צדקה לנוכל-תשובת הגרח"ק

[גם זו לטובה]

יתכן לבאר:
כספי הצדקה הרי לא יושלכו לאשפה, ואין הנידון אלא בסדרי קדימה וכד', ובזה דעתו שיש לתת לאחרים אף אם הם פחות נצרכים וכד' ולהעדיפם על פני הנוכל.

[אבןטובה]

זה תלוי במח' רשב"ג ורבנן בגיטין יב. אי מרחמי אעבד, דהא כל העבדים גנבים המה כדאי' ב"ב צג.

[עזריאל ברגר]

ואולי החליט הגרח"ק לקנסו שלא מן הדין.
ואולי מדין גנב שמשלם כפל, והקופה מוחזקת בכפל וכיוון דתפס לא מפקינן מיניה.

[אבןטובה]

נעלם ממך גמ' בבא קמא סב: יצא הקדש רעהו כתיב שאי"ב תשלומי כפל

[עזריאל ברגר]

נעלם ממך גמ' בבא קמא סב: יצא הקדש רעהו כתיב שאי"ב תשלומי כפל

אכן שכחתי.

[עושה חדשות]

אעלה בקיצור את אשר נדברנו סביב זה בש"ק בקצרה -

בסברא: לכאו' אליבא דאמת יש לו דין עני, והוא יכול ליטול מתנו"ע ולאכול דמאי וכו'. אלא ש'קופה' (דהיינו: כל גבאי צדקה), יש לה חוקים נוספים מתוקף היותה דבר ציבורי, וכן יש לה סדרי עדיפויות את מי להקדים וכו', ובזה ס"ל להגרח"ק שראוי לענוש את הנוכל ולמנוע ממנו צדקה, ומשום שיש בזה טובת הכלל בכמה צדדים. (וצ"ע כשיש לו אשה ובנים).

והביאו קצת מקור מכיוון אחר, דבביצה דט"ו אי' מאי לאין נכון לו? אמר רב חסדא: למי שלא הניח עירובי תבשילין. איכא דאמרי: מי שלא היה לו להניח עירובי תבשילין, אבל מי שהיה לו להניח עירובי תבשילין ולא הניח - פושע הוא, ודו"ק.

עוד יל"ד, דהנה יל"ח מה הדין באדם שיש לו כיס מלא זהב, ועמד והפקירו, ומיד פנה לאכול ולקבל מתנו"ע, ועדיין הוא יכול לחזור ולזכות בעושרו השמור לו. דלכאו' בסברא י"ל דל"ח כלל עני. אמנם לא כן אי' בגמ' דאמרי' "הואיל ואי בעי מפקר נכסיה" והוי עני. וצ"ע.

[בברכה המשולשת]

עוד יל"ד, דהנה יל"ח מה הדין באדם שיש לו כיס מלא זהב, ועמד והפקירו, ומיד פנה לאכול ולקבל מתנו"ע, ועדיין הוא יכול לחזור ולזכות בעושרו השמור לו. דלכאו' בסברא י"ל דל"ח כלל עני. אמנם לא כן אי' בגמ' דאמרי' "הואיל ואי בעי מפקר נכסיה" והוי עני. וצ"ע.

מצ"ב מש"כ בזה בס"ד בספרי

[מאיר סובל]

נעלם ממך גמ' בבא קמא סב: יצא הקדש רעהו כתיב שאי"ב תשלומי כפל

אכן שכחתי.

פשוט לכם שהקדש עניים בכלל המיעוט?
אולי הכוונה רק להקדש בדק הבית?
ולגבי חלות באמירה, אם דין אמירה להקדש לעניים כמסירתו להדיוט או שמחוסר קנין, נחלקו בזה הראשונים בריש נדרים לפמש"כ המחנה אפרים. וכמדומה שלמעשה פוסקים נו"כ השו"ע שאין צדקה של עניים כדין הקדש. וילע"ע.

