כי שם השם נקרא עליך

[באמונתו]

*רש"י מסכת מנחות דף לד עמוד ב: תפילין של ראש חמורה קדושתה - שרובו של שדי נעשה (בקשר) בשל ראש שי"ן דל"ת אבל בשל זרוע אין אלא יו"ד שיש שם רצועה קטנה כשיעור רחב אצבע ובסוף ראשה מעט כמין יו"ד ועוד כתיב וראו כל עמי וגו' ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפילין שבראש.

שאלה גדולה היא בצורת שתיים מאותיות אלה. התוספות מסכת מנחות דף לה עמוד א: שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני - כתב בשימושא רבה דתפילין צורה דשי"ן דימינא ג' רישי ודשמאלא ד' רישי ואי אפיך לית לן בה וכו'.

השי"ן השמאלית של ד' ראשים או 'זרועות', אומרת דרשני. הא לא מצאנו הצורה הזאת של שי"ן בשום מקום אחר בכל התורה כולה, וכמו בכתיבת תנ"ך, פרשיות תפילין מזוזה וכיו"ב.

גם בעניין הדל"ת, כבר ידוע בירורי כמה מחברים בדורנו, המוכיחים אשר אות דל"ת שבקשר תפילין היא מרובעת, ואך בדורות אחרונים השתנתה הצורה אצל ציבור גדול לצורת דל"ת רגילה, והתמיהה היא מדוע רבוע כזה נקרא דל"ת.

לעניות דעתי יש לומר ע"פ דברי רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג: הלכה א: שמונה הלכות יש במעשה התפילין כולן הלכה למשה מסיני ולפיכך כולן מעכבות ואם שינה באחת מהן פסל, ואלו הם: - ושיהיה בעור של ראש צורת שי"ן מימין ומשמאל, - ושיהיה הקשר שלהן קשר ידוע כצורת דל"ת.

ובהלכה יג: ומכניס רצועה של ראש בתובר שלה, ומקיף במדת ראשו וקושר קשר מרובע כמין דל"ת, וקשר זה צריך כל תלמיד חכם ללמדו ואי אפשר להודיע צורתו בכתב אלא בראיית העין, וכן בשל יד קושר קשר כמין יו"ד, וכו'.

הרי שעכ"פ אות שי"ן עם אות דל"ת שבתפילין, הנם הלכה למשה מסיני, והמשמעות מלשון הרמב"ם, אשר אף צורתם בהל"מ.

מעתה נעשה חשבון. הרי הגמרא בסנהדרין פרק ב - כהן גדול: אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא: בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי. ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי. מאן הדיוטות? - אמר רב חסדא: כותאי. מאי כתב עברית? - אמר רב חסדא: כתב ליבונאה. תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא (לא) קדמו משה. במשה הוא אומר ומשה עלה אל האלהים, בעזרא הוא אומר הוא עזרא עלה מבבל, מה עלייה האמור כאן תורה - אף עלייה האמור להלן תורה. במשה הוא אומר ואתי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים, בעזרא הוא אומר כי עזרא הכין לבבו לדרש את תורת ה' ולעשת וללמד בישראל חק ומשפט. ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו - נשתנה על ידו הכתב, שנאמר וכתב הנשתון כתוב ארמית ומתרגם ארמית וכתיב לא כהלין כתבא למקרא ופשרא להודעה למלכא, וכתיב וכתב את משנה התורה הזאת - כתב הראוי להשתנות. למה נקרא אשורית - שעלה עמהם מאשור. וכו'.

ובאנציקלופדיה תלמודית כרך לב, כתב אשורי: אף בכתב הכתוב בלוחות שהוריד משה מהר סיני, נחלקו התנאים, ולדעת ר' יוסי ועוד, שהתורה ניתנה בכתב עברי, אף הלוחות נכתבו בכתב זה. וכו'. ראה הערות שם לציונים.

מ"מ מבואר שמחלוקת רבתי יש בדבר זהות הכתב, בו היה נכתב ספר תורה המקורי מן העת העתיקה קודם לעזרא. מעתה, אף אם ניתנה הרשות ועזרא שינה האותיות שבספר תורה מכתב עברי הקדום לאשורית, אין לשנות צורת אותיות שמעכבים בתפילין הלכה למשה מסיני, אלא יש להשאירם כבימי משה ממש.

עתה נחזי אנן מה הם דמות אותיות שי"ן עם דל"ת בכתב עברי הקדום בימי משה, שהרי אף כתב עברי הזה עבר בעצמו שינויים מסוימים במשך מאות רבות של שנים שהשתמשו בו, וכפי שכתבו חוקרי הכתב.

בירורים בכתיבה העתיקה מעלים אשר השי"ן העברית העתיקה הייתה כעין השי"ן האשורית, אך ראשה היא 'זרועה' האמצעית, רחבה הייתה, וכמו ב' ראשים או 'זרועות', וכפי שהתגלה לאחרונה, ומצ"ב. חוקרי הכתב כותבים אשר שם שי"ן מלשון שיניים, וצורת שי"ן המקורית מכוונת אל דמות שני שיניים קדמיות שבאדם, ממילא ישנם ד' ראשים.

בנוגע לדל"ת כתבו חוקרי הכתב אשר 'ככל הנראה נקראת דל"ת - משום שצורת האות ד' בכתב עברי עתיק הייתה דומה לדֶלֶת'. אין ספק כי הדל"ת שבעברי הקדום מאוד, סגורה הייתה, וכעין המ"ם סופית שלנו, ולא פתוחה וכפי הדל"ת שלנו האשורית. אף בימינו, האות רביעית 'די' D שבאלפבית אנגלית מודרנית, אשר מבוססת על לטינית – רומית, מקבילה היא לאות דל"ת, כשמקור צורתה היא בכתב עברי הקדום. אף בשאר כתבים בימינו, דוגמת סורית וקירילית, נמצא אות זאת מרובעת, אך בשינויים מסוימים ביניהם.

ממילא, בהלכה למשה מסיני המעכבת כלפי האותיות שבתפילין, לא ניתנה הרשות לשנות אל אשורית 'שעלה עמהם מאשור', אלא צריך דווקא בצורה המקורית מימי משה, ועל כן נשארו השי"ן עם ד' ראשים או 'זרועות', ודל"ת ריבועית, כדמותם ותבניתם בכתב עברי הקדום מאוד דווקא.

[בברכה המשולשת]

דברי כתר"ה אינם כהסבר רבינו חננאל בעניין כתב אשורי וכתב עברי