הרב בעל 'טהרת הקודש' ציטט שלשה מ"מ המורים כדברי רב"ש שאי-שיקום ישיבות פולין היתה בעקבות החסידים. יש לציין שבראש האשכול כבר צויין למש"כ ב'תולדות יעקב יוסף', אלא ששם נוסף ציטוט הפניה גם ל'דברי חיים', אשר לא הובאת שוב על ידי 'טהרת הקודש', וזאת בעקבות הבאתי קשר לדבריו בה הוברר שאין לזה קשר עם החסידות אלא מביא שם אימרא בשם חותנו המתנגד (שבערוב ימיו נעשה אב"ד באשכנז ושם אף ניהל ישיבה) שאמר לו טעם נכון על מה שלא פתחו ישיבות בפולין.
אך דברי ה'תולדות יעקב יוסף' הובאו עוד פעם, אך רק מילים אחדים, בלי קישור למקורם, כך שהדברים הוצאו מהקשרם לגמרי, כאילו ה'תולדות' מרחיק הלימוד בישיבות. אך עיין שם וז"ל:
כי תכלית כל התורה והמצות לא ניתנו אלא כדי שיזכה לידבק בו ית' וכמ"ש ובו תדבק ... וברבות השנים נתמעטו הלבבות להבין ולהשכיל ע"ד הנ"ל רק לעשו' מהתורה עטרה להתגדל בהם ולהתפאר בהם, וגם בעלי תשובה הוא להראות מעלתו, וכשלומד הלכה א' מתפאר מעט, וכשלומד יותר מתפאר יותר, וכשלומד פוסקים או קבלה מתגאה יותר, ונתרחק מהש"י כמ"ש בש"ס דסוטה על גסי הרוח אין אני והוא יכולין לדור בעולם וכו', והנה התלמידי חכמים המכתתין רגליהם לילך מעיר לעיר כמ"ש בפ' וזאת הברכה והם תכו לרגליך וכו', ובזה יובן על מה תכו יותר שמכתתין רגליהם לילך בישיבה ללמוד, עוד תוסיפו סרה להתרחק ולסור מהש"י וק"ל.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?5 ... KS&page=70
והנה כל רואה יראה ש"מכתתין רגליהם לילך בישיבה ללמוד" לא נקט כדבר שלילי, אלא כתכלית מעלת לימוד התורה, ושגם את זה חיללו הדור החדש על ידי גאוה. והוכחה ברורה לזה מה שמקשר זה עם "והם תכו לרגליך", שמזה דרשו חז"ל (בבא בתרא ח.) בשבח "תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתין רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה", והשוה לשון הגמרא ללשון ה'תולדות'.
(ובאמת אף לפי דעתו לא אבין כוונתו, הרי לדברי רב"ש לא היו אז ישיבות כי אם באשכנז, והתלמידים כיתתו רגליהם מפולין לשם, כך ואף אם כוון ה'תולדות' לקטרג על נוהג זה, שמא אין זה אלא משום שלא החשיב את אשכנז וישיבותיה והיה סבור שאין לבני פולין לילך ללמוד באשכנז?).
שוב הביא שני אותות גדולות להוכחת דבריו, המתארים המצב בשנות תר"נ לערך. ובכך התמיה עולה, מה רצה להוכיח מזה, הכי בשביל שאחר מאתיים שנה שלא היו ישיבות כבר דבקו בני המדינה במנהג זה שוב מוכיח מזה מה היתה כוונה הראשונית באי-הקמת ישיבות. אך נעיין בכל אחד בנפרד.
מה שהביא מאגרתו של הר"ר יואל שארין, למרבה הפלא ציין עמוד, מקום שלא מצאתיו, רק מרוחק קרוב למאתיים עמודים, וגם שם רבה ההשמטה שלא הביאה 'טהרת הקודש', וז"ל:
נער הייתי גם זקנתי, שמתי לי למטרה בחיים, ועל זה הקדשתי כל ימי, להרביץ תורה בארץ וואלין, וחפץ ד' הצליח בידי. אכן במס"נ ממש עלתה לי המטרה הזאת, כי רבה שם העזובה, היהדות הוואלנית נתמוטטה מאוד, כי חומה בצורה ליהדות היתה החסידות במדינות אלו, והתלהבות החסידות נתקררה מאוד בתקופה האחרונה, והתורה אם היהדות כבר היתה בסתר המדרגה, ועמד היהדות בסכנה יותר מכל מדינות היהודים, פולין וליטא. בפולין יש חסידות ותורה, בליטא הלא התורה מגדל עוז להיהדות. ופריצי עמנו נשאו ראש לצודד נפשות רבות ולשום שלטונם בארץ. בכל המדינה הגדולה המרובה באוכלסי ישראל, ארץ וואלין פודוליע וחבל פולוסיע, כפלים כיוצאי מצרים, לא היתה ישיבה אחת (רק ברובנא יסדו ישיבה קטנה לחמשים ילדים. אוכלי ארוחת הימים, נבזים ושפלים בעיניהם), כי אמנם ליסד שם ישיבה היה דבר קשה מאוד. הישיבה היה לה מלחמה משני הצדדים, מימין ומשמאל, החסידים שרוצים דרך הישן הביטו על הישיבה כעל זמורת זר הבא מארץ ליטא להשפיל החסידות, וכבר היה להם דיעות קדומות על הישיבות ועל כל לומדי ליטא, וצעקתם גדולה על הלימוד שלא לשמה אשר בהישיבות, אשר נוח להם שלא נברא משנברא... והנה אנכי כל ימי גדלתי בין החסידים, חסידי חב"ד, ידעתי שיחם ושיגם וכל מהלך נפשם, בעזהי"ת יסדתי תיכף ישיבה רבתא מכמה מאות תלמידים, הבחורים החשובים לא אכלו ארוחת הימים והיה מאוכלי שולחני, וכלכלו אותם בכבוד, כי בכלל אמרו חז"ל עשה דכבוד התורה עדיף מלימוד תורה, ובפרט במדינה זו אשר קרן התורה הי' בשפל המצב מאוד עיקר גדול הוא להקפיד על כבוד התורה להרימה בעיני ההמונים. התלמידים היו שוקים ולומדים בחשק נמרץ ש"ס ופוסקים ... והדרכת התלמידים היה ע"פ דרכי החסידות, מעולם לא שמעו בהישיבה שום בקורת ובטול על הצדיקים והחסידים, ע"כ לא פג טעמם וריחם לא נמר, קבלו הטוב, פניני המדות הטובות וסגולות היקרות אשר בהחסידות, מוכתרים בענוה וחן, כל רואיהם הכירום כי הם זרע ברך ד'. והרבנים הצדיקים וכל גדולי החסידים דבקו בהישיבה לאהבה אותה ודברו טוב על הישיבה ושלחו בניהם להישיבה, והיתה הישיבה לשם ולתפארת.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... S&page=323
הרי יראה הרואה כמה דברים, חדא שמדובר על ארץ רוסיא ולא על ארץ פולין, והגם שהיתה פעם חלק מפולין גדול, אבל כבר שכחו תושביה שפעם השתייכו לפולין, ועוד שאדרבה מרים על נס היות בפולין תורה וחסידות גם יחד, והשלישית שאחרי שיסד הישיבה וראו שלא נראה בה כל עקש אף שלא למדו במדרגה הכי גבוה בלימוד לשמה שוב "הרבנים הצדיקים וכל גדולי החסידים דבקו בהישיבה לאהבה אותה", ולהוסיף שלפי הערת המו"ל שכותב המכתב נולד בשