איסור רבית ברישום משכנתא על שם אחר

[שבילי דנהרדעא]

דבר מצוי בהרבה על אברכים או בעלי בתים שאין להם מספיק קרדיט לקבל משכנתא מהבנק, ומה שהם עושים הוא שהולכים לאיש אשר יש לו קרדיט מספיק לקבל משכנתא ורושמים הדירה על שמו והוא מקבל המשכנתא והוא צריך לשלם, והבעלים האמיתיים משלמים לו את כל מה שהוא שילם בשבילם, ולפעמים משלמים להם על הטורח שנגרם להם.
והנה על התשלומים על הטורח שנגרם להם פליגי בזה הש"ך והט"ז בסי' ק"ע, והש"ך ס"ל דשרי דהפרעון הוא על הטורח ולא על ההלוואה, ויתכן דבכה"ג גם הט"ז מודי דהרי נגרם לו טורח הרבה, אבל על גוף המשכנתא הרי גרע הרבה מערב, דברור דהכא הבעלים הרשמיים הוא ורק הוא הלווה מהבנק ושוב מלווה לישראל השני, והרי מקבל ממנו רבית קצוצה, וזהו לכאורה איסור גמור.
אולם שמעתי דיש מקילין כיון דהדירה הממושכנת באמת ששיך להישראל שהוא הבעלים האמיתיים עפ"י דין תורה.
איזה פוסקים מקילים בהא? או למי יש סברא אחרת להקל? אשמח לדעת.

[מאיר סובל]

זכורני שעושים הית"ע בין הלווה האמיתי למשלם האמיתי, שהוא המלווה שלו באמת, מלבד ההית"ע של הלווה מהבנק מול הבנק, ובלא"ה אסור.

[פרי יהושע]

אני מצרף כאן תשובה שכתבתי ע"כ לפני כמה שנים.

ריבית.docx

(16.82 KiB) הורד 230 פעמים

[שומע ומשמיע]

לא הבנתי.
ראובן לווה 100מ ש"ח מהבנק. עכשיו הוא עשה מסמך שמגדיר שכל ההלוואה הזו זו עסקה, בינו לבין הבנק והוא מעביר רווחים לבנק.

עכשיו שמעון זוכה בכל העסקה הזו, שהיא עסקה בסדר גודל של 110 ש"ח, וזה הוא עשה לטובת שמעון. על כן שמעון מעביר לו 110 ש"ח.
איפה הריבית? אותו סכום ששמעון קבל הוא מחזיר.

[שבילי דנהרדעא]

לא כך, אלא שמאון ראובן המקבל מהבנק זוכה בהכסף, שהרי הבנק מעביר את הכסף אליו ורק אליו, אם זה בנק יהודי עם היתר עיסקא ואם בנק של נכרים זה הלוואה, לא משנה, כי ברור שזוכה בה, עכשיו הוא מלווה את הכסף לשמעון, אבל ראובן הרי משלם ריבית לבנק, ומחמת זה שמעון משלם לראובן ריבית, נמצא ראובן מקבל משמעון ריבית קצוצה מה"ת אגר נטר גמור.

[מאיר סובל]

לא הבנתי.
ראובן לווה 100מ ש"ח מהבנק. עכשיו הוא עשה מסמך שמגדיר שכל ההלוואה הזו זו עסקה, בינו לבין הבנק והוא מעביר רווחים לבנק.

עכשיו שמעון זוכה בכל העסקה הזו, שהיא עסקה בסדר גודל של 110 ש"ח, וזה הוא עשה לטובת שמעון. על כן שמעון מעביר לו 110 ש"ח.
איפה הריבית? אותו סכום ששמעון קבל הוא מחזיר.

שמעון לא זוכה בעיסקה של 110. במה הוא זכה בריבית שראובן התחייב לשלם? שמעון מקבל מזומן, לא עיסקה, והמזומן הוא 100, שקל לא יותר. והנותן הוא ראובן. ולא אף אחד אחר. אלא ששמעון מרגיש חייב לפצות את ראובן ששילם ריבית בגללו, כי לווה מהבנק בגללו. אז לכן רוצה שמעון להחזיר לראובן 10 נוספים על ההלוואה.
זה לא ממש אגר נטר, כי זה החזר הוצאות. ולראובן לא נשאר ביד שקל. אבל אין היתר כזה. אולי זה מוריד את חומרת הריבית מקצוצה של אגר נטר. אבל מינימום מדרבנן אסור וצריך הית"ע בין ראובן לשמעון.

[שומע ומשמיע]

זה לא הרגשה של צורך לפיצוי, אלא הוא מתחייב מראש [בע"פ עכ"פ] בחיוב ערב.

