וכיון שאמרתי זה הכלל בשני חלקי המצות, והם השכליות והשמעיות, ראוי שאבאר מה היה הצורך לשלוחים ולנביאים. כי שמעתי כי יש אנשים שאומרים כי אין לבני אדם צורך לנביאים, וששכליהם מספיקים להם להישירם במה שיש בהם מן הטוב ומן הרע. ושבתי אל מבחן האמת וראיתי בו, שאם היה הדבר כמו שאמרו, הבורא יודע בו יותר מהם ולא היה שולח שלוחים, כי איננו פועל מה שאין לו ענין. ואחר כך הסתכלתי בענין, ומצאתי צורך הברואים אל השלוחים צורך גדול, לא מפני המצות השמעיות בלבד, להודיע אותם, אך מפני המצות השכליות, כי המעשה בהם לא ישלם כי אם בשלוחים, שיעמידו בני אדם עליהם. ומזה שהשכל דן בהודאה לאל על טובתו, ולא שם גבול להודאה ההיא, לא ממאמר מזמן ותכונה, והצטרכו לשלוחים. ושמו לו גבול, וקראוהו תפלה. ושמו לו עתים ומאמרים מיוחדים ותכונה מיוחדת ומגמה מיוחדה. ומזה שהשכל הרחיק הנאוף, באין בו גבול מושם, האיך תהיה האשה נקנית לאיש, עד שתשוב כאשת איש. היהיה זה בדבור בלבד, או בממון בלבד, או ברצון אביה בלבד, או בעדות שנים, או עשרה, או בקבוץ אנשי העיר בזה, או בסימן שיסמנו עליה, שירשמוה ברושם. ובאו הנביאים ואמרו: במהר ושטר ועדות. ומזה כי השכל מרחיק הגנבה, ואין בו איך יהיה הממון ברשות האדם, עד שיהיה קונהו מדרך המלאכה, או מדרך הסחורה, או מדרך הירושה, או מדרך ההפקר, כמו ציד הבר והים, או בתת הדמים יתקיים המקח, או בתפישו המקח, או בדבור בלבד, ושאר מה שיפול בשער הזה מן הספקות שהיא ארוך ורחב. ובאו הנביאים בכל שאר מהם בדין פוסק. ומזה הערכת החבלות, כי השכל רואה לשער הנזק, ולא שם לשעורו גבול; אם בתוכחה בלבד, או בקללה עמה, או בהלקאה גם כן. ואם היה בהלקות, כמה שיעורו, וכן הקללה והתוכחות, או שלא יספיקו ממנו כי אם בהמיתו, ואם עונש כל מזיק אחד, או קצתם אינו דומה לקצתם. ושמו הנביאים לכל אחד מהם תשלום ידוע, ושתפו קצתם עם קצתם בענינים, ושמו לקצתם תשלום ממון. ובעבור אלה הדברים אשר ספרנו, והדומה להם, הוצרכנו לשליחות הנביאים, כי אם היינו מונחים לעצתנו, היינו חולקים בדעותינו, ולא היינו מסכימים על דבר, ועוד בעבור השמעיות כאשר בארתי.
חנניא בן כינאי אומ' וכיחש בעמיתו אין אדם כיחש בעמיתו עד שכופר בעיקר פעם אחת שבת ר' ראובן בטבריא ומצאו פולוסיפות אחד אמ' לו איזה הוא שנאוי בעולם אמ' לו זה הכופר במי שבראו אמ' לו היאך אמ' לו כבד את אביך ואת אמך לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא תענה ברעך עד שקר ולא תחמוד הא אין אדם כופר בדבר עד שכופר בעיקר ואין אדם הולך לדבר עבירה אלא א"כ כפר במי שציוה עליה:
איתן כתב:נ.ב.ב. יש שאלה ידועה מה קודם למה - המוסר או הצוו הא-להי. וכבר דשו בה רבים.
איש גלילי כתב:איתן כתב:נ.ב.ב. יש שאלה ידועה מה קודם למה - המוסר או הצוו הא-להי. וכבר דשו בה רבים.
לעניות דעתי פשוט שהדיון על זה הוא מטופש ונוגע בחוסר אמונה.
כי השי"ת שיצר את העולם, הוא זה שגם יצר את המוסר, וא"כ הוא מחייב את המוסר, ולא המוסר מחייב אותו. מי שאומר שהמוסר קודם לצו האלקי, אומר בעצם (חלקם גם אומרים זאת בפירוש) שהמוסר קדם לאלקים בעצמו, והאלקים מחוייב כביכול להשמע למוסר.
ונשאו חן בעיני דברי הגר"י מדן, שכתב שגם מה שהאדם רואה מעצמו בצורה טבעית (אם אינו משחית עצמו בכח כהשד מברלין וסיעתו) פשיטות להתנהג בדרך המוסר, הוא מפני שהשי"ת בראו בצלם אלקים, וממילא הוא נמשך לחשוב בדומה אליו.
יאיר1 כתב:א. לא מצאתי קשר כל כך בין דבריך לנושא הנידון באשכול זה.
ב. אולי אדרבא, מחדד את הקושי. אם ה' ברא את הטבע המוסרי שאדם אינו רוצח אז לשם מה שב וציוה על זה בתורה?
ג. או שמא מה שלא נכתב בתורה לא נעשה, וממילא הציווי יצר את הטבע הזה. אם כן יש לדון על כמה וכמה ענייני מוסר שאנשים נוהגים בהם שאינם כתובים בתורה. אלא על כרחך שהם רמוזים, אם כן מפני מה פירשה תורה מה איסור רציחה יותר משאר ענייני מוסר ונימוסין.
קיצר לא משנה לאן תגלגל את השאלה.
כאן הוא הוצגה בצורה הגסה והפשוטה שלה, לתועלת ההתפלספות...
איש גלילי כתב:יאיר1 כתב:א. לא מצאתי קשר כל כך בין דבריך לנושא הנידון באשכול זה.
ב. אולי אדרבא, מחדד את הקושי. אם ה' ברא את הטבע המוסרי שאדם אינו רוצח אז לשם מה שב וציוה על זה בתורה?
ג. או שמא מה שלא נכתב בתורה לא נעשה, וממילא הציווי יצר את הטבע הזה. אם כן יש לדון על כמה וכמה ענייני מוסר שאנשים נוהגים בהם שאינם כתובים בתורה. אלא על כרחך שהם רמוזים, אם כן מפני מה פירשה תורה מה איסור רציחה יותר משאר ענייני מוסר ונימוסין.
קיצר לא משנה לאן תגלגל את השאלה.
כאן הוא הוצגה בצורה הגסה והפשוטה שלה, לתועלת ההתפלספות...
א. באמת אין כ"כ קשר, דברי התייחסו למה שהביא הרב איתן.
ב. אסתכל באורייתא וברא עלמא, התורה היא הקובעת מהם גבולי המוסריות הנכונים (ושאלתך במקומה עומדת. ונלענ"ד, שלולא התורה - היינו צריכים לחפש לבד מהם גבולי המוסריות שדורש מאתנו השי"ת, ומעין מה שקיים אאע"ה את כל התורה קודם שניתנה).
ג. השי"ת כלל הרבה דברים ב"ועשית הישר והטוב" והפסוקים הדומים לו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 268 אורחים