בתרגום אונקלוס עה"פ (ח, ז), וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ, וז"ל, וכדין תעביד להון לדכואיהון אדי עליהון מיא דחטתא ויעברון מספר על כל בשרהון ויחורון לבושיהון וידכון.
ובחומש 'כתב אשורי' הובא בזה דברים מהגאון רבי דוד צבי הילמן זצ"ל, וז"ל, כתב רש"י בסו"פ תזריע שכיבוס בגדים שעניינו טבילה מתורגם 'יצטבע', ושעניינו ליבון מתורגם 'יתחור'.
וקשה ע"ז מג' מקומות: א) בטהרת הלוים שבפר' בהעלותך, וכנ"ל. ב) כתיב במלחמת מדין (לא, כד), וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם וְאַחַר תָּבֹאוּ אֶל הַמַּחֲנֶה. ותרגומו ותחורון לבושיכון. ג) במתן תורה (יט, י) כתיב, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם, ותרגומו, ויחורון. וכן בסמוך פס' יד, וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם, ותרגומו וחורו.
ולעד"ן ששלושה כיבוסין אלו (דמתן תורה ולויים ומדין) שהצד השווה שבהם שהם ציוויים לשעה ולא לדורות, תרגמו תרגום מדויק שהוא חוור בלשון ארמי, אבל בשאר הכיבוסים שהם ציוויים לדורות לא תרגם כך שמא יטעה השומע ויחשוב דסגי בליבון בעלמא וא"צ טבילה, ולפיכך נאדי מן התרגום המילולי המדוייק, ונקט לשון המיוחד לטבילה.
ולפי זה אין צורך למה שטרח הרב העמק דבר לפרש בדעת אונקלוס שבשלוש מקומות הנ"ל אין הכוונה בכיבוס לטבילת הבגדים, וליישב את הנ"ל כתב גבי מתן תורה שמ"ש ביבמות מ"ו ב' ודילמא נקיות בעלמא ס"ל לאונקלוס שבאמת כך פירושו. ונתן טעם לדבר משום דשמלתם משמעו בגדים העליונים שבאים לכבוד, ואי משום טבילה הל"ל בגדיהם דמשמע כל הבגדים אפילו בתי רגלים כדין טבילה. וכתב שלפי זה היה ראוי לתרגם בטהרת הלויים ויצבעו אלא משום דכתיב 'וְהִטֶּהָרוּ' שהוא טבילת כל הבגדים ע"כ מוכרח לפרש וכבסו לשון נקיות, והא דכתיב בגדיהם (ולא שמלותם) הוא משום והטהרו, עכ"ד.
ובמלחמת מדין כתב דס"ל לאונקלוס - דלא כספרי – שהזהירם אלעזר שינקו בגדיהם מדם ולא יקוצו בהם נפש אנשי המחנה. וי"מ ותחורון היינו כביסה משום חציצה ואח"כ וכבסתם דהיינו טבילה עכ"ל.
וצע"ג מה שכתב ש'והטהרו' שבלויים ו'וטהרתם' שבמלחמת מדין משמעותם ציווי לטבול, כי בכל מקום שמסיים הכתוב בתיבת 'וטהר' או 'וטהרתם' וכיו"ב אינו ציווי לטהר או להטהר, ואינו אלא לשון הודעת העתיד שאחר שיקויים הציווי של 'וכבס בגדיו' או של ו'רחץ במים' וכיו"ב אז יהיה טהור ותרגום של וטהר הוא 'וידכי' ולא וידכי (בפת"ח) ותרגום וטהרתם הוא ותדכון ולא ותדכון ולא ותדכון (בפתח).
* * *
בהקשר לדברי הנצי"ב הנ"ל, יעויין במשך חכמה פר' יתרו (שמות יט, י), וז"ל, וכבסו שמלותם. תרגום אונקלוס 'ויחרון לבושיהון', וכן להלן בעשיה (פסוק יד) "ויכבסו שמלותם" פירש 'וחוורו לבושיהון'. וזה כלל גדול כי במקום שהכוונה היא טבילת בגדים תרגם 'ויצטבעון', והיכי שהכוונה לכיבוס בעלמא תרגם 'ויחוורון'. וכן פרש"י ז"ל דבריו בסוף תזריע עיין שם. והנה ביבמות פרק החולץ דף מו עמוד ב: ור' יהושע באבות נמי טבילה הוי מנא ליה? אילימא מדכתיב "לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם" (ומה במקום שאין טעון כבוס טעון טבילה), מקום שטעון כבוס אינו דין שטעון טבילה?! ודילמא נקיון בעלמא - ההוא כיבוס לאו משום טומאה היה דליטעון טבילה מקל וחומר, אלא שיהיו בגדיהם לבנים והגונים לקבל פני שכינה, רש"י - אלא מהכא (שמות כד, ח) "ויקח משה את הדם ויזרוק על העם", וגמירי דאין הזיה בלא טבילה. אם כן האונקלוס לטעמיה דמפרש לקמן (שמות שם) 'ונסיב משה את דמא ויזרק על מדבחא לכפרה על עמא', ואם כן לא היה הזיה על העם, וזה כשיטת רבי אליעזר בן הורקנוס רבו דבאמת הוי מילה בלא טבילה, ומל ולא טבל גר מעליא הוי, לכן מפרש כאן בנקיותא בעלמא, ומשום זה תרגם 'ויחוורון לבושיהון' שאינו רק לליבון ולא לטבילה ודו"ק.
אבל לקמן בפרשת בהעלותך (במדבר ח, ז) גבי לויים "וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם וכבסו בגדיהם והטהרו", ושם תרגם 'ויחוורון לבושיהון', וזה צריך עיון דכיון דאין הזיה בלא טבילה, הלא כיבוס בגדים היה על כרחך לטבילה, והיה לו לתרגם 'ויצטבעון', וצריך עיון כעת, וכן במטות (לא, כד) וכבסתם בגדיכם יעויין שם.
ויתכן לומר כאן דיצטבעון הוא על הטהרה שבלא חציצה כלל, וחציצין הלכה למשה מסיני, ואז עדיין לא נאמרה הלכות חציצה, והיה כיבוס ככיבוס משום טהרה שלא קפדינין אחציצה, לכן תרגם 'ויחוורון'.