[עזריאל ברגר]

נעלם ממך גמ' בבא קמא סב: יצא הקדש רעהו כתיב שאי"ב תשלומי כפל

אכן שכחתי.

פשוט לכם שהקדש עניים בכלל המיעוט?
אולי הכוונה רק להקדש בדק הבית?
ולגבי חלות באמירה, אם דין אמירה להקדש לעניים כמסירתו להדיוט או שמחוסר קנין, נחלקו בזה הראשונים בריש נדרים לפמש"כ המחנה אפרים. וכמדומה שלמעשה פוסקים נו"כ השו"ע שאין צדקה של עניים כדין הקדש. וילע"ע.

אולי יש לקשר זאת עם מ"ש "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור" ודרשו חז"ל "לשמור ולא לחלק לעניים", וקרא מסיים "אשר ירשיעון א' ישלם שנים לרעהו".

[גם זו לטובה]

עוד יל"ד, דהנה יל"ח מה הדין באדם שיש לו כיס מלא זהב, ועמד והפקירו, ומיד פנה לאכול ולקבל מתנו"ע, ועדיין הוא יכול לחזור ולזכות בעושרו השמור לו. דלכאו' בסברא י"ל דל"ח כלל עני. אמנם לא כן אי' בגמ' דאמרי' "הואיל ואי בעי מפקר נכסיה" והוי עני. וצ"ע.

בכה"ג אף אם נחשב כעני ורשאי ליטול מתנו"ע, נראה פשוט שגבאי צדקה רשאי (ולכ' חייב) שלא לעוזרו.

[גם זו לטובה]

אעלה בקיצור את אשר נדברנו סביב זה בש"ק בקצרה -
בסברא: לכאו' אליבא דאמת יש לו דין עני, והוא יכול ליטול מתנו"ע ולאכול דמאי וכו'. אלא ש'קופה' (דהיינו: כל גבאי צדקה), יש לה חוקים נוספים מתוקף היותה דבר ציבורי, וכן יש לה סדרי עדיפויות את מי להקדים וכו', ובזה ס"ל להגרח"ק שראוי לענוש את הנוכל ולמנוע ממנו צדקה, ומשום שיש בזה טובת הכלל בכמה צדדים. (וצ"ע כשיש לו אשה ובנים).
.

שמעתי מת"ח- קופת תמחוי שמוטל עליה לפרנס את כל עניי העיר מסתבר שחייבת לפרנס גם את הנוכל, אולם קופת צדקה כללית שאינה מחויבת לפרנס את כל עניי עיר פלונית בדוקא, יכולה להעדיף לתת לעניים אחרים.

[אבןטובה]

בבא מציעא ל: ר' ישמעאל ב"ר יוסי הוה קאזיל באורחא פגע ביה ההוא גברא הוה דרי פתכא דאופי אותבינהו וקא מיתפח א"ל דלי לי א"ל כמה שוין א"ל פלגא דזוזא יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה הדר זכה בהו הדר יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה וכו'. הרי דדיני עזוב תעזוב ודיני צדקה אין נפק"מ אם הוא נוכל או רמאי. ומגמ' זו דחה הגר"א להלכה הא דאי' להלן לג. רובץ ולא רבצן

[אבןטובה]

לכבוד הרב מאיר סובל שליט"א
ברא"ש פ"א דתענית סי' יג כ' דבגמר בלבו לצדקה הוי צדקה ואין לשנות דכאילו מוציא מפיו דמי וכ"ה באור זרוע ה' מגילה סי' שכב. וראה בשיטת הרא"ש בשו"ת אבני נזר יו"ד סי' רצב אות ח-ט.
ועי' ערוך השולחן יו"ד סי' רנח סל"ט דנקטינן כדעת הפוסקים דגמר בלבו לצדקה נתחייב בנתינתו ע"ש. וכן נראה מתענית כב. מההוא שעתא אסחתניהו מדעתאי לצדקה.

