סוף סוף מצאתי במה לפרסום העניין...
בגיליון השבועי הנחמד "עלים לתרופה" היו"ל ע"י מכון אור הצפון, הובא לפני כשנתיים ימים מכתב מאחד הקוראים, משה רינגל שמו [אחד ממשב"קיו של האדמו"ר מבעלזא שליט"א] אשר כתב "להעמיד הדברים על דיוקם", ותוכן דבריו כך הוא, ידוע סיפור המעשה על רבה של לבוב היא לעמבערג בעל הישועות יעקב, שנשאל ע"י יהודי כפרי שהיה לו שה בכור שנמנע מלגוזזו, אך פעם אחת בהעדרו לרגל עסקיו, גזזו פועליו את כל העדר ועל הבכור דנן לא פסחו,
בא היהודי ושאלתו בפיו מה לעשות, השאלה גולגלה לפתחו של הרב הראשון לשושלת חסידות בעלזא, ה"שר שלום" זצוקללה"ה, שהגיב עליה כך, הרי גיזת הצמר של הבכור ארוכה היא מן השאר, שהרי לא נגזזה מעולם, ילך ויראה את הגיזה מונחת בין חברותיה ויזהה אותה על נקלה, עד כאן תוכן המעשה הידוע.
בא הרב רינגל, וציטט מספר "גדולת יהושע", סיפורים ומנהגים מרבה של נאסויד, רבי אברהם יהושע פריינד, ושם כתוב כך, נשאל רבה של לעמבערג, בעל השואל ומשיב שאלה זו, ו"לא ידע לצדד בה להיתר..." משכך, הגיעה השאלה אל רבי יהושע רוקח זצוקללה"ה, הרב השני לשושלת בעלזא, שענה את התשובה המוזכרת לעיל, וכולם עמדו נרעשים לנוכח חכמתו.
וכך הועמדו דברים על דיוקם...
בקיצור, לומר על הרבי מבעלזא שהוא חכימא דיהודאי, ניחא, אבל למה לעשות מרבינו הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בור ועם הארץ? מי שיודע, יודע שתשובה די זהה נתן כבר רבה של פראג, הגאון רבי יחזקאל לנדאו בעל הנודע ביהודא בספרו זה בחלק יו"ד על אותה השאלה, ולא זו בלבד אלא שרבינו בעל שואל ומשיב מזכיר תשובה זו בספרו דברי שאול יוסף דעת - ההגהות הקצרות על הלכות פדיון בכור בהמה טהורה, [- להבדיל מספרו זה הנקרא בנוסף יד יוסף יד שאול אשר הנו ערוך אף בארוכה כמגן הגיבורים שלו ושל גיסו מהלכות נדרים עד אחר הלכות חדש.] כך שידע טוב מאוד מה ואיך לענות, ובהקשר ההלכתי, לומר ש"לא ידע לצדד להיתר?" הרי הנודע ביהודה שם כתב כמה התרים, ובשו"ת ספר יהושע [להגרי"ה באב"ד אב"ד טארנופול סבו של בעל המנחת חינוך] ובשו"ת טוב טעם ודעת [להגמ"ר שלמה קלוגער ראב"ד ומ"מ בבראד], נשאלו אף הם על כך והתירו בהתרים שכל רב ומורה הוראה בישראל יגיע עדיהם,
וכך היא המציאות? האריות שבגליציא התירו בפשטות את הקשר ה"סבוך" הלז, מדוע לא יוכל הארי דנן, רבי יוסף שאול לעשות כך? ואני שואל, שקר? טעות? אין הגרא"י פריינד זצ"ל מוחזק בכך... ומהו הפיתרון?