ז"ל ספר המנהגות לר"א מלוניל:
"וצריך שישפוך המים על שתי ידים כאחת, והכי חזינן בתוספתא מניח חבית מלאה מים על ברכיו ומטה על צדה ונוטל, ואם לא יצטרך לשפוך על שתי ידיו כאחת למה הוצרך להניחה על ברכיו, והכי מצוה מן המובחר אע"ג דחזינן במסכת גטין דמייתי על בעיא דאילפא דבעי ידים טהורין לחצאין וקא אמר תלמודא היכי דמי אילימא דמשי חדא ידא והדר משי אידך פשיטא דטהורות דתנן ידו אחת בנטילה ואחת בשפיכה ידיו טהורות, מכל מקום מיהא תוספתא משמע דמצוה להטיל מים על ידיו כאחת, אבל מכל מקום צריך שישפוך מן הכלי ביד שמאל על יד ימין וביד ימין על יד שמאל, ולא מיד ליד דכלי בעינן וגמרינן מקדוש כהן גדול שנוטל ידיו מן הכיור וכן הוא הדין אם שיכשך ידיו בתוך כלי שיש בו מים שפיר דמי. ודוקא שכשוך שמשכשך בידיו ונטבלין הן מחמת כחו ואנן כח גברא בעינן, או כחו של עצמו אי נמי של אחר, אבל אם יכניס ידיו במים בלא שכשוך לא, דאנן כח גברא בעינן ותו לא מידי. והא דאמרינן רביעית נוטלין ממנו לידים לאחד ואפילו לשנים הכי פירש הרב ר' (נדצ"ל ה"ר אברהם ב"ר) דוד ז"ל דאע"ג דבתחלת נטילתו ליכא רביעית מצי ליטול ידיו ובלבד שיוסיפו לו עד כדי רביעית והכי אמרי' בירושלמי ומוספין מים לאחרונים, ומילתא דמסתבר הוא, דהיאך יספיק רביעית לשנים אי לא יוסיפו אחרי נטילת הראשון לאחרון.
כמדומני שהחידוש הראשון לא נמצא בעוד ראש', להצריך לכתחי' שפיכה על ב' הידים כא'.
הדבר השני, הנה בביאוה"ל סי' קס סי"ג כבר התקשה בזה איך רביעית אחת יכולה להספיק להרבה בנ"א הנוטלים ממנה ע"י הדין של שיירי טהרה, ובס' חו"ב ידים סי' ג רוצה להוליד מזה חידוש גדול דאולי ל"ב שהמים של הנטילה יגיעו לכל היד ממש, עי"ש ראיתו מקידוש ידים ורגלים, וצ"ע משתיקת הראש' והפוס' על קו' פשוטה זו, אבל באמת הר"א מלוניל עמד בשאלה זו עד שהוכיח ממנה כשי' הראב"ד דצריך להוסיף אח"כ עוד מים.