ז"ל שטמ"ק ב"מ קא: בשם רבינו יהונתן:
הא אמר רב מזוזה חובת הדר היא. כלומר על השוכר לעשותה לפי שהיא עשויה לשמירה מי שהוא עומד בבית כדאמרינן באגדה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם עבדיו משמרין אותו וכו'. אבל ליכא לפרושי חובת הדר לפי שאין בית חייב במזוזה אלא אם כן דר בו דהא קיימא לן אפילו יש לו עשרה בתים שאינו דר בהן דירה קבועה אלא שנכנס בהן פעם אחת בשנה חייבות כולן במזוזה חוץ מבית העצים שהנשים נאותות בהן ומאי ניהו רוחצות וכו'.
וצ"ע היכן קי"ל דעשרה בתים שאינו דר בהם בקביעות חייבים כולם במזוזה?
אמנם בפי' הלק"ט סת"ם הנד' ע"ש הנמוק"י כתב:
משכיר וכו'. על השוכר שהוא צריך לשמירה כיון שהוא דר בתוכה ואף על גב שאם לא היה שוכרה היה חייב המשכיר לעשות לה מזוזה מידי דהוה אבית התבן ובית העצים אפ"ה כיון שהשוכר לא מצא בה מזוזה חייב לעשות לה מזוזה.
ובמהד' עוז והדר הוכיחו לשייך את הפירוש לרבינו יונתן מלוניל, עי"ש, כמצו"ב.
ובאמת גם בפי' הר"י מלוניל על מזוזה כתב:
על השוכר להביא מזוזה, שהוא צריך לשמירה כיון שהוא דר בתוכה אע"ג שאם לא היה הוא שוכרה היה חייב המשכיר לעשות לה מזוזה אע"פ שאינו שוכב בה כדאמרינן בבית התבן ובית העצים והם הכי [לענ"ד צ"ל: והוא הדין] נמי אם היתה עומדת ריקנית אפילו הכי היה מיחייב השוכר לעשות מזוזה אם לא מצא שם מזוזה.
וא"כ זוהי כוונת רבינו יהונתן הנ"ל במש"כ על "עשרה בתים", ר"ל בית התבן והאוצרות וכו' דטעם חיובם (כמבו' באחרו') הוא משום שנכנס ויוצא בהם לפעמים.
ובאמת בר"י מלוניל בב"מ לפנינו יש המשך על המועתק בשטמ"ק, ז"ל:
דהא קיימא לן אפילו יש לו לאדם עשרה בתים שאין לו בהם דירה קבועה אלא שנכנס שם פעם אחת בשנה חייבות כולן במזוזות חוץ מבית העצים שהנשים ניאותות בהן ומאי ניהו רוחצות ובית מרחץ ובית הכסא שהם בתים שיש בהם ריח רע וכן רפת בקר ולולים של תרנגולין.
ועדיין צ"ע מה שכתב בסתמא קי"ל עשרה בתים וכו'.