האיסור להפריש דמאי בשבת - מקור נצרך מאד!

[איש_ספר]

כידוע הרמב"ם שבת פכ"ג כתב שני טעמים לאיסור הפרשה בשבת, מתקן ונראה כמקדיש.
זכור לי שראיתי מי שרוצה לומר שהאיסור להפריש דמאי בשבת אינו משום מתקן (שכיון שמותר לעניים ועוד, אינו חשוב תיקון) אלא רק משום שנראה כמקדיש.
בחיפוש באוצר מצאתי כן לכמה מחברי דורנו שליט"א, אבל לא מקורות שניתן להזכירם באנצ"ת.

האם יש ביד מישהו מקור יותר קדום לחילוק זה?


זה נצרך לי מאד לסדר הדברים באנצ"ת

[שברי לוחות]

אולי אור שמח פכ"ג משבת הי"ב

[הגהמ]

כידוע הרמב"ם שבת פכ"ג כתב שני טעמים לאיסור הפרשה בשבת, מתקן ונראה כמקדיש.

יש מן האחרונים (ראה לדוגמא פמ"ג סי' תנ"ח) שמביאים מדברי הרמב"ם שהטעם הוא משום דדומה למקח וממכר (שזהו גופא טעם האיסור להקדיש) וא"כ אולי יש להרחיב החיפוש לכלול טעם זה.

[איש_ספר]

אולי אור שמח פכ"ג משבת הי"ב

יש"כ. אין שם. אדרבה הביא ראיה מן הירו' שגם דמאי הוא משום מתקן.

[מרבה חכמה]

זכור לי שראיתי מי שרוצה לומר שהאיסור להפריש דמאי בשבת אינו משום מתקן (שכיון שמותר לעניים ועוד, אינו חשוב תיקון) אלא רק משום שנראה כמקדיש.
בחיפוש באוצר מצאתי כן לכמה מחברי דורנו שליט"א, אבל לא מקורות שניתן להזכירם באנצ"ת.

האם יש ביד מישהו מקור יותר קדום לחילוק זה?

עי' גידולי שמואל (ביצה לה:) מה שהביא מהתורת רפאל ומהשאגת אריה לגבי טבל דרבנן ותרומת חו"ל ובמה שהוסיף הוא. אני משער שאף הוא עצמו אינו בכלל "מחברי דורנו" לעניין זה, עכ"פ אינו בכלל "מחברי דורנו שליט"א" (נפ' תשי"ט).

[אפשר]

יש בזה תשו' מההרי בשמים סימן ק"י. וגם מספר בית פנחס תמורה איני יודע היכן.

[מרבה חכמה]

יש בזה תשו' מההרי בשמים סימן ק"י.

ראיתיו מקודם, אך אני חושב שהוא מדבר שם (ד"ה הנה נלפענ"ד) על אפשרות הפוכה: רק מתקן ולא מקדיש. כאלו יש עוד כמה מ"מ לחלק ולתת נפק"מ בין הטעמים, אך לא זה מה שחיפש איש ספר.

[אפשר]

חזור ועיין, להדיא שם, שאין איסור מתקן ויש רק איסור מקדיש.

[איש_ספר]

יש בזה תשו' מההרי בשמים סימן ק"י. וגם מספר בית פנחס תמורה איני יודע היכן.

עיינתי. אכן בסוה"ד כותב שם כעי"ז, אבל לא משום שחזי לעניים אלא כיון ששרי ע"י נותן עיניו בצד זה וכו', וכמ"ש בגמ' לענין דימוע. וכיון שכך איני יכול להשתמש בדבריו ומ"מ ישכ גדול. בית פנחס לאיזה מחבר?

זכור לי שראיתי מי שרוצה לומר שהאיסור להפריש דמאי בשבת אינו משום מתקן (שכיון שמותר לעניים ועוד, אינו חשוב תיקון) אלא רק משום שנראה כמקדיש.
בחיפוש באוצר מצאתי כן לכמה מחברי דורנו שליט"א, אבל לא מקורות שניתן להזכירם באנצ"ת.

האם יש ביד מישהו מקור יותר קדום לחילוק זה?

עי' גידולי שמואל (ביצה לה:) מה שהביא מהתורת רפאל ומהשאגת אריה לגבי טבל דרבנן ותרומת חו"ל ובמה שהוסיף הוא. אני משער שאף הוא עצמו אינו בכלל "מחברי דורנו" לעניין זה, עכ"פ אינו בכלל "מחברי דורנו שליט"א" (נפ' תשי"ט).

יש"כ ! בהחלט אפשר לציין לגידולי שמואל.

[אבןטובה]

ולכך בדמאי כשקרא לו שם קודם שבת מותר להפרישו בשבת עמ"ש תוס' יומא נה: דאין כאן משום מתקן אלא מקדיש וכיון שקרא שם שוב ל"ש זה

[אפשר]

יש בזה תשו' מההרי בשמים סימן ק"י. וגם מספר בית פנחס תמורה איני יודע היכן.

עיינתי. אכן בסוה"ד כותב שם כעי"ז, אבל לא משום שחזי לעניים אלא כיון ששרי ע"י נותן עיניו בצד זה וכו', וכמ"ש בגמ' לענין דימוע. וכיון שכך איני יכול להשתמש בדבריו ומ"מ ישכ גדול. בית פנחס לאיזה מחבר?

