רש"י פירש דויעש להם בתים שזכתה מרים ויוכבד לבתי כהונה ובתי לויה ובתי מלכות.
והנה צע"ג מה שייך לומר שיוכבד זכתה לבתי לויה, דבשלמא מה שזכתה לבתי כהונה היינו שזכה אהרון להבדל ולהתקדש קדושת כהונה. אבל לגבי משה רבינו שזכה ללויה, הרי כל בני שבט לוי הם לויים, ומה הזכיה המיוחדת שזכתה יוכבד שמשה רבינו לוי. וכבר נתקשה בזה המהרש"א
ויש לבאר כך, דהנה קיי"ל דנכרי שבא על לויה אינה נפסלת ואינה מתחללת ובנה פטור מפדיון הבן ככל בן לויה. ומאידך נכרי שבא על כהנת פסלה מכהונה ונתחללה ובנה חייב בפדיון הבן. ולכאורה הרי כהונה הוא תוספת על הלויה, וא"כ היה לנו לומר דכהנת שנתחללה לכל הפחות תישאר עם היחוס של שבט לוי. ועמד בזה מרן הגר"ח בספר וביאר בזה דקדושת כהונה הוי דבר חדש והפקעה מהיחוס של הלויה [א"ה, כעין מה שידוע מהכוזרי לענין התוספת של החי על הצומח ושל הישראל על הגויים]
והנה איתא בחז"ל דמתחילה היה משה רבינו ראוי להיות כהן אלא שמכיון "ויחר אף ד' במשה" קיבל אהרון את הכהונה ולא משה. ובחז"ל איתא דמשה רבינו היה לו קדושת כהונה בזמן שמונת ימי המילואים ושימש בכהונה גדולה.
ומעתה יש לשאול איך יש למשה רבינו אחרי ימי המילואים יחוס דשבט לוי, הרי כיון שקיבל קדושת כהונה לשעתו הרי שפקע מיניה יחוס דשבט לוי כפי שביאר הגר"ח.
ויש לומר זה מה שזכתה יוכבד שמשה רבינו יקבל יחוס דשבט לוי אף שפקעה ממנו בשעה שהיה כהן.
שמעתי מגאון א' שליט"א