בין ישן וחדש - אוטוביוגרפיה מרתקת ויוצאת דופן

ארי שבחבורה

ולסיום אעלה כאן את אחת האנקדוטות המקסימות ביותר בספר לטעמי, וגם היא קשורה בפרופ' ליברמן אם כי היא עוסקת בר' זעליג עפשטיין - בבחינת 'תרגמא ר' זעליג אליבא דפרופ' ליברמן'...

מה שנכון נכון

דעת הרא"ש בגיטין פ"ה ס"כ שאם הם שוים הלוי קודם והביאו הטור בסימן קלה.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ו' יולי 18, 2014 2:59 pm

לארי שחבורה.
סליחה על השאלה, אבל באמת מעניין אותי לדעת. מה אתה מוצא כל כך מיוחד בתשובה הזאת או מה היא בעצם אומרת?

הגהמ · הודעהעל ידי **הגהמ** » ו' יולי 18, 2014 11:43 pm

באמת אין בתשובה זו נפ"מ לחובשי ביה"מ, אבל בעולם המחקר התורני מתדיינים הרבה על משקלם של פירושיים אי-היסטוריים בעיקר בדברי הראשונים. הגישה שתיאר ר' זליג תואם לדברים שאמר הגרי"י וויינברג אודות הגר"ח לבנו ר' משה לאמור (פחות או יותר) "ר' חיים הוא רמב"ם חדש אבל אין ביאוריו יכולים להיות הפשט האמיתי בדברי הרמב"ם שהילוך מחשבתו רחוק מהילוך מחשבת הגר"ח". (פרופ' מלך שפירא שפרסם המכתב בו נאמרו הדברים עוד פרסם מחקר לגופו של ההענין תחת השם: Studies in Maimonides and his Interpreters)

בהגהתו למאמרו של רש"ז הבלין בס' בית הועד (ומשם לספרו מסורת תושבע"פ) התייחס לכך העורך (כמדומני ר"א סולוביציק) וכ' להצדיק דרכו של הגר"ח שמי שמנסה לכוון פירוש הדברים דוקא לפי דעת אומרם כשאמת ההיסטורי נר לרגליו, אז במקרה שלא כוון לאמת הרי כל יגיעו היא לרוח ואין לו אלא ביטול תורה בלבד, משא"כ אם כוונתו לפרש אליבא דאמיתו של תורה שאז בכל אופן שכר ת"ת בידו.

שטייגעניסט · הודעהעל ידי **שטייגעניסט** » ש' יולי 19, 2014 10:57 pm

הגהמ כתב:באמת אין בתשובה זו...

לפי תאריך ושעת ההודעה היא נערכה בשבת???

נוטר הכרמים

שטייגעניסט כתב:
הגהמ כתב:באמת אין בתשובה זו...

לפי תאריך ושעת ההודעה היא נערכה בשבת???

לא חשבתי השעות, אבל בכל מקרה הנ"ל תושב ליקווד.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ש' יולי 19, 2014 11:04 pm

הסברת את השאלה. אבל מה התשובה?

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ש' יולי 19, 2014 11:06 pm

יש כאן כמעט בכל שבוע הודעות שזמנם תחילת השבת בא"י וכותביהן תושבי ארה"ב.

לוס אנגלס · הודעהעל ידי **לוס אנגלס** » א' יולי 20, 2014 10:26 am

אני יכול לכתוב הודעות בפורום, לאחר ששרו "ממקומך" בקדושה, (המתפללים כוותיקין).
כניסת השבת בלוס אנג'לס היא בערך ב- 8:00, ובישראל השעה היא 6:00 בבוקר.

הגהמ · הודעהעל ידי **הגהמ** » א' יולי 20, 2014 6:58 pm

אוצר החכמה כתב:הסברת את השאלה. אבל מה התשובה?

כדאי לצטט לך מתוך מו"מ שהיה בין הגאון ר"ש איגר לגיסו החתם סופר (מתוך שו"ת רעק"א קמא סי' קכו-ז) ודומני שעי"ז התשובה מתבררת מאליה:
כ' מהר"ש איגר:

וכעת עפ"י דברינו י"ל דדבר גדול דיבר הנביא הראנ"ח (אף שרחוק לומר שכיון לזה) ודבריו דברי

ע"ז השיב החת"ס:

אך יען ראיתי מר גיסי בנה דיק על תשובת הראנ"ח (סי' ו'), ואני אומר אי דייקינן הכי, לא תנינן, ולפי הענ"ד האמת כנ"ל

וכ' ע"ז העורך ר"א איגר (ומכאן התשובה שבקשת):

אאב"ה לדעתי לא בנה מר אחי ני' דיק על תשובת הראנ"ח, כי אם הוא הוציא הדברים מדעתו עפ"י הקדמות והצעות, ואמר שבהכי ניחין דברי הרגא"ח, אף שלא היה כוונתו לכך, והוא על דרך ניבא ולא ידע מה ניבא, וכן משמעות לשונו עיי"ש

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' יולי 20, 2014 7:05 pm

אני לא התקשיתי מה התשובה אליבא דאמת.
התשובה אליבא דאמת היא הרי פשוטה. ר' חיים יטען שברור שזו כוונת הרמב"ם גם אם הרמב"ם לא היה משתמש בטרמינולגיה ר' חיימית אבל מאחורי הדברים זו הכוונה. ולדעתו של ר' חיים זו אינה תכונה מיוחדת לרמב"ם. גם הרשב"א במובלע הבין כדרכו של ר' חיים אע"פ שהתבטא בשפה אחרת וכן שאר הראשונים. רק ר' חיים בנה כלים חדשים לבני דורינו להתבטא בהם ולהבהיר את כוונת הראשונים המובלעת. החולקים על ר' חיים לא יסכימו עם זה.

מה שאני לא הבנתי זה את עניין הנפקותה האידיאית שאני פשוט לא מבין מה רצה לומר בזה בכלל.

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » א' יולי 20, 2014 7:21 pm

מן הסיפור המצוטט לעיל (ובהזדמנות זו - תודה על סריקת הזכרונות המענינים!), הבנתי שר' זליג אפשטיין לא סבר כמוך, אלא על אף שבעצמו למד לימד ובאר את דברי הרמב"ם בדרכם של ראשי הישיבות וכנהוג, לא טען (או לפחות לא חשב בעצמו) שלזה התכוון הרמב"ם. לדעתו (כפי שמשתקפת בסיפור ע"פ הבנתי) ניתן ואף שומה עלינו לחדד את ההבדלים בין ההבנות העקרוניות השונות העולות מדברי הראשונים, גם באופנים שלא עלו על דעתם ואם היו מזדמנים לבית מדרשנו היו מוחים בתוקף (לפחות עד שהיינו מסבירים להם איך החידושים שלא עלו על דעתם הם מוכרחים מתוך דברי עצמם. כלל לא בטוח שהיו משתכנעים.)