[אוצר החכמה]

בבא מציעא ל: ר' ישמעאל ב"ר יוסי הוה קאזיל באורחא פגע ביה ההוא גברא הוה דרי פתכא דאופי אותבינהו וקא מיתפח א"ל דלי לי א"ל כמה שוין א"ל פלגא דזוזא יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה הדר זכה בהו הדר יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה וכו'. הרי דדיני עזוב תעזוב ודיני צדקה אין נפק"מ אם הוא נוכל או רמאי. ומגמ' זו דחה הגר"א להלכה הא דאי' להלן לג. רובץ ולא רבצן

במעשה הזה לא היה ההוא גברא נוכל. וכל מה שעשה היה כדין, כמובן שזו לא היתה התנהגות ראויה אבל איסור לא עשה.

[שריה]

יש כאן מן החידוש.
אפשר להסביר שמדובר בקופת צדקה שכביכול לא מחוייבת לכולם, השאלה מה הפירוש לא חייבת לכולם. אם זו קופת צדקה קהילתית/עירונית, א"כ כנראה שהוא שייך לקהילה/עיר, אחרת לא היה מקבל בפעם הראשונה.
ואם לאו, מה הסיבה לא לתת לו.
או בצורה אחרת, אילו שיקולים נכנסים לשיקולים של קופת צדקה מלבד השיקולים הנמצאים בדרך אמונה הל' מתנות עניים. (וזה שנותנים הכסף לעניים אחרים כמובן, זה לא רלוונטי דסו"ס דחו אותו לסוף התור, לפי הסיפור שמובן שאחרת כן היה מקבל).

אמנם ייתכן ליישב שיש בהלכות צדקה העדפה ליראי שמים כמו שיש העדפה לתלמידי חכמים; או שבאופן יותר חריף, נגדיר אותו כרשע להכעיס שאין לתת לו צדקה; אבל אם כן אין חילוק באיזו עבירה התברר לגבאים שאינו ירא שמים (גם מי שאינו מקפיד על ביטול תורה או עבירה אחרת, יידחה לסוף הרשימה כמו מי שגנב מהקופה).

[מאיר סובל]

לכבוד הרב מאיר סובל שליט"א
ברא"ש פ"א דתענית סי' יג כ' דבגמר בלבו לצדקה הוי צדקה ואין לשנות דכאילו מוציא מפיו דמי וכ"ה באור זרוע ה' מגילה סי' שכב. וראה בשיטת הרא"ש בשו"ת אבני נזר יו"ד סי' רצב אות ח-ט.
ועי' ערוך השולחן יו"ד סי' רנח סל"ט דנקטינן כדעת הפוסקים דגמר בלבו לצדקה נתחייב בנתינתו ע"ש. וכן נראה מתענית כב. מההוא שעתא אסחתניהו מדעתאי לצדקה.

כבוד הרב אבן טובה שליט"א,
מסתמא עיין כב' במחנה אפרים שציינתי לעיל וראה היטב איך מבאר את פלוגתת הראשונים.
שיטת הרא"ש ידועה, גם שיטת הר"ן ועוד ראשונים ידועה. עי"ש בנדרים בסוגיית יש יד לצדקה.
אין ספק שהתחייב בנתינתו - השאלה משום מה,
האם זה נדר שחל על הגברא, ואין חולק שנדר לצדקה הוי נדר.
או שחל חלות קנין ממוני לעניים באמירה, כקנין מסירה ממש.
שהמושג אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט לגבי הקדש בדה"ב - פירושו שחל קנין ממש כמסירה. ולא סתם חוב אגברא לקיים נדרו, ומחלוקת הראשונים והאחרונים היא האם גם לגבי אמירה לעני חל אותו דבר [או רק נדר גרידא].
ונפקא מינה אם מת הנודר - אין היורשים חייבים לקיים נדרו. אבל אם חל כבר קנין זה קנוי לעני וחייבים היורשים לתת.
ועל זה יש שורה של מראי מקומות שכת"ר ודאי יודע אותם טוב ממני.

