תולדות הרב"צ אברהם קואינקה - עורך 'המאסף'

[הגהמ]

הרב הגאון הנ"ל, בנוסף על יתר מעלותיו המיוחדות, היה גם טופס רבני מיוחד שאפשר לכנות אותו 'דמות מעבר' בין עדות ספרדיות ואשכנזיות בימים שעדיין היו שתיהן עם לבדד ישכון במדה רבה, ולכן תולדותיו יש להן גם ערך מיוחד מפן הזאת. נדמה כי לאורך הדורות היו רבנים בדמויות אלה מעטות יחסית, אבל למרבה האירוניה דוקא שתים מאלה כתבו ספרים אוטוביוגרפיים: ה"ה הרחיד"א והריעב"ץ, והרבה יש ללמוד גם מיתר כתביהם הרבים על פגישת הקולטורים השונים זב"ז.

לאחרונה קראתי בשקיקה אוטוביוגרפיה של הרב קואינקה בספרו 'הזכרונות והתולדות'. בלי שום הפרזה אפשר להגיד שהוא חיבור מיוחד במינו יקר מאד, וחוט של חיים חן וחסד משוך עליו מרישא ועד גמירא. כל קורא מתעניין בתולדות הרבנים בכלל ובני היישוב הישן בפרט (בייחוד חו"ר הספרדים) בטח ימצא בו מלא כף נחת.

דא עקא, לדבריו שם, ספרו קצר זה הוא רק תקציר מספר גדול המכיל תולדותיו בארוכה. ומעתה מתעוררת השאלה האם ספר זה עדיין קיים היום, והאם יש לקוות שאולי נזכה לראותה בעגלא ובזמן קריב. יש לציין שכיום הוצאת חברת אהבת שלום מוציאים לאור טיפין טיפין מדרשותיו וכתביו, ושמא גם ספר זה חתום באוצרותם. אשמח לכל מידע נוסף בענין.

[מיללער]

כדאי להתחיל מוויקי:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7 ... 7%A7%D7%94



-

דיווח על הלויה - ומאמר לתולדותיו

[הגהמ]

יש"כ.

כאן העלה ידידנו המנוח תוכ"ד תמונה מרבני ועסקני ירושלים, וביניהם זיהה הרב"צ קואינקה. אמנם לא ברור למי התכוון, ולמרות שיתכן מאד שיש הפרש של שלשים שנה בין התמונות, קשה לראות דמיון בין מישהו המופיע שם לתמונה שהעלה הר' מיללער.

[איש_ספר]

מראהו של הרב"צ יחודי מאד ובלתי ניתן להסתפק בו. בתמונה ההיא לא מצאתי אותו.
בגנזי אהבת שלום ישנם כתבי יד רבים של הרב"צ. אבל זכרונות שטרם פורסמו אין בידם.