וכבר עמדנו בזה בקצרה כאן

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' יולי 20, 2014 9:26 pm

ברור שהוא לא סבר כמוני. ושאני לא סובר כמוך. אבל סוף סוף מה פירוש המילים שאמר?
או במילים אחרות מה הקשר להבדל בין הראשונים (הנפקות האידאית??). אם כוונתך וכוונתו שהפשט של ר' חיים בעל ערך גם אם הרמב"ם לא התכוון לזה, שיגיד את זה.
ואם כוונתו לומר שדברי ר' חיים אכן מייצגים את החשיבה של הרמב"ם במקום בו הוא חולק על הראשונים האחרים אז הוא אומר כמוני, מה שאתה לא מוכן לקבל.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' יולי 20, 2014 9:41 pm

אסביר קצת יותר את כוונתי. אם אדם טוען שדרך מסויימת היא דרך מייצגת עמדה של מישהו בהרבה מקומות, מהות הטענה היא שיש כאן בעצם פיענוח של גישתו, כי אחרת איך יש מיתאם בין הדרך לפסקיו.
לדעתי האישית ר' חיים טען הרבה יותר מזה, שיש מיתאם בין רעיונתיו לדרכי הראשונים בכללם או במילים אחרות שרעיונתיו מייצגים את עמדת הראשונים. אפשר להתווכח על זה ולומר שזה מנפלאות תורתינו הקדושה שהכל גנוז בה. רק אם זו הטענה אין כאן הרבה מקום להתווכח.
אפשר לומר שמצד שני שאין זה כך ור' חיים מתאים את הסברות למצב, ואילו היה כתוב להיפך היו סברותיו הפוכות וממילא אין כאן שום התאמה. קצת קשה לי לחשוב שר' חיים היה מסכים לזה.

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » א' יולי 20, 2014 9:49 pm

מצטער, לא הבנתי את הודעתך האחרונה.

מה שבעיני הוא פשוט ולדעתך כנראה אינו נכון, הוא שההסברה מבית מדרשו של ר' חיים (למשל) היא זרה לחלוטין לסגנון החשיבה של הרמב"ם ובני דורו, ולדעתי ברור שאם הרמב"ם היה מזדמן לשיעורו של ר' חיים לא הוה ידע מאי קאמר. עם כל זאת, אין המסקנה מכאן שהפשט של ר' חיים הוא בעל ערך רק לכשעצמו בלי שום קשר לרמב"ם, אלא שר' חיים חושף (או עכ"פ מנסה לחשוף) רבדי משמעות, נפקויות, או הסברה, הנובעים משיטתו של הרמב"ם (ובצירוף הנחות נוספות ושיטת חשיבה מחודשת). לאלה יש ערך גם כפירוש "שיטת הרמב"ם" גם אם הרמב"ם (האדם) לא העלה אותם על דעתו ואולי אף לא היה מסכים להם.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' יולי 20, 2014 9:55 pm

ר' חיים טוען שמי שמקבל את דרכו יכול ע"פ כלליו להבין את פסקיו של הרמב"ם, אם הרמב"ם לא חשב כך (בגלוי או במובלע) איך קרה הנס הזה ששתי מערכות כללים שונות מגיעות למסקנות זהות?

על זה כתבתי שאפשר לענות שלוש תשובות.

א. שזה לא נס כי הרמב"ם כן חשב כך במובלע.
ב. שזה לא נס כי ר' חיים התאים את השיטה לדברי הרמב"ם ואילו היה כתוב להיפך היה משנה את סברותיו.
ג. שזה אכן נס.
לי נראה שר' חיים היה תומך בתשובה הראשונה. (אני משער שהחולקים עליו, לפחות חלקם יטענו את התשובה השנייה)

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' יולי 20, 2014 9:58 pm

מצד שני אם כוונתך לכך שהרמב"ם לא היה מסכים להם בגלל שלא היתה מוצאת חן בעיניו הטרימינולגיה או הכלים שבהם משתמש ר' חיים אפילו אם היה נחשף להם זה יתכן. רק נראה לי שיש בזה סוג של אנכרוניזם בעצם הצגת השאלה.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' יולי 20, 2014 10:10 pm

ברזילי כתב:מצטער, לא הבנתי את הודעתך האחרונה.

מה שבעיני הוא פשוט ולדעתך כנראה אינו נכון, הוא שההסברה מבית מדרשו של ר' חיים (למשל) היא זרה לחלוטין לסגנון החשיבה של הרמב"ם ובני דורו, ולדעתי ברור שאם הרמב"ם היה מזדמן לשיעורו של ר' חיים לא הוה ידע מאי קאמר. עם כל זאת, אין המסקנה מכאן שהפשט של ר' חיים הוא בעל ערך רק לכשעצמו בלי שום קשר לרמב"ם, אלא שר' חיים חושף (או עכ"פ מנסה לחשוף) רבדי משמעות, נפקויות, או הסברה, הנובעים משיטתו של הרמב"ם (ובצירוף הנחות נוספות ושיטת חשיבה מחודשת). לאלה יש ערך גם כפירוש "שיטת הרמב"ם" גם אם הרמב"ם (האדם) לא העלה אותם על דעתו ואולי אף לא היה מסכים להם.

נראה לי שההסבר הזה מתאים וגם מתיישב על הלב למי שרואה את הסבריו של ר' חיים כאחת האפשרויות כלומר כאומר זו דרכי בלימוד התורה לפעמים היא מתיישבת עם הרמב"ם ולפעמים לא. במקומות שהיא מתיישבת עם דרכו על פיה מתבארים הדברים ביותר. במקומות אחרים אינה מתיישבת כי אין זה באמת דרכו.

למעשה כולנו (או אני לפחות) עושים כך בכל מיני תחומי מחשבה אבל לא נראה לי שר' חיים סבר כך על שיטתו.

צולניק · הודעהעל ידי **צולניק** » א' יולי 20, 2014 10:27 pm

מה לכם מדיינים על דברי הגר"ח שכל דבריו הגיון מזוקק, ולא חידש אלא צורת ניתוח והסתכלות, ונקל להבין שהרמב"ם כיון ממש לדבריו, לעומת זאת פרשנים אחרים (אור שמח? אבן האזל?) המעניקים ביאור אחר לפשטות דברי הרמב"ם [שאנו סבורים שאם הרמב"ם התכוון לזה היה לו לנסח אחרת לגמרי], עליהם ניתן לדון אם יש לתורתם ערך בדעת הרמב"ם או רק ערך עצמי.

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » א' יולי 20, 2014 10:41 pm

אוצר החכמה כתב:ר' חיים טוען שמי שמקבל את דרכו יכול ע"פ כלליו להבין את פסקיו של הרמב"ם, אם הרמב"ם לא חשב כך (בגלוי או במובלע) איך קרה הנס הזה ששתי מערכות כללים שונות מגיעות למסקנות זהות?

על זה כתבתי שאפשר לענות שלוש תשובות.

א. שזה לא נס כי הרמב"ם כן חשב כך במובלע.
ב. שזה לא נס כי ר' חיים התאים את השיטה לדברי הרמב"ם ואילו היה כתוב להיפך היה משנה את סברותיו.
ג. שזה אכן נס.
לי נראה שר' חיים היה תומך בתשובה הראשונה. (אני משער שהחולקים עליו, לפחות חלקם יטענו את התשובה השנייה)

ברור שהאפשרות השניה היא הנכונה. כשהוא בא להסביר את הרמב"ם הוא מזכיר את אופני ההבנה שמתאימים להסבר שיטתו, ולא את האופנים האחרים שאינם מועילים ליישב את הקושיה על הרמב"ם. לעיתים, באותו קטע עצמו הוא מסביר את הרמב"ם ואת דעת החולקים עליו, וגם אז אין זה נס שעלו בדעתו שתי אפשרויות שבמקרה מתאימות לשתי דרכי הבנה בראשונים, אלא שהוא העלה דרכים שונות מתוך ידיעה מוקדמת מה סברו הראשונים.

מי שדרך לימודו דומה יותר לאופן השלישי שהזכרת הוא חתן נכדו הרא"ל, שדרכו (לעיתים) להעלות בשיעוריו אפשרויות הבנה שונות, כמעט במנותק מדברי הראשונים, ואז לנסות ולראות כיצד ניתן להבין ולהתאים את דברי הראשונים לפי האפשרויות הא-פריוריות שהעלה. לפעמים מתרחש ה"נס", ואכן לכל האפשרויות שהעלה אפשר למצוא בית אב בראשונים, ולעיתים לא. מכל מקום, אצל ר' חיים (לפחות בכתובים) לא מוצאים דבר כזה בכלל, עד כמה שאני יודע. (כמדומני שאחד מתלמידי הרא"ל כתב באיזהו מקומן מאמר על דרכו של רבו בלימוד, הדומה והשונה שבה לעומת דרך בריסק הקלאסית, ועמד על הבדל זה)

אוצר החכמה כתב:
ברזילי כתב:מה שבעיני הוא פשוט ולדעתך כנראה אינו נכון, הוא שההסברה מבית מדרשו של ר' חיים (למשל) היא זרה לחלוטין לסגנון החשיבה של הרמב"ם ובני דורו, ולדעתי ברור שאם הרמב"ם היה מזדמן לשיעורו של ר' חיים לא הוה ידע מאי קאמר. עם כל זאת, אין המסקנה מכאן שהפשט של ר' חיים הוא בעל ערך רק לכשעצמו בלי שום קשר לרמב"ם, אלא שר' חיים חושף (או עכ"פ מנסה לחשוף) רבדי משמעות, נפקויות, או הסברה, הנובעים משיטתו של הרמב"ם (ובצירוף הנחות נוספות ושיטת חשיבה מחודשת). לאלה יש ערך גם כפירוש "שיטת הרמב"ם" גם אם הרמב"ם (האדם) לא העלה אותם על דעתו ואולי אף לא היה מסכים להם.

נראה לי שההסבר הזה מתאים וגם מתיישב על הלב למי שרואה את הסבריו של ר' חיים כאחת האפשרויות כלומר כאומר זו דרכי בלימוד התורה לפעמים היא מתיישבת עם הרמב"ם ולפעמים לא. במקומות שהיא מתיישבת עם דרכו על פיה מתבארים הדברים ביותר. במקומות אחרים אינה מתיישבת כי אין זה באמת דרכו.

למעשה כולנו (או אני לפחות) עושים כך בכל מיני תחומי מחשבה אבל לא נראה לי שר' חיים סבר כך על שיטתו.

אתה כנראה צודק בכך שר' חיים וממשיכיו האמינו\מאמינים שגישתם האנליטית היא הדרך האחת והיחידה לגשת ללימוד (ואני, אולי כמוך, חושב שגם כשיש לך פטיש מוצלח, לא כל בעיה היא מסמר), אבל אין זה נוגע למה שאמרתי. אני מדבר על אותם מקרים בהם דרכו של ר' חיים מתאימה יפה ליישב את הרמב"ם, ועם כל זאת ברור למי שמכיר את דרך לימודו של הרמב"ם ובני דורו, שהרמב"ם עצמו לא העלה על דעתו רעיון כזה. ייתכן לומר שאיהו לא חזי אך מזליה חזי, כלומר שבאופן אינטואיטיבי כיוון הרמב"ם לאותם חילוקים והסברים שירדו לעולם רק בדורות האחרונים, אך מה נעשה שיש דוגמאות קונקרטיות בהן נשאל הרמב"ם ישירות (באגרות) שאלה שעליה ענה גם ר' חיים, והתשובות הן לא רק שונות אלא מגיעות מאסכולה אחרת לגמרי.

הדיון לגופו של ענין יש בו טעם לכשעצמו, אבל השאלה היא למה התכוון ר' זליג אפשטיין בסיפור הנ"ל, אני חושב שהבין כמוני ולא כמוך.

ארי שבחבורה

וכאן המקום לציין לדבריו של החתן הנוסף של נכדו פרופ' יצחק טברסקי ז"ל שמעיד בשם 'מסורת משפחתית' שר' חיים לא 'אהב' בלשון המעטה את תשובות הרמב"ם לחכמי לוניל.