[אבןטובה]

לכבוד הרב אוצר החכמה שליט"א
אוהב לפרוק ושונא לטעון נותנים דין קדימה לשונא והיינו שונא מחמת שראה בו דבר ערוה עי' פסחים קיג: ומ"מ מצוה לעזרו לטעון ולתתו צדקה ולעזור לו

[עזריאל ברגר]

לכבוד הרב אוצר החכמה שליט"א
אוהב לפרוק ושונא לטעון נותנים דין קדימה לשונא והיינו שונא מחמת שראה בו דבר ערוה עי' פסחים קיג: ומ"מ מצוה לעזרו לטעון ולתתו צדקה ולעזור לו

כמדומני שתוס׳ (שלהי אלו מציאות) מפרשים אחרת.

[מה שנכון נכון]

דיני צדקה לעבריין התבארו בב"י ושו"ע יו"ד ר"ס רנא.

[אבןטובה]

כוונתך לתוס' לב: ד"ה לכוף, אבל בהגהות הגר"א כ' דכונת התוס' דא"צ להקדים אבל ודאי חייב ע"ש

[עושה חדשות]

בנוגע לטענה משום בני המשפחה, ראיתי כעת:

...ולא כן תנינן מצילין תיק הספר עם הספר תיק תפילין עם התפילין מצילין לאלישע אחר בזכות תורתו לאחר ימים הלכו בנותיו ליטול צדקה מר' גזר רבי ואמר אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו אמרו לו ר' אל תבט במעשיו הבט בתורתו באותה השעה בכה ר' וגזר עליהן שיתפרנסו...

[גם זו לטובה]

אעלה בקיצור את אשר נדברנו סביב זה בש"ק בקצרה -

בסברא: לכאו' אליבא דאמת יש לו דין עני, והוא יכול ליטול מתנו"ע ולאכול דמאי וכו'. אלא ש'קופה' (דהיינו: כל גבאי צדקה), יש לה חוקים נוספים מתוקף היותה דבר ציבורי, וכן יש לה סדרי עדיפויות את מי להקדים וכו', ובזה ס"ל להגרח"ק שראוי לענוש את הנוכל ולמנוע ממנו צדקה, ומשום שיש בזה טובת הכלל בכמה צדדים. (וצ"ע כשיש לו אשה ובנים).

והביאו קצת מקור מכיוון אחר, דבביצה דט"ו אי' מאי לאין נכון לו? אמר רב חסדא: למי שלא הניח עירובי תבשילין. איכא דאמרי: מי שלא היה לו להניח עירובי תבשילין, אבל מי שהיה לו להניח עירובי תבשילין ולא הניח - פושע הוא, ודו"ק.

עוד יל"ד, דהנה יל"ח מה הדין באדם שיש לו כיס מלא זהב, ועמד והפקירו, ומיד פנה לאכול ולקבל מתנו"ע, ועדיין הוא יכול לחזור ולזכות בעושרו השמור לו. דלכאו' בסברא י"ל דל"ח כלל עני. אמנם לא כן אי' בגמ' דאמרי' "הואיל ואי בעי מפקר נכסיה" והוי עני. וצ"ע.

ויש לעיין לפ"ז האם עבריין שעלה על האוטובוס על דעת שמישהו יפנה לו את מקומו, וכעת הוא בצער, האם ראוי כעת לפנות לו מקום ולקיים את מעשיו הרעים, וראה מה שכתבנו בזה - viewtopic.php?f=48&t=31217#p330190
ויש לחלק בין הדבקים.

