליצה משום חומר איסור ערוה הצריכוה בדיקה. ע"ש. גם הגאון מלובלין בשו"ת תורת חסד (חאו"ח סימן א) נשאל בענין נער שהגיע לכלל שנים וכתב פרשיות תפלין, ולא נבדק אם הביא ב' שערות, והאריך למעניתו להסביר דהא דלא סמכינן אחזקה דרבא לענין חליצה, משום שיש לה חזקת איסור יבמה לשוק, ואמרינן סמוך מיעוט (שלא הביאה ב' שערות) אחזקה, ואתרע לה רובא. ועוד שיש כאן ב' חזקות, חזקת קטנות וחזקת איסור יבמה לשוק, ושתי חזקות לא מהני נגד הרוב, וכמ"ש הריב"ש (סימן שעט) וכו', וחזקת חיוב של הנחת תפלין לא דמי לחזקת איסור, ודלא כמ"ש בשו"ת הגאון רעק"א (סימן ז) להשוות חזקת חיוב לחזקת איסור בענין זה וכו'. (והוסיף באות ח), ואפי' להפוסקים שלא הזכירו שחזקה דרבא היא חזקה מכח רוב מ"מ הא ודאי דמודו דחזקה אלימתא היא מן התורה. וכמ"ש הריב"ש (ס"ס קפב) שחזקה אמתית היא. וכן העלה המהרימ"ט ח"א (סימן מא ונא). ולכן התפילין כשרים בדיעבד, וכמ"ש הנוב"י מה"ת (סימן א), מאחר שחזקה דרבא חזקה אלימתא, היא, ולדעת כמה מגדולי הפוסקים הויא חזקה זו בתורת רוב ממש וכו'. (וע"ע שם סימן ב). עכת"ד. וכן ראיתי עוד להגאון רבי יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק (חאה"ע סימן מג אות ג והלאה) שכ' דהאי חזקה דרבא עדיפא אפילו מרוב גמור. ע"ש. וכן בשו"ת עמק יהושע (הל' אבלות סימן כב סוף עמוד קכב) כתב להוכיח שהחזקה דרבא הויא חזקה גמורה מן התורה וכו'. ע"ש.