"כיון שהקב"ה דן בכל יום ג' שעות וכן בר"ה וי"כ א"כ מה בינם לשאר ימים אלא שבר"ה דן על עליונים ותחתונים מה שיהיה לשנים רבות כגון ז' שני רעב כו' ע"ש".
וז"ל ס"ח סי' תשסג -
"כיון שהקב"ה דן ביום ג' שעות וכן בלילה א"כ בר"ה ויוה"כ כמו כן, א"כ מה יש בין אותם ימים לשאר ימים, אלא בכל יום דן על הנוהג של בריות באותו יום ובר"ה דן על עליונים ותחתונים על כל מה שיהיה באותה שנה או לשנים רבות, כגון כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים (מ"ב ח' א'), וכן כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו (ירמי' כ"ב ל'). יש מלך שנגזר בימיו להיות מלחמות ויש מלך ששלום בימיו ויש שבאותה מדינה שמלך שם יהיה רעב ויש שיהיה שובע כל ימיו כמו בימי שלמה המלך".
וכעת ראיתי שהראב"ן הק' כיו"ב על אמירת הלל, ז"ל בשו"ת בסוה"ס - (והו"ד במגן גבורים סי' קיח).
"הא דאמרינן בראש השנה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים הלל בר"ה ויוהכ"פ אמר להם איפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני וישראל אומרים הלל לפני. ומקשין אם כן לר' יוסי דאמר אדם נידון בכל יום שנאמר ותפקדנו לבקרים לא נאמר הלל בשום יום בראש חודש ומועד, ואי קסבר דאע"ג דאדם נידון אומר הלל נאמר בראש השנה ויוהכ"פ דהא כר' יוסי קיימא לן דאמר רב יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כר' יוסי. ונראה לי דלא דמי דין של רבים לדינא דיחידים, בראש השנה כל העולם נידונין יחד כדאמרי' כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ונפיש רוגזא ואין מקלסין למלך בשעת הזעם, אבל בכל יום אין עוברין לפניו יחד אלא כל יחיד ויחיד ולא נפיש רוגזא ומקלסין".
והוסיף ע"ז הראבי"ה בסי' תקלח -
"ויש לחזק דבריו, דגרסינן בריש מסכת עבודה זרה אמר רב חסדא מלך וציבור מלך נכנס תחלה לדין שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל וגו' מאי טעמא איבעית אימא לאו אורח ארעא למיתב מלכא מאבראי ואיבעית אימא מקמי דליפוש חרון אף. וקשה בעיני דמוקמינן התם מתניתין דבראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון דלא כרבי יוסי, ולרבי יוסי נראה דאומר הלל נמי בראש השנה ויום הכיפורים, דלדברי זקני הוה ליה לאוקמי מתניתין כרבי יוסי ולאוקמי שבכל יום נידון כל אדם לבד ובראש השנה וביום הכיפורים יחד. אלא נראה לי דמתניתין דפרק קמא וגם דהכא דקתני ובשעת ההלל תרוויהו דלא כרבי יוסי, ולית הילכתא כרבי יוסי, אלא מנהג בעלמא דמצלי אקצירי ואמריעי כרבי יוסי, ולא מחינא בהו, כדאמרינן בפרק בתרא דתענית מאן דאמר נהגו אורויי לא מורינן ואי עבר לא מהדרינן ליה".
ועכ"פ ד' הראב"ן זהים לכאו' עם מש"כ באליה רבה סי' תקפד בשם אמרכל -
"הקשה בספר אמרכל דלמאי דקי"ל [ר"ה טז ע"א] כר' יוסי אדם נידון בכל יום, א"כ לעולם לא נימא הלל. ותירץ דלא דמי דינא דרבים לדינא דיחיד שכל אחד נידון לבדו".
וע"ע ערול"נ ר"ה דט"ז וטורי אבן דל"ב, ופמ"ג וחכמ"ש סי' תקפד.