ארי שבחבורה

אוצר החכמה כתב:לארי שחבורה.
סליחה על השאלה, אבל באמת מעניין אותי לדעת. מה אתה מוצא כל כך מיוחד בתשובה הזאת או מה היא בעצם אומרת?

האמת ניתנת להיאמר, ועל אף הדיון שמתפתח כאן, שהדבר המיוחד שאני מצאתי בסיפור הזה איננו בתוכן של התשובה כי אם בהקשר שבו היא נאמרה. תוהה אני כמה ראשי ישיבות במעמדו של ר' זעליג היו משיבים תשובה דומה בסיטואציה דומה...
מנסיוני האישי יכול אני לספר על חבר טוב שלמד עמי באחת מן הישיבות החשובות בארץ וספג בזיונות ברבים מאחד מראשי הישיבה שנחשב כיום לאחד מחשובי ראשי הישיבות על כך שהעז - שומו שמים - לצטט במהלך דרשה בשמחה משפחתית דבר תורה משמו של הגרי"ד סולובייצ'יק שהוא לכל הדעות דמות הרבה פחות פרובלמטית והרבה פחות מאיימת על עולם הישיבות בימינו מפרופ' ליברמן בזמנו (וכפי שמעיד על כך פרופ' קירשנבאום בעצמו בכמה מקומות בספר). קשה לי אפילו לדמיין את תגובתו של אותו ראש ישיבה לו היה מעז אותו בחור לפנות אליו בשאלה מסוג שכזה אודותיו, קל וחומר אודות דמות כפרופ' ליברמן...
בעיני יש הרבה מה להתפעל מן היושרה שמפגין כאן ר' זעליג שכל הביקורת שהיתה לו על פרופ' ליברמן - ואין לי ספק שהיתה לו והרבה - ועל המוסד שבו הוא לימד לא מנעה ממנו להעריכו כערכו, וכך במקום לנצל את ההזדמנות לחבוט בו כהוגן הוא מגן על שיטת לימודו ואף מביע לה הבנה של ממש.
בהקשר הזה אני סבור שיש לסיפור היפה הזה משמעות גם ואולי בעיקר לחובשי ביהמ"ד, ודי בזה.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' יולי 20, 2014 10:58 pm

ברור שהאפשרות השניה היא הנכונה. כשהוא בא להסביר את הרמב"ם הוא מזכיר את אופני ההבנה שמתאימים להסבר שיטתו, ולא את האופנים האחרים שאינם מועילים ליישב את הקושיה על הרמב"ם. לעיתים, באותו קטע עצמו הוא מסביר את הרמב"ם ואת דעת החולקים עליו, וגם אז אין זה נס שעלו בדעתו שתי אפשרויות שבמקרה מתאימות לשתי דרכי הבנה בראשונים, אלא שהוא העלה דרכים שונות מתוך ידיעה מוקדמת מה סברו הראשונים

העובדה שאפשר לפרש את שני צדדי המחלוקת לפי דרכו אינה מעלה ואינה מורידה. גם הרמב"ם לפי דרך לימודו יכל לראות צדדים אחרים ועדיין דרך הלימוד היא מאפיינת. כיוון שאתה מסכים עמי שר' חיים סבר שדרכו היא דרך מאפיינת אני לא בטוח ביחס לזה שזו הדרך היחידה אבל דרך שעל פיה אפשר להסביר כמעט כל דבר וזה גם יהיה ההסבר הנכון כלומר שיהיה נקי מסתירות פנימיות משמעותיות, לפי הבנתי אין ברירה אלא לקבל שר' חיים סבר שזה בעצם היה הלך מחשבתו המוסתר לפחות של הרמב"ם, ולא היה מסתפק בהסבר שלך אודות חשיפת דברים שאינם מייצגים את עמדתו האמיתית של הרמב"ם.
כך שברור שהאפשרות השנייה היא הנכונה למי שאינו בריסקר ומקבל את פירושיו של ר' חיים לא כשיטה אלא כהסבר שהוא לפעמים נכון, אבל לא לגבי ר' חיים ותלמידיו וצולניק למעלה ייצג עמדה זו בצורה ברורה.

עיקרון דומה אפשר לומר על החזון איש. ברור שהחזון איש סבר שסברותיו כפי שהוא הציג אותם הם בעצם דרכם של הראשונים וגם אם הראשונים לא התבטאו באופן כזה זה עניין של ביטוי בעלמא אבל זו הדרך שהנחתה אותם.
מי שאינו תלמיד החזו"א והולך בדרכו יכול לומר לפעמים אלו סברות המבארות את שיטת הראשונים ולפעמים בכלל לא כי הלכו בדרך אחרת וכולי הכל כאשר לגבי ר' חיים.

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » א' יולי 20, 2014 11:19 pm

נראה לי ששוב לא הובנתי. השאלה היא לא אם זה תמיד נכון או רק לפעמים נכון. הנקודה היא שגם כשההסבר נכון, הוא לא נכון במובן ההיסטורי - כלומר זו לא היתה צורת המחשבה של הרמב"ם עצמו (וכן הוא הרבה פעמים בפירוש החזו"א את לשונות הראשונים, וכמ"ש ר' שלמה פישר שהזכרנו בהקשר אחר לא מכבר, אם כי אצל החזו"א זה פחות בולט ופחות גורף). נכון שצורת המחשבה הבריסקאית מאפשרת להגדיר ו"להסביר" (לא תמיד זה באמת הסבר, אבל נניח לנקודה זו) כל דבר. דווקא משום כך, ההערה שלך על הנס שבהתאמה בין דברי ר' חיים לרמב"ם אינה מובנת לי. אפשר להסביר בשיטה זו כל דבר, ולכן כאשר מיישמים אותה להסביר את הרמב"ם, הנס קורה והרמב"ם יוצא מתאים להנחות הגר"ח. אם הרמב"ם היה כותב היפך דבריו (נניח כהראב"ד), גם את זה היה אפשר להסביר במונחי אותה שיטה. איפה כאן הנס? אם בכלל, הנס הוא בזה שעזרת שיטת החשיבה הבריסקאית ניתן למיין ולסווג בצורה מסודרת את האפשרויות השונות בסוגיה, באופן שתמצא אפשרות המסבירה כל אחת משיטות הראשונים. זה באמת מרשים (כשזה עובד, לפעמים זה יוצא מאולץ), אבל בכלל לא מוכיח שדרך מחשבה זו היתה מוכרת לרמב"ם.