רצ"ב כמה שורות שנכתבו עליו בתחילת אחד מכתביו שפורסמו במן הגנזים

מבוא
מבני ציון המצוינים היה הגאון רבי בן ציון קואינקה זצ"ל, ונועם חן של חכמי הספרדים בני ירושלים משוך עליו. כתרים הרבה נקשרו לראשו: ראב"ד מקודש בעיה"ק ירושלים, רב ק"ק חברון וריש מתיבתא תפארת ירושלים, היא הישיבה אשר מבין כותליה יצאו רוב ככל רישי מתא מרבני ק"ק הספרדים. אכן בכל מקום אשר דבר מלכי רבנן מגיע, יצא שמו הטוב של הרב"צ, בזכות בטאונו 'המאסף', אשר שני עשיריות בשנים היה תל שכל פיות פונים אליו בדבר הלכה, מאסף לכל המחנות, ממזרח וממערב, ספרדים כאשכנזים. בו נדרשו ונחקרו כל השאלות המתחדשות, וע"י פלפול חכמים ומורים נתחוורו ונתבהרו עד שיצא דינם. והרב"צ מנהיג קבוץ חכמים אדיר זה במקל נועם, בתבונה ובדעת. אם בהערותיו הקולעות אשר באו בשולי דברי הכותבים, ולרוב בעילום שמו, ואם במאמרים מקוריים משל עצמו.
רב"צ נולד בירושלים ביום כ"א ניסן תרכ"ז, בן יחיד לאביו רבי אברהם ז"ל ולאמו מרת דונה ע"ה. חוטר מגזע רבנים ופרנסי ציבור משאלוניקי שבמלכות יוון. עוד מילדותו השאילוהו הוריו הצדקניים לה', ושכרו עבורו מלמדים מובהקים מטובי חכמי ירושלים, רבי מרדכי ישראל שיריזלי, רבי מנחם בכר יצחק ורבי וידאל ב"ר חנוך אנג'יל, שהטביעו את חותמם בו. עד מהרה יצא שמו לתהלה בקרב לומדי ושוחרי התורה כגאון מופלג ומפולפל בכל חלקי התורה. בשנת תרנ"ו נתמנה ע"י מנהלי ועד עדת הספרדים בירושלים, לעמוד בראש הישיבה הקדושה תפארת ירושלים, ומני אז עלתה מדרגת הישיבה למעלה למעלה, ואל שורות תלמידיה הצטרפו ממובחרי בני ציון וירושלים. בין תלמידיו המובהקים נמנו: רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל ששימש כ'ראשון לציון' ורבה של ארץ ישראל, רבי בן ציון פיזאנטי, רבי חנניה גבריאל, רבי בנימין הלוי ואחיו רבי יוסף מרדכי הלוי.
באותה שנה החל להוציא לפועל את חזון מפעלו התורני קובץ 'המאסף', שבמשך עשרים שנות קיומו נתחבב מאוד בקרב כל חכמי התורה בארץ ובעולם, ספרדים ואשכנזים, והיה כלי ביטוי מרכזי לחכמים וצורבים. באותם שנים כיהן בדיינות בבית הדין הספרדי בירושלים אצל הראב"ד הגאון רבי חיים נסים ברוך זצ"ל.
בשל הופעתו המרשימה ונועם דבריו יצא מטעם מוסדות התורה והחסד לשליחות מצוה לקהילות ישראל בעולם לטובת ישיבת המקובלים 'בית אל', כוללות הספרדים בחברון, ועוד. כשביקר בבבל לטובת בטאונו 'המאסף' הוצעה לו שם משרת הרב הראשי לבגדאד, אולם בשל ענוותנותו המופלגת סירב להצעה. כשהתוודע עם ריש גלותא דבבל רבינו יוסף חיים זלה"ה העריצו וחיבבו מאוד והיה קם לכבודו מלא קומתו.
אחר מלחמת העולם הראשונה כשנוסדה הרבנות הראשית לארץ ישראל נבחר כחבר בה ושימש כראב"ד מקודש לעדת הספרדים בירושלים. אחרי פרעות תרפ"ט בחרה בו קהילת חברון לכהן כרבה של חברון עיר האבות. את חייו המלאים והגדושים סיים הרב"צ ביום ט"ז מרחשון תרצ"ז. בירושלים נולד, בירושלים נתגדל, מירושלים זרח אורו המבהיק, ובין רגביה הקדושים נטמן.
מחידושיו נדפסו בקובץ המאסף בשם "זכרון לאברהם" (לע"נ אביו); "הושיע ציון" על התורה; "תפארת ציון" מערכות בהלכה ע"ס א-ב; ועוד לו בכתובים פירוש רחב על ששה סדרי משנה ודרשות שונות ועוד. מזכרונותיו נדפסו בירושלים תרצ"ח, 'הזכרונות והתולדות', ובהם חומר עשיר לתולדות העיר מוסדותיה וחכמיה.

אגב, בעבר כתב לי ר' יהושע מונדשיין, על רב אחד (אולי ר' חיים נאה) שבא לנחם את הרב"צ שישב שבעה על מות מי מקרוביו. וכשיצא לדרכו קמו כל נשות הרב"צ לברכו. אני כתבתי לו שהסיפור מופרך ומשולל כל יסוד, ואין בכל רבני ירושלים מי שהיה נשוי ליותר מאשה אחת. אבל הוא לעומתי טען שהמקור של הסיפור רציני. ועדין אני בטוח בצדקתי.

[הגהמ]

אז כנראה נאבד וחבל וחבל מאד. (במיוחד הייתי רוצה לראות תיאור ביקורו בנוי יורק והאישיות הרבניות שזכה להכיר שם).

בקשר לשולי הודעתיך, גם אני בטוח בצדקתך אבל יש לציין שכעי"ז סופר על בעל האוה"ח הקדוש כידוע. [בעבר הערתי על ה'תיקון' שבס' מסעות ירושלים שבמהד"ק נאמר "סמוך למנוחת האוה"ח הקדוש שם ג"כ מנוחת אשתו ושתי יבמות שהיו לו לנשים", ואילו במהדו"ח תיקנו "סמוך למנוחת האור החיים הקדוש שם גם כן מנוחת שתי נשיו". וראה מש"כ כאן בהערה 14: http://p.feedblitz.com/r.asp?l=76461633 ... 425377&c=0]

[פרנצויז]

בס' גאוני משפחת אביחצירא חלק ב' עמ' 261 יש תמונה של רב"צ קואינקה בביקורו בעיר אלג'יר.

רבי בן ציון קואינקה באלגיר מתוך גאוני משפחת אביחצירא חלק ב עמוד 261.jpg (47.07 KiB) נצפה 4164 פעמים

מצד ימין הרב יצחק מרעלי (ראה עליו ס' מלכי ישורון עמ' 165-166, נפטר באלג'יר ד' ניסן תשי"ב), מצד שמאל גיסו הרב יוסף אנקאווא (אלנקאוה) מחבר ס' שמע יוסף, ירושלים תרס"ז, (נפטר באלג'יר כ' כסלו תש"ז).
וראה בס' הזכרונות והתולדות עמ' 38, שכותב רב"צ קואינקה על ביקורו בעיר אלג'יר בחורף תרס"ז, ומאריך בשבחים ובתיאור ידידותו עם שני הגיסים הנ"ל.
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?2 ... id=CM0021A

[קלונימוס הזקן]

ראשון מימין עם רבנים אחרים, חיפה תרפא.jpg (445.59 KiB) נצפה 4146 פעמים

הרב"צ קואינקה ראשון מימין ליד רבנים נוספים בביקור הרבנים הראשיים בחיפה, תרפ"א, (התמונה פורסמה כאן בעבר ובבמות נוספות)

[יציב פתגם]

IMG_0732.JPG (190.13 KiB) נצפה 4093 פעמים

מצבתו בהר הזיתים

[הגהמ]

מצאתי ראיתי שעל תקופת שהותו בארה"ב בשנת תרס"ב כתב הרב קואינקה במכתבו להרב יקותיאל יהודה גרינוולד אב"ד קולומבוס משנת תרפ"ב (מודפס בגליון 'אוצר נחמד' שהוציא הרב גרינוולד) כדלהלן:

עוד מלפני עשרים שנה שהייתי באמריקא ראיתי כי חכמים רבים אשר לא נתעלו במעלות ובכשרונות ככת"ה נ"י (=הרב גרינוולד) מצאו להם כר נרחב שם ועמדה נכונה וגם אנכי יכולתי להשאר שם ולמצוא לי עמדה נכונה לולי כי אי ידיעתי בשפה הזרגונית האשכנזית (בהיותי יליד ספרד) היה קשה לי, וגם כי קשה היה לי מאוד להניח ארץ מולדתי עה"ק ירושלים אחרי היות לי בה מצב ברב או במעט

[נוטר הכרמים]