[חיים ושלו']

...אלא ששמעון מרגיש חייב לפצות את ראובן ששילם ריבית בגללו, כי לווה מהבנק בגללו. אז לכן רוצה שמעון להחזיר לראובן 10 נוספים על ההלוואה.
זה לא ממש אגר נטר, כי זה החזר הוצאות. ולראובן לא נשאר ביד שקל. אבל אין היתר כזה. אולי זה מוריד את חומרת הריבית מקצוצה של אגר נטר. אבל מינימום מדרבנן אסור וצריך הית"ע בין ראובן לשמעון.

זה סברא שלך, ואינו נכון, ולא מיבעי לדעת הב"י והט"ז בסי' ק"ע דערב וכ"ש ערב שלוף דוץ דאפילו הש"ך מודי, כשהלווה משלם הריבית לערב הרי"ז רבית קצוצה מדאורייתא, וכ"ש הכא, אלא אפילו לדעת הרמ"א דס"ל דזה הוי רק א"ר, משמע דבכה"ג מודה דהו"ל מדאורייתא, דדוקא גבי ערב הרי יש ללוה עדיין שם לווה משא"כ הכא. ועיי"ש בט"ז סעיף ב' (איננו זוכר את הסעיף קטן, אבל הס"ק הארוך בסוף הס"ק, בע"א מדפי וילנא) דמיירי בכה"ג, ומשמע דלכו"ע בכה"ג הוא ר"ק.
והשאלה הוא אכן שאלה טובה, למה מקרי רבית הרי הפסיד בשבילו, ועי' ט"ז סעיף א' ובתפארת למשה וש"פ.

זה לא הרגשה של צורך לפיצוי, אלא הוא מתחייב מראש [בע"פ עכ"פ] בחיוב ערב.

הרבה יותר חמור מערב, דבערב אפילו שלוף דוץ יש פלוגתא, משא"כ הכא לכאורה כו"ע מודי, כנ"ל.

[שומע ומשמיע]

...אלא ששמעון מרגיש חייב לפצות את ראובן ששילם ריבית בגללו, כי לווה מהבנק בגללו. אז לכן רוצה שמעון להחזיר לראובן 10 נוספים על ההלוואה.
זה לא ממש אגר נטר, כי זה החזר הוצאות. ולראובן לא נשאר ביד שקל. אבל אין היתר כזה. אולי זה מוריד את חומרת הריבית מקצוצה של אגר נטר. אבל מינימום מדרבנן אסור וצריך הית"ע בין ראובן לשמעון.

זה סברא שלך, ואינו נכון, ולא מיבעי לדעת הב"י והט"ז בסי' ק"ע דערב וכ"ש ערב שלוף דוץ דאפילו הש"ך מודי, כשהלווה משלם הריבית לערב הרי"ז רבית קצוצה מדאורייתא, וכ"ש הכא, אלא אפילו לדעת הרמ"א דס"ל דזה הוי רק א"ר, משמע דבכה"ג מודה דהו"ל מדאורייתא, דדוקא גבי ערב הרי יש ללוה עדיין שם לווה משא"כ הכא. ועיי"ש בט"ז סעיף ב' (איננו זוכר את הסעיף קטן, אבל הס"ק הארוך בסוף הס"ק, בע"א מדפי וילנא) דמיירי בכה"ג, ומשמע דלכו"ע בכה"ג הוא ר"ק.
והשאלה הוא אכן שאלה טובה, למה מקרי רבית הרי הפסיד בשבילו, ועי' ט"ז סעיף א' ובתפארת למשה וש"פ.

זה לא הרגשה של צורך לפיצוי, אלא הוא מתחייב מראש [בע"פ עכ"פ] בחיוב ערב.

הרבה יותר חמור מערב, דבערב אפילו שלוף דוץ יש פלוגתא, משא"כ הכא לכאורה כו"ע מודי, כנ"ל.

לא התייחסת לטענתי בהודעה הראשונה, שא"כ העסקה מתייחסת גם אליו.

[חיים ושלו']

כדי ללמוד את הט"ז והנה"כ כדי להבין הנושא

[חזון-איש'ניק]

בשו"ת מהרש"ג דן על שאלה זו, ומסיק דלדעת הט"ז דערב הוא דאורייתא כ"ש כאן, אבל לדעת הרמ"א דהוא רק מדרבנן ה"ה בנידו"ד נראה דהוא רק מדרבנן, דראובן שלווה בפועל מהבנק אינו מתכוין לזכות בעצמו אלא לחבירו והו"ל שליח, ואסור רק מטעם אחריות.