ארי שבחבורה כתב:וכאן המקום לציין לדבריו של החתן הנוסף של נכדו פרופ' יצחק טברסקי ז"ל שמעיד בשם 'מסורת משפחתית' שר' חיים לא 'אהב' בלשון המעטה את תשובות הרמב"ם לחכמי לוניל.

טבעי מאד היה לר' חיים (ואחרונים אחרים) לכתוב חידושים על הרמב"ם דווקא משום שפסקיו הגיעו אלינו ללא מקורות והסברים, וכך שניתן להכניס בדבריו גישות מגוונות ומחודשות, בניגוד לדברי ראשונים אחרים המפרטים את מערכת שיקוליהם מה שמקשה יותר להעמיס בדבריהם מה שלא עלה על לבם (אינני יודע אם זו סיבה, אחת מני רבות, לתופעה הזו, או שרק כך יצא, אבל מכל מקום זה יצא להם טוב). לכן, כשהרמב"ם הופך להיות "ראשון" ומסביר את דרך לימודו ואת מהלך הפסיקה שלו בתשובה לחכמי לוניל, זה לא עוזר...

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' יולי 20, 2014 11:22 pm

נכון שצורת המחשבה הבריסקאית מאפשרת להגדיר ו"להסביר" (לא תמיד זה באמת הסבר, אבל נניח לנקודה זו) כל דבר.

ברור שהם לא יסכימו איתך. ותראה כמה עמלו לבאר שר' חיים בירר בכל דבר רק את הסברא האמיתית.

דבריך בקטע האחרון, מציגים בבהירות את עמדתך האמיתית ביחס לשיטת ר' חיים. לכן מובנת השקפתך אודות נושא הדיון אבל לא מובן לי למה אתה חושב שגם ר' חיים היה סובר כמוך. אני משער שבזה לפחות אתה מודה שר' חיים לא חשב שהוא מפרש דווקא את הרמב"ם כי שם אי אפשר להוכיח לו שהוא טועה.

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » א' יולי 20, 2014 11:23 pm

וכשהוא הסביר שתי עמדות הפוכות בראשונים, הוא בירר שתי סברות אמיתיות הפוכות?

כאמור, אין מדובר כאן בטעות. אני חושב שאם הרמב"ם עצמו כתב תשובה שונה מזו של הגר"ח לאותה שאלה, אין כל ספק שגם ר' חיים ידע מה היא התשובה ה"נכונה" במובן ההיסטורי. עם כל זאת, הוא חשב שתשובתו שלו היא ה"נכונה" במובן המהותי, גם אם הרמב"ם עצמו לא חשב עליה, וזה בדיוק מה שכתב ר' זליג לעיל. להבנתי, מן המקרים המפורשים הללו, ניתן ללמוד גם על הסתום - מקרים בהם לא הגיעה אלינו דעתו של הרמב"ם במפורש - ויש להניח שר' חיים ידע גם את זה. אני יודע שיש מתלמידי תלמידיו שחושבים שדברי הגר"ח כצורתם נמסרו ממשה ליהושע, אם לא למעלה מזה, וכך שנה הרמב"ם לר"א בנו. עם כל זאת לא נראה לי סביר לתלות מחשבה מופרכת כזו בגר"ח (כבר האשימו אותי בזלזול בו, אז להוסיף חטא על פשע?)

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' יולי 20, 2014 11:33 pm

כמובן. כשהגמרא מסבירה את דעת ר"מ ור"י הגם שם אתה אומר שהיכולת של הגמרא להסביר כך נובעת מזה שההסברים שלה בכללם אינם נכונים? או יכולים להסביר כל דבר.

אנחנו בני אדם ובתור שכאלה אנחנו מסוגלים להבחין בדברים שבתוך הגבול ובדברים שמחוץ לגבול. כאשר אנחנו מבינים שתי שיטות סותרות פירושו שאנחנו אומרים שכלנו מסוגל לקבל את שתי הדרכים כי שתיהן בתוך הגבול. ולעתים אנחנו אומרים זה מחוץ לגבול הקבלה שלנו. ואז אנחנו אומרים אין לנו דרך להבין שיטה מסויימת. ואנחנו דוחים אותה או נשארים בקושיה (כאשר מדובר במי שאיננו יכולים לדחות).
אבל תפיסה חסרת גבולות שאומרת כל רעיון שתוכל לומר לי אוכל להסבירו, זה נחשב כחריפות אך לא כסברא ישרה.

לומד_בישיבה

טרם עברתי בעיון הצורך על כל תוכן האשכול.
אך מן הקצת שראיתי - בטוחני שהראשונים חשבו בדרך של הגר"ח והגרש"ש שהרי הם אלו שהמציאו את המושגים תנאי מילתא אחריתא היא וכן מעכשיו ולאחר ל' ועוד כהנה רבות - שלא ניתן להבין אותם ללא המהלך של הגר"ח והגרש"ש ז"ל.
ולפני שנים אספתי את כל אלו המקומות שלא ניתן להבינם ללא ניתוח הדברים שעשה הגר"ח והגרש"ש.
--
האם נוכל להבין מדוע כותב הרמב"ם שהאומר על מנת אין צריך תנאי כפול או למשל את מה שכותב הר"ן בנדרים שהאשה צריכה להפקיר את עצמה כאשר מקדשים אותה.

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » א' יולי 20, 2014 11:46 pm

יש הבדל עצום בין דרך ההסברה של הגמרא, לדרך ההסברה הבריסקאית. הראשונה היא באמת מה שנקרא "סברא ישרה" - כלומר מה מתקבל על הדעת ומה לא. השניה אינה עוסקת כל כך במה מסתבר יותר או פחות, אלא באיך להגדיר כל דעה נתונה - מהן הנחות היסוד שלה ומה המסקנות (בלי לשפוט את ההגיון הבסיסי של הנחות היסוד). גם במסגרת זו, יש סברות שנחשבות (בתוך מערכת ההנחות של השיטה) כבלתי אפשריות אבל לאמיתו של דבר אין מדובר כאן ב"סברא ישרה" במובן הרגיל של המילה, אלא באי התאמה לעקרונות יסוד (מחודשים בעיקרם, במובן הזה שלא היו מוסכמה מקובלת מאה שנים לפני הגר"ח). אמנם היום קצת השתנו המונחים, ובעיני מי שהתחנך כך לפעמים משמעות המושג סברה ישרה כבר נעקרה לגמרי ממה שהיתה לפני מאה שנה. אין לי פנאי להאריך במקום שצריך, אבל אני מניח שאתה מבין את כוונתי. לכן, הדוגמא שלך אינה במקומה.