שו"ת עשה לך רב (מהגרח"ד הלוי זצ"ל), ח"ו סי' מג

אסיפא דמגילתא מוצא הנני חובה לעצמי לשרטט לכת"ר שורות דלהלן ולפרסמם ברבים על גודל קדושת צדקתו של הגרב"צ קואינקה זצ"ל, (כי עצמת גדולתו בתורה כבר ידועה ומפורסמת). זאת הכרנו לדעת כאשר הגיע זמנו ליפטר מן העולם.
זכיתי בימי ילדותי וגרתי בשכונת "אהל משה" בירושלים בה היה גר הרב המנוח זצ"ל, ובה גרו יותר מתריסר רבנים ספרדים גדולי תורה. זכיתי כמו"כ והתפללתי באותן שנים בבית - כנסת "טראנטו" שבה התפלל גם הרב המנוח, והתבשמתי על אף היותי אז ילד, ממאור פניו הזוהרות של אותו גאון.
ומעשה שהיה כך היה: אבא זצ"ל מו"ר משה הלוי, היה שליח - צבור באותו בית - כנסת. שנה אחת פנה אל הרב ובקשו להרשות לו להתפלל תפלת מוסף ביוהכ"פ (כי הרב התפלל תפלה זאת בכל שנה). הרב ענה לו במיתון וענות - רוח כדרכו. "אתה צעיר ותזכה עוד שנים רבות להתפלל מוסף ביוהכ"פ, ואילו אני קרוב לזקנה ואיני יכול לותר". מובן מאליו שכך היה.
כעבור שנים אחדות, אחרי הכנסת ספר - תורה להיכל, פנה מו"א ז"ל אל הרב והזמינו כרגיל לתפלת מוסף, ולהפתעת כל צבור המתפללים סירב הרב לעבור לפני התיבה. וכשאבא ז"ל הפציר בו שוב ושוב, ענה שאין הוא יכול מסיבות בריאות. אבא נזכר (כך ספר לנו בערב אחרי סיום התפלות) באותה שיחה מלפני שנים אחדות, וירא לעבור לפני התיבה לתפלת מוסף (כפי שספר לנו אח"כ חשב שהרב רוצה לזכות אותו בתפלת מוסף ולמלא בקשתו). אך כאשר הרב עמד בסירובו, התערב גבאי בית - הכנסת אז הרב יעקב ברוך זצ"ל (שהיה מזכיר ראשי של הרבנות הראשית) ועודד את אבא לעבור לתפלת מוסף. כשהגיע בתפלת החזרה לוידוי, עבר הרב לפני התיבה וביקש לומר את הוידוי. פתח בבכי ואת כל הוידוי אמר בקול בכי ואנחה. אותו וידוי החריד מאוד את כל המתפללים שהכירוהו תמיד עליז ושמח (אפילו בתשעה באב התקשה לבכות בשעת אמירת קינות).
עד כאן הייתי עד ראיה
אחרי יום הכיפורים נודע, כי מיד אחרי סיום תפלות היום, כאשר נגשו אליו לברכו כנהוג, בקש את הרב יעקב ברוך זצ"ל ואת הרב אליהו פרדס זצ"ל (שמאוחר יותר נבחר לרבה של ירושלים) שיבואו אליו אחרי הסעודה, וכך זכורני ששמעתי מאבא זצ"ל, שבאותו ערב כתב את צואתו והחתימם כעדים, ואמר להם כי באותה שנה יסתלק מן העולם, לשאלתם מנין לו זאת ענה להם כי מקובל היה שבאותה שנה שלא יוכל לעבור לפני התיבה לתפלת מוסף ביוהכ"פ תהיה שנת הסתלקותו.
ימים אחדים אחרי חג הסכות חלה את מחלתו. וזכורני שפשטה שמועה בשכונה שמצב הרב קשה מאד. וכשבני ביתו בכו למראה סבלו, ענה להם אל תבכו, עדיין יש לי זמן עד יום פלוני שעה פלונית. ואכן כך היה בדיוק כאשר אמר. (ראה ב"המאסף" המחודש הוצאת "מכון הכתב" חוברת מס' 1 עמוד 110). אז ידענו שלא גדול בתורה בלבד היה, אלא גם צדיק גמור שידע לכוין שעת הסתלקותו.
כל זה זכור לי היטב משיחות עם אבא זצ"ל, ולאחר מכאן גם עם הרב יעקב ברוך זצ"ל, שרבות קרבני ועודדני.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, וזכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.