ז"ל רבינו בחיי פ' וירא:
וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה. אחר שנלקחה שרה במצרים אצל פרעה ונעשה לו נס גדול שהוצרך לו להחזירה לו בעל כרחו ע"י נגעים גדולים, מה היה חוזר עתה בגרר ואומר לכל 'אחותי היא', וכי היה סומך על הנס בכל פעם ופעם, ושמא אין עושין לו נס.
וכתב רבינו חננאל ז"ל כי עכשיו כשבא בגרר גרשה, לפי שהיה ירא שמא יהרגוהו אם היה אומר שהיא אשתו, ואעפ"כ לא הניחו ה' ית' שיפרד ממנה ולא הניח את הצדקת אצל הרשע, (תהלים קכה, ג) כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, וגרושין הללו היה מפני הפחד, וזה שאמר הש"י: 'והיא בעולת בעל', שלא גרשה רק מפני הפחד כי אנוס הוא, ונמצא שאין הגרושין גרושין גמורין, וזהו שאמר אבימלך: 'הגוי גם צדיק תהרוג', כלומר הגוי שאין לו זה הדין אלא אפי' אנוס גרושיו גרושין, ועוד שהוא צדיק שלא קרב אליה תהרוג, וכו'.
ואמנם מרדכי לא גירש את אסתר קודם הילקחה לאחשורוש, וכ' הראש' כי היה ירא מפירסום הדבר. וי"ל דזהו אחר מ"ת דבעי עדים לקיומי על הגירושין, משא"כ בגירושין דקודם מ"ת.
וצ"ע אם חשיב אונס כה"ג, ובעיקר יל"ע מה המקור לחלק בדין אונס בין גוי לישראל.
ועי' במג"א סי' תמח בדין אסמכתא בגוי.