בלי כל קשר לזה, גם כשיש בגמרא מחלוקת תנאים ואנו מסבירים כל דעה לשיטתה, אי אפשר יותר לבוא ולומר שכל אחת מן הסברות שאמרנו "היא הסברא האמיתית" כמו שכתבת, אלא לכל היותר אחת מני רבות בתוך מתחם הסבירות. עיקר החידוש של ר' חיים (לענ"ד) לא היה בקביעה מחודשת של גבולות מרחב הסבירות, אלא בניתוח הדעות השונות בתוכו.

ואחרי כל זה, אני מסכים שצריך לתקן את הניסוח ובמקום לומר "נכון שצורת המחשבה הבריסקאית מאפשרת להגדיר ו"להסביר" כל דבר" יש לומר "נכון שצורת המחשבה הבריסקאית מאפשרת להגדיר ו"להסביר" מגוון רחב של אפשרויות", ומ"מ אין לראות בה דרך מחשבה המובילה למסקנה אחת ויחידה, עד שייפלא בעיניך כיצד היא קולעת לדרכו של הרמב"ם

תוך כדי אכילת פרס

ברזילי כתב:הראשונה היא באמת מה שנקרא "סברא ישרה" - כלומר מה מתקבל על הדעת ומה לא. השניה אינה עוסקת כל כך במה מסתבר יותר או פחות, אלא באיך להגדיר כל דעה נתונה - מהן הנחות היסוד שלה ומה המסקנות (בלי לשפוט את ההגיון הבסיסי של הנחות היסוד).

זו ההבחנה של הגר"מ וובר בין רציונליות מהותית לרציונליות פורמלית.

צופר הנעמתי · הודעהעל ידי **צופר הנעמתי** » ב' יולי 21, 2014 1:07 am

ברזילי כתב:
אוצר החכמה כתב:ר' חיים טוען שמי שמקבל את דרכו יכול ע"פ כלליו להבין את פסקיו של הרמב"ם, אם הרמב"ם לא חשב כך (בגלוי או במובלע) איך קרה הנס הזה ששתי מערכות כללים שונות מגיעות למסקנות זהות?

על זה כתבתי שאפשר לענות שלוש תשובות.

א. שזה לא נס כי הרמב"ם כן חשב כך במובלע.
ב. שזה לא נס כי ר' חיים התאים את השיטה לדברי הרמב"ם ואילו היה כתוב להיפך היה משנה את סברותיו.
ג. שזה אכן נס.
לי נראה שר' חיים היה תומך בתשובה הראשונה. (אני משער שהחולקים עליו, לפחות חלקם יטענו את התשובה השנייה)

ברור שהאפשרות השניה היא הנכונה. כשהוא בא להסביר את הרמב"ם הוא מזכיר את אופני ההבנה שמתאימים להסבר שיטתו, ולא את האופנים האחרים שאינם מועילים ליישב את הקושיה על הרמב"ם. לעיתים, באותו קטע עצמו הוא מסביר את הרמב"ם ואת דעת החולקים עליו, וגם אז אין זה נס שעלו בדעתו שתי אפשרויות שבמקרה מתאימות לשתי דרכי הבנה בראשונים, אלא שהוא העלה דרכים שונות מתוך ידיעה מוקדמת מה סברו הראשונים.

נדמה לי כאן שמתנהל קצת דו-שיח של חרשים,על כן אטול לעצמי אחר המחילה להסביר את דברי הרב אוצה"ח.

ברור כמובן שר' חיים אמר סברות שיתאימו לדעת הרמב"ם ולא ישב מול רמב"ם סגור והגה הסברים שהתגלו אח"כ בדרך נס כקולעים בדיוק לשיטת הרמב"ם. אבל דווקא משום כך עולה השאלה - מדוע חשב ר' חיים שיש טעם לתת סברות שיתאימו לשיטת הרמב"ם בכל מקום? אם טעמו של הרמב"ם הוא אחר, אז מה הטעם ליצור מערכת של סברות שתתאים לדבריו? שיגיד ר' חיים את הסברות שהוא חושב לנכונות מצד עצמן, ואת דברי הרמב"ם שיניח על טעמיהן ה"אמתיים"? למה הניח ר' חיים שאפשר למצוא מערכת סברות "ר' חיימית" בבסיס ההלכות של הרמב"ם?
על זה אפשר לענות שלוש תשובות:
א. שחשב שזה באמת מה שהרמב"ם חשב, אם לא במפורש אז במובלע.
ב. שבאמת אין סיבה להניח שיש כזאת מערכת, אלא שר' חיים הצליח להתאים מערכת כזאת בצורה מאולצת לפסקיו של הרמב"ם.
ג. שאע"פ שהרמב"ם לא הלך בדרך הזאת, מאחר שהפסקים האלה הם שיטתו של הרמב"ם הם מכלל הדרכים בתורה, ואין מניעה מלהסביר אותם כל אחד בדרך התורנית שהוא הולך בה גם אם אין זאת דרך הסברות של הרמב"ם עצמו.

אני מקווה שהצלחתי לקלוע להסבר ההיסטורי של כוונת אוצה"ח, ווגם אם לא....

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ב' יולי 21, 2014 7:13 am

הסברת אותי נכון ואני מתפלא שהיה צריך להסביר שכן זה מה שכתבתי.
לגבי ג שזה ניסוח שונה משלי לכאורה אבאר בנפרד שזה אותו עניין

לברזילי

אני לא מתפלא על זה שאתה חושב שאין סברת הבריסקערס דרך לבירור הסברא הישרה היו עוד שחשבו כמוך. אני מתפלא שאתה חושב שגם הם לא חשבו שסברתם היא דרך בירור הסברה הישרה ראה את מה שהסביר צופר בהודעה הקודמת.