עכשיו חיפשתי בית פנחס חלק ב' פלפולים על תמורה סימן ב' אות כ', עמ' 107 לפי אוה"ח. המחבר לפי אוה"ח גרהר. [בלומדי תמורה עיינתי שם מיד פעם, בח"א יש לו הסכמה מהבית הלוי].

[חיי נר]

עיין צ"לח ביצה י"ב ע"ב, אולי יעזור לכם

[אפשר]

אין בידי לעיין בצל"ח עכשו, אבל כמדומני שיש טעות, וצ"ל צל"ח יח ע"ב דשם הוא מקור הסוגיא דמתקן לענין טבילה, ובאמת דהצל"ח שם הקשה הקושיא מה שייך תיקון בדמאי, והביאו על דברי רש"י שבת לד ע"א, אבל הוא נשאר בקושיא, כך שאין בדבריו שום עזר "ותיקון".
אבל אולי יש צלח אחר במקום שאתה מציין.

[איש_ספר]

ולכך בדמאי כשקרא לו שם קודם שבת מותר להפרישו בשבת עמ"ש תוס' יומא נה: דאין כאן משום מתקן אלא מקדיש וכיון שקרא שם שוב ל"ש זה

עיקר הדין שדמאי שקרא לו שם מותר להפריש בשבת, הוא כבר במשנה דמאי פ"ד מ"ה וא"צ לזה לתוס' יומא, אבל האם מה שכתבת שהטעם משום שדמאי אינו מטעם מתקן הוא מדידך? זה רעיון נחמד אבל לא מצאתי לו מקור, אדרבה הראשונים טרחו להסביר למה דמאי מותר להפריש כשקרא שם וטבל ודאי אסור ולא העלו על דעתם חילוק כזה.

[איש_ספר]

אין בידי לעיין בצל"ח עכשו, אבל כמדומני שיש טעות, וצ"ל צל"ח יח ע"ב דשם הוא מקור הסוגיא דמתקן לענין טבילה, ובאמת דהצל"ח שם הקשה הקושיא מה שייך תיקון בדמאי, והביאו על דברי רש"י שבת לד ע"א, אבל הוא נשאר בקושיא, כך שאין בדבריו שום עזר "ותיקון".
אבל אולי יש צלח אחר במקום שאתה מציין.

הצל"ח הזה ידוע לי בעניותי ואכן אפשר להשתמש בו קצת.
הענין הוא כך: טבילת כלים טמאים אסור להטבילם ביו"ט ולרבא הוא משום מתקן, ואמרו בברייתא שבכלים טמאים מדרבנן מותר להטביל. וכתב במ"מ שודאי שגם תיקון איסור דרבנן חשוב תיקון, אלא שכלים טמאים כל תיקונם הוא קלוש שהרי גם בעודם טמאים ראויים לטמאים, ולכן הקלו בהם בתיקון דרבנן, אבל בשאר איסורי דרבנן ודאי לא הקלו. עכ"ד. והקשה הצל"ח, שלדבריו למה אסרו להפריש דמאי בשבת, הרי הוא גם דרבנן וגם חזי לעניים והרי זה דומה לכלים טמאים מדרבנן ונשאר בקושיא. ולאמור י"ל שאכן דמאי אינו משום מתקן וא"ש. וכך כתב בבית פינחס שצוין למעלה.

[אוצר החכמה]

על עצם קושיית הצל"ח אפשר לטעון שאינו דומה. היתר דמאי לעניים הוא היתר מחמת הצורך. וודאי שמעושר עדיף טפי ומתוקן יותר רק לעני התירו. אבל כלים טמאים לטמאים חזו להדיא ממש ואין להם שום מעלה בטהור.

[איש_ספר]

גם לענ"ד כך. (הבאתי כאן בעבר קושיא של אחרון אחד, ששאל מדומע שחשוב תיקון אע"פ שהוא מדרבנן וחזי לכהנים, ושם זה באמת מביא לידי גיחוך). עכ"פ מד' הצל"ח נר' שלד' המ"מ דמאי אינו משום תיקון.

[חיי נר]

על עצם קושיית הצל"ח אפשר לטעון שאינו דומה. היתר דמאי לעניים הוא היתר מחמת הצורך. וודאי שמעושר עדיף טפי ומתוקן יותר רק לעני התירו. אבל כלים טמאים לטמאים חזו להדיא ממש ואין להם שום מעלה בטהור.

ולכאורה מכיון שבדברי הרמב"ם עסקינן, ובדברי הרמב"ם עצמו לכאורה משמע ג"כ כמו שכתב בעל אוצר החכמה, בפ"ח מלולב הל"ב גבי אתרוג של דמאי וז"ל של דמאי כשר שאפשר שיפקיר נכסיו ויהיה עני שמותר לו לאכול דמאי וכו' ואם נטל כשר עכ"ל. הרי מפורש ברמב"ם שאתרוג של דמאי שכשר למצוה הוא רק מטעם שאפשר שיפקיר נכסיו ויהיה מותר לו, ולא התיר מטעם שמותר לעניים דעלמא כמו באתרוג של תרומה שמכשיר הרמב"ם שם מטעם שמותר לכהנים [והיינו שראוי לאחרים ולא לו]. והחילוק הוא כנ"ל שהרמב"ם סובר כי בדמאי גם לעניים יש איסור אלא שהוא נדחה לצורך, משא"כ בתרומה שהוא מותר לכהנים.