ליקטתי כמה הלכות, לפי סדר הסעיפים שבספר.
כב - איש ואשה שאינם באותה קומה אף שיש דלת חיצונית אחת, אין איסור.
לו -ביבי סיטר השומרת על ילד אחד מעל גיל תשע – אם מקפידה לא להיות באותו חדר מותר אפילו אם הדלת החיצונית נעולה במנעול.
לז - בייבי סיטר הנמצאת בבית אחד עם אבא- מותר באופן שנועלת את עצמה בחדרה, ואם צריכה ללכת לשירותים או למטבח לא תשהה מחוץ לחדר רק כמה שנחוץ.
לח,לט, מ- בייבי סיטר וחברתה הנמצאים בבית אחד עם האבא בשעות הלילה -בשעה"ד יש מקום להקל בשומר אחד, ואם יש עם האבא ילד מבן תשע ומעלה בשעה"ד יש מקום להקל כשהן בחדר נפרד בדלת סגורה אפילו שאינה נעולה.
הוספה
ההלכות הנ"ל העתקתי מפ"כ ונכתבו ללא כל נימוקים, וכעת ראיתי שבפ"ו האריך בהערות לבאר את שיטתו.
[א] ב חדרים נפרדים-
א' וזהו תו"ד "יחוד הוי רק בחדר אחד אבל בשני חדרים אפילו פתוחים ליכא שום איסור כ"כ ב"י בשם הרשב"א וכו' וזה מוסכם לכל הפוסקים ואין שום חולק ע"ז, וכ"כ המ"ב בשעה"צ רלט,יז"
וז"ל הב"י "נראה מדבריו דהיינו דוקא שהיו ישנים בבית אחד אבל אם הם ישנים בשני בתים החתן בבית אחד והכלה בבית אחר אין שום אחד מהם צריך שומר" הנה כתב "בית אחד" ולא מובן היכן ראה המחבר מדברי הב"י בשם הרשב"א ראיה לשיטתו שב' חדרים בבית אחד נמי מותר.
וז"ל "השעה"צ הישן בחדרו יחידי, אף שבבית יש אנשים צריך ליזהר שלא יהיה נעול רק פתוח לבית, והעולם נוהגים להקל בזה. ונראה לי אף להמחמירין, אם בבית יש שם אשה לבד, ועל ידי זה שיהיה פתוח יהיה אסור יחוד, לא יפתחנו ולא יגיע לו שום ריעותא, כי שומר מצוה לא ידע דבר רע"
ומבואר להדיא במ"ב להיפך דאיכא איסורא. [ברם הגרמ"ש קליין (שער היחוד עמ' ו) הבין שכוונת השעה"צ שרק אם הדלת פתוחה חשיב יחוד (דאין בינהם אלא צוה"פ) אבל אם הדלת סגורה אפילו שאינה נעולה שוב הוי ב' חדרים נפרדים וליכא איסור יחוד, ברם בספר הנ"ל התיר אפילו בדלת פתוחה ורק בחדר לפנים מחדר החמיר בדלת פתוחה ולא נעולה, ושמא כוונתו לדחוק דהמ"ב נמי מיירי בחדר לפנים מחדר ולא מיירי שיש הול מפריד ביניהם, ברם מלבד הדוחק, אין נראה מסברא לחלק בזה]
[מ"ש "מוסכם כל הפוסקים ואין שום חולק ע"ז" יש ללמד עליו זכות, שכוונתו לאחרונים, ואין כוונתו לפוסקי זמנינו]
ב' כתב לחדש "דאף שגם בב' חדרים הכריע החכ"א החמיר כשיטת רש"י, ה"מ בחדר לפנים מחדר אבל ב' חדרים בבית אחד לא גזרינן" -כמד' שמדברי החכמ"א מוכח דלא כדבריו דהא אסר ב' בתים זה כנגד זה, ולכ' כוונתו דאיכא חצר בינהם (ולכן כל דבריו ע"פ מ"ש לעיל מינה לדון דפ"פ לחצר לא הוי כפ"פ לרה"ר) וזהו מ"ש "אף שאין לו דרך לשם לבית שכנגדו" [ויש לדחות דשמא כל בית היה פתח נפרד לחצר ולכן לא קרי להו פנימי וחיצון, ולכן גם אין לו דרך לשם, ולפ"ז איכא חידוש לחומרא דאף שיש לכל אחד פתח לחוד, אסור]
[ב] חדר לפנים מחדר מותר לעבור דרך החדר הפנימי אולם רק הליכה מותר אבל להתעכב אסור
במקורות כתב "כן אמרתי בפשיטות מסברא וכ"כ בספר דבר הלכה בשם החזו"א" וכמד' שכוונתו למה שהביא בדבר הלכה סי"א (ונדפס כעת בחזו"א שו"ת וחידושים עמ' קח) וז"ל "כ"ז שכל אחד בביתו אין יחוד, אך בצאת אחד לפרוזדור יש בזה משום פנימי וחיצון ונראה דלא אסרו חכמים בדליכא דרכא אחרינא אלא שאין להתעכב בפרוזדור אלא לעבור" ומבואר להדיא דכל דבריו רק לענין גזירת פנימי וחיצון כלומר דהפרוזדור חשיב חיצון, אבל לא דן כלל להתיר לעבור דרך החדר שהאשה שם וז"פ.