בכל מקרה מתוך הדיון והויכוח לא ציינתי שבסופו של דבר הסברת את דברי ר' זעליג אפשטיין שכוונתו היתה לומר אע"פ שלדעתי אין זו כוונת הרמב"ם אבל על ידי זה מתבררים דבריו לפי הבנתי, ומה שאמר נפקות אידיאית כוונתו היתה לדוגמה בעלמא אם מדובר במחלוקת בין הרמב"ם לאחד הראשונים, על ידי ההסבר הזה מתבררת נקודת הויכוח שיכולה להיות בין שתי הדעות מבחינת הסברא אע"פ שאין לזה קשר אמיתי לסיבת הויכוח.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ב' יולי 21, 2014 7:32 am

מה שהתכוונתי לגבי ג של צופר הוא שיש לשאול מה הטעם ברעיון כזה, הרי לא מדובר בחידון או במשחק שיש לו כללי משחק ואם מקיימים אותם אין האמת חשובה, אלא בתורה שצריכה לכוון בה לאמת. הדרך לפתור את זה הוא לומר כיוון שהתורה היא אלוקית וניתנה ע"י נותן התורה גם ביאורים שאינם מגיעם לכוונת אומרם תופסים כי הבורא כלל הכל בעניין, לזה כיוונתי באמרי שזה נס.
כמו שכתבתי למעלה אין הבדל גדול בין הדרך הראשונה לשלישית (כי לא באמת חשוב לנו מה חשב הרמב"ם כאדם אלא אמיתת התורה) השאלה העיקרית היא אם תופסים אחת משתיהן או או את הדרך השנייה כשיטת ברזילי.

צופר הנעמתי · הודעהעל ידי **צופר הנעמתי** » ב' יולי 21, 2014 9:10 am

אוצר החכמה כתב:מה שהתכוונתי לגבי ג של צופר הוא שיש לשאול מה הטעם ברעיון כזה, הרי לא מדובר בחידון או במשחק שיש לו כללי משחק ואם מקיימים אותם אין האמת חשובה, אלא בתורה שצריכה לכוון בה לאמת. הדרך לפתור את זה הוא לומר כיוון שהתורה היא אלוקית וניתנה ע"י נותן התורה גם ביאורים שאינם מגיעם לכוונת אומרם תופסים כי הבורא כלל הכל בעניין, לזה כיוונתי באמרי שזה נס.
כמו שכתבתי למעלה אין הבדל גדול בין הדרך הראשונה לשלישית (כי לא באמת חשוב לנו מה חשב הרמב"ם כאדם אלא אמיתת התורה) השאלה העיקרית היא אם תופסים אחת משתיהן או או את הדרך השנייה כשיטת ברזילי.

יש הבדל גדול בין הדרך הראשונה לשלישית, במקרה בו ידועה לנו סברתו של הרמב"ם (למשל מתוך התשובות), והשאלה היא האם יש טעם להסביר את דבריו שלא בשיטת עצמו.
אני עצמי באמת אינני מבין את הרעיון הזה. הרי הכל מסכימים שאין טעם לפרש את דברי את הרמב"ם בהלכה א' בניגוד לדבריו בהלכה ב', ואינני מבין מה ההבדל בין בדברי הרמב"ם בשני מקומות בספר לדבריו בספר ובתשובות. אבל יש כאלה שמבינים ככה, ודברים קרובים לאלה כתב הר"י אייבשיץ בנוגע לשו"ע.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ב' יולי 21, 2014 9:15 am

אתה מערב בין סתירה שיש לה משמעות הלכתית לבין סתירה שכל עניינה מהות ההסבר אבל כיוון שאני חושב שעניין זה ראוי לנושא נפרד אשאיר את זה לשם

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » ב' יולי 21, 2014 10:40 am

תודה לשניכם. אכן יש כאן עירוב בין שני נידונים קרובים אך שונים.

השאלה האחת היא, כלשונו של הראוצה"ח "איך קרה הנס הזה ששתי מערכות כללים שונות מגיעות למסקנות זהות", כלומר האם העובדה שדרך הגר"ח מסבירה היטב את פסקי הרמב"ם אינה עד לעצמו שהדברים הם הם כוונת הרמב"ם. ובניסוח אחר - מדוע הניח ר' חיים מראש שאפשר בעזרת הקטגוריות המחודשות שלו להסביר את הרמב"ם שלא הכיר אותן. על זה כתבתי שלדעתי אין בכל ראיה, כי דרכו של הגר"ח אינה מובילה לאפשרות אחת ויחידה של הסבר, אלא מאפשרת הסבר של טווח רחב של אפשרויות (כולל דעות סותרות), ועל כן הפלא אינו פלא. לא רק את הרמב"ם אפשר להסביר כך, אלא גם את דעות שאר הראשונים (בד"כ) וגם ויכוח במילי דעלמא אפשר עקרונית לנתח בכלים האלה. אין כאן דרך מאולצת, אלא שיטת ניתוח שמראש מתאימה למגוון רחב של דעות. בשפה אחרת, אין מדובר במודל הלכתי המגיע לתוצאה חד-משמעית אלא בפרדיגמה פרשנית.

שאלה שניה היא אם אכן (וכך היא האמת לענ"ד) ידע הגר"ח שדרכו היא חידוש שלא היה מוכר לרמב"ם, מה הטעם בדבריו - הרי אין הם קולעים לכוונתו המקורית של הרמב"ם, ואנחנו הרי מנסים לכוון לאמת התורה. בזה אני מסכים לדברי הראוצה"ח, ובניסוח שלי - כך היא דרכה של תורה שהבנת הדברים משתנה ומתחדשת מדור לדור, ואעפ"כ אנו מעגנים את הבנתנו החדשה בדברי הקדמונים. ממילא, גם אם הרמב"ם עצמו לא התכוון לדברי ר' חיים, עדיין אם הדברים נכונים לכשעצמם הרי הם חלק מהסבר "שיטת הרמב"ם" שהיא חלק מן התורה, גם אם לא הסבר לשיטתו של הרמב"ם האיש. אותו הדבר בדיוק אפשר לומר על הבנת הרמב"ם את דברי הגמרא, הבנת האמוראים בתנאים וכו' וכו' וכמ"ש במק"א בפורום

גם אחרי שאמרנו את זה (ההבנה השלישית בלשונכם) יש עדיין משמעות רבה לשאלה אם מבחינה היסטורית נוקטים בדרך הראשונה או השניה. מי שמאמין שהגר"ח קלע להבנת הרמב"ם כשיישב את כל הקשיים באופן משביע רצון, סיים בזה את הסיפור. אחרי שמצאנו את ההסבר הנכון, אין באמת טעם להמשיך ולחפש עוד. לעומת זאת, מי שחושב לרמב"ם עצמו היתה כנראה הבנה שונה, יש בעיניו טעם להמשיך ולחפש את ההבנה הזו - הרמב"ם לפי הרמב"ם. יחד עם זאת, גם לו נמצא את ההסבר הזה, זה לא אומר שההבנה ההיסטורית היא בהכרח "האמיתית" -- אכן כשיש בידינו את פירוש הרמב"ם עצמו להלכה (למשל בתשובותיו, או בדברי בנו), ומנגד פירוש אחר של ר' חיים שנראה לנו מוצלח יותר, דומני שרוב הלומדים מעדיפים את הפירוש המתיישב יותר על פי דרך הלימוד המורגלת בזמננו מאשר זה אליו התכוון המחבר (בעקרון זה נכון בין כשיש נפק"מ להלכה ובין כשאין, אם כי כאשר מדובר בהבדל להלכה המחוייבות לדברי הקדמונים גדולה יותר, וכדוגמת מש"כ באשכול על התנאים והאמוראים).