[עושה חדשות]

וגם בזה יל"ע על אשה מעוברת כה"ג, שעלתה לאוטובוס אף שהיה אפשר לה להמתין מעט, האם חובה לפנות לה מקום, או שי"ל בזה כטענות האלו שציינת אליהם, או די"ל אם היא חטאה, מה חטא עוברה, גם י"ל פיקו"נ שאני.
(וכגון זה בא לידי לפני כמה חוד' בנסיעה י-ם ב-ב, ונצטופפנו אני ורעייתי וילדי הרכים ע"מ לפנות לה מקום, ולא זכינו להבעת תודה כל שהיא, יען כי היה הדבר מחוייב לדעתה ולדעת בעלה כ"כ עד שלא היה כאן צד שני, ואני הק' התבשלתי עם טענותיו של חד ברנש במשך כל הדרך... ואין אני תוהה ח"ו על קיום המע"ט ההם אלא וכו')

[גם זו לטובה]

וגם בזה יל"ע על אשה מעוברת כה"ג, שעלתה לאוטובוס אף שהיה אפשר לה להמתין מעט, האם חובה לפנות לה מקום, או שי"ל בזה כטענות האלו שציינת אליהם, או די"ל אם היא חטאה, מה חטא עוברה, גם י"ל פיקו"נ שאני.
(וכגון זה בא לידי לפני כמה חוד' בנסיעה י-ם ב-ב, ונצטופפנו אני ורעייתי וילדי הרכים ע"מ לפנות לה מקום, ולא זכינו להבעת תודה כל שהיא, יען כי היה הדבר מחוייב לדעתה ולדעת בעלה כ"כ עד שלא היה כאן צד שני, ואני הק' התבשלתי עם טענותיו של חד ברנש במשך כל הדרך... ואין אני תוהה ח"ו על קיום המע"ט ההם אלא וכו')

בנוגע ל"הלכה למעשה" כבר העירו שם שלעולם א"א לדעת, ולדוגמא במקרה שלך אולי הבעל הוא העבריין והוא זה שכפה דעתו על אשתו לעלות לאוטובוס על דעת שמאן דהוא יפנה את מקומו.
ובאופן שבאמת העולה עבריין כבר כתבתי שיתכן שאין כאן כלל מעש"ט, אלא אדרבה שותפות וקיום למעשיו הרעים.

[עושה חדשות]

לגבי צדקה לאדם שגרם לעצמו עוני, ראוי לעיין בב"ק ד"ז, ודו"ק.

[גם זו לטובה]

לגבי צדקה לאדם שגרם לעצמו עוני, ראוי לעיין בב"ק ד"ז, ודו"ק.

ב"ק ז.

דתניא הרי שהיו לו בתים שדות וכרמים ואינו מוצא למוכרן מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה והוי בה מר היכי דמי אי הוזל ארעתא דכ"ע ודידיה נמי זל בהדייהו אפילו טובא נמי ליספי ליה דהא זול דכ"ע נמי אלא דאוקיר ארעתא דכולי עלמא ודידיה איידי דעייל ונפיק אזוזי זל ארעיה אפילו פורתא נמי לא ליספו ליה

ברם התם יש בידו קרקע ששווה מאתים זוז, אבל המפקיר נכסיו מבואר בכמה דוכתא דרשאי ליטול ממעשר עני.

[קראקובער]

וגם בזה יל"ע על אשה מעוברת כה"ג, שעלתה לאוטובוס אף שהיה אפשר לה להמתין מעט, האם חובה לפנות לה מקום, או שי"ל בזה כטענות האלו שציינת אליהם, או די"ל אם היא חטאה, מה חטא עוברה, גם י"ל פיקו"נ שאני.
(וכגון זה בא לידי לפני כמה חוד' בנסיעה י-ם ב-ב, ונצטופפנו אני ורעייתי וילדי הרכים ע"מ לפנות לה מקום, ולא זכינו להבעת תודה כל שהיא, יען כי היה הדבר מחוייב לדעתה ולדעת בעלה כ"כ עד שלא היה כאן צד שני, ואני הק' התבשלתי עם טענותיו של חד ברנש במשך כל הדרך... ואין אני תוהה ח"ו על קיום המע"ט ההם אלא וכו')

תלוי אם עובר ירך אמו הוא או לאו...