'וכפר בעדו ובעד ביתו', מיהו 'ביתו'?

[נוטר הכרמים]

כתוב בפרשה (טז,ו): והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו.

ובתרגומים: ויכפר עלוהי ועל אנש ביתיה. ומבואר דלא מפרשי כדברי המשנה בריש יומא דביתו זה אשתו.

ויש לציין בזה לדברי האב"ע ריש שמות, וז"ל בביאור 'איש וביתו באו' - יוצא חלציו, ואין בית בכל המקרא אשה. והנה העד, איש וביתו באו, כי לא היו נשי השבטים במספר השבעים. ואל יקשה בעיניך וכפר בעדו ובעד ביתו, כי פשוטו בית אביו, כי שלשה וידויין היו, ועזר הכהן שהיא אשתו בכח בעדו, והיא נכללת עמו, כי האיש ואשתו הוא האדם.

[נוטר הכרמים]

אולם בדעת התרגומים נראה באופן אחר, דהנה להלן פס' יא כתיב: והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו. ופירש"י: וידוי שני, עליו ועל אחיו הכהנים שהם כולם קרויים ביתו, שנאמר בית אהרן ברכו את ה', מכאן שהכהנים מתכפרין בו. ובתרגומים: ויכפר עלוהי ועל אנש ביתה. הרי שגם כאן פי' על אנשי ביתו, וצ"ב, אטו אנשי ביתו טעונים שתי כפרות.

וע"כ נראה דבאמת הפי' המילולי של ביתו זה אנשי ביתו, וכפי פי' התרגומים בשתי המקומות, וכו"ע מודו בזה, אלא שחז"ל נתקשו בכפילות הקרבנות, ולכך פירשו שבקרבן הראשון 'ביתו' זה אשתו, ובקרבן השני אלו הם אחיו הכהנים, והביאו אסמכתאות לזה שעל כל חד מינייהו בפנ"ע ראוי לקראו בית , ודוק.

וכן כתב בספר משך חכמה, דבאמת יש מקום לכלול גם את בניו בכל ביתו, וכמו שמצינו גבי עבד נרצע דכתיב ביה כי אהבך ואת ביתך, ודרשינן שיהיו לרב אשה ובנים. אלא דהתם מסתבר לרבות בנים, שהרי מיירי שלנרצע יש בנים, דכתיב אהבתי את אדני את אשתי ואת בני, וכתיב כי טוב לו עמך שיהיו שניהם שוים. אבל הכא לא מסתברא לרבות בניו, דא"כ אם ימותו בניו ביוה"כ באמצע עבודה יהא מכפר, ותורה דרכיה דרכי נועם, לכן מסתברא דרק אשתו, משום דזה יוכל לישא אחרת, יעו"ש.

העולה מדבריו, דבאמת לשון ביתו כולל בתוכו 'אנשי ביתו' וכפי פירוש התרגום, אלא שבכל מקום אנו דורשים לפי הענין.

[אדג]

קצת לא ברור ממה מוכח שבאומרו "אנשי ביתו" אינו מפרש כחז"ל, רק שכן הוא דרך התרגום, שלא לשנות במקום שאין המובן להיפוך, אלא להצמד ללשון הפסוק. וא"כ סרה הקושיא מעיקרא. פוק ותשכח.

[מעט דבש]

קצת לא ברור ממה מוכח שבאומרו "אנשי ביתו" אינו מפרש כחז"ל, רק שכן הוא דרך התרגום, שלא לשנות במקום שאין המובן להיפוך, אלא להצמד ללשון הפסוק. וא"כ סרה הקושיא מעיקרא. פוק ותשכח.

התרגום כן שינה כאן, שהרי לא תרגם 'ביתיה', אלא הוסיף לבאר 'אנש ביתיה', וכיון שכן הרי יש כאן פירוש בפסוק, ופירוש זה לכאורה דלא כחז"ל.

ועיין רמב"ן (שבועות יד.)

"תרי ביתו כתיבי, חד ביתו ממש דהיינו אשתו כדתנן (יומא ב.) אף אשה אחרת מתקינין לו, ואידך לרבויי כל דאינון בכלל ביתו דהיינו אחיו הכהנים דאיקרו ביתו, ומיהו אף על גב דמיקרו הכי כיון דאינו בא משלהם אינו במשמע אלא מריבוי ביתו תניין ומיניה מרבינן להו ובדידיה דוקא מרבינן להו, והיינו דתנן (שם לה:) בוידוי ראשון אני וביתי ובוידוי שני אני וביתי ובני אהרן"