ארי שבחבורה · הודעהעל ידי **ארי שבחבורה** » ג' יולי 22, 2014 9:58 pm

הגהמ כתב:באמת אין בתשובה זו נפ"מ לחובשי ביה"מ, אבל בעולם המחקר התורני מתדיינים הרבה על משקלם של פירושיים אי-היסטוריים בעיקר בדברי הראשונים. הגישה שתיאר ר' זליג תואם לדברים שאמר הגרי"י וויינברג אודות הגר"ח לבנו ר' משה לאמור (פחות או יותר) "ר' חיים הוא רמב"ם חדש אבל אין ביאוריו יכולים להיות הפשט האמיתי בדברי הרמב"ם שהילוך מחשבתו רחוק מהילוך מחשבת הגר"ח". (פרופ' מלך שפירא שפרסם המכתב בו נאמרו הדברים עוד פרסם מחקר לגופו של ההענין תחת השם: Studies in Maimonides and his Interpreters)

כעת מצאתי במקרה שהרב ויינברג התבטא כך לא רק בשיחות ובמכתבים פרטיים כי אם כתב זאת קבל עם ועולם בשו"ת 'שרידי אש' (ב,קמד במהדורה הישנה, א,קעח במהדורה החדשה):

וכבר אמרתי שחידושי רבינו הגר"ח הם אמיתיים מבחינת העיון העמוק, אבל לא תמיד במובן היסטורי, כלומר, בכוונת הרמב"ם עצמו, שדרך לימודו היתה אחרת מזו של הגר"ח. ואין זה מקפח ערכו של גאון שכלי זה, שראוי הוא להיקרא "רמב"ם חדש", אבל לא תמיד כמפרש הרמב"ם, אלא שמרן הגר"ח הגיע בחריפותו לאותן מסקנות שהרמב"ם ז"ל הגיע להן בדרך לימודו הוא.

ארי שבחבורה

ומענין לענין, במקום אחר שם (ב,לא במהדורה הישנה, א,מב במהדורה החדשה) מצאתי התבטאות יוצאת דופן בחריפותה אודות הרוגוצ'ובר זצ"ל, ואולי אפשר ללמוד ממנה משהו אף לעניננו.

סיפרתי כל זה לכת"ר כדי לומר לו שאין לבנות יסודות על דברי הגאון הנ"ל, שאעפ"י שהי' גאון נורא ונפלא, אבל הוא לא רצה להיכנע לשום גדול שבגדולים של הדורות הקודמים מלבד להרמב"ם, שאותו הי' יכול להסיע לצד חדושיו, כיון שהרמב"ם שותק ואינו מפרש את נמוקיו וטעמי פסקיו, וחידושי הגאון צריכים תמיד בדיקה אם אינם מתנגדים לדברי רבותינו הראשונים שהוא לא השגיח בהם.

הגהמ · הודעהעל ידי **הגהמ** » ה' נובמבר 13, 2014 9:42 pm

השגתי הספר ובאמת נהניתי מאד ממנו. רק אזכיר שבעברי על הספר נוכחתי שלמרות שהמחבר מצהיר נאמנותו לדרך התורה כפי שהתוו לו רבותיו בכל זאת קשה להשתחרר מהתחושה שיש מקרים שהמים הרעים ששתה בילדותו מחפשיים פורקי עול ומבקרי המקרא השאירו עוללתיהם בהילוך מחשבתו. או זה או שהספר נועד לקהל יעד שונה (אולי במטרה לקרב המחבר לדעותיהם). איך שיהיה פה ושם יש היבטים ורעיונות הזרים להשקפה תורנית. לאלו המעוניינים בהדגמה ראה בעמ' 392 'פנינה' ברוח ביקורת המקרא נמוכה ("ברם ברבות הימים [...] הסופרים המירוהו וכו'").

הוגה ומעיין

מ.ל. כתב:יש"כ על העלאת הדברים. בהחלט מרתק.
ארי שבחבורה כתב:אגב, האם ידוע על חכמים נוספים שעסקו ביישוב קושיות על הרמב"ם על ידי זיקה ל'מורה נבוכים'?

בדברי הרמב"ם בפ"ג מהל' יסודי התורה, על הגלגלים והמזלות, יש כמה וכמה חכמים שמיישבים ומבארים דבריו מתוך המו"נ, אך אינני יודע אם אלו הולכים בעקביות בדרך זו.

פירושים לדברי הרמב"ם על פי דרכו במו"נ יש כסדר בנושאי כלים. השבוע הזדמן לי לראות את דברי רבינו מנוח על דברי הרמב"ם (תפילה פ"ז ה"ה): "וכל זמן שיכנס לבית הכסא אומר קודם שיכנס התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון עזרוני עזרוני" וכתב רבינו מנוח: "והמלאכים הם הכוחות השכליות: התכבדו מכובדים. הערה שאינו רוצה להשתמש בהן באותו זמן". ברור שהן הקושיה שבא ליישב, והן התירוץ, הם על פי דברי הרמב"ם במו"נ.

וכהנה יש רבות.

לפני כשנה יצא גם לאור כרך ראשון מספר "דרך נשר", שהוזכר בפורום על ידי ועל ידי אחרים - מגמתו היא ביאור דברי הרמב"ם והרמב"ן בספריהם ההלכתיים על פי שיטותיהם במו"נ וברמב"ן עה"ת וכיוצ"ב (גילוי נאות - יש לי חלק בליבון נושאיו עם הרב המחבר).

פורום אוצר החכמה

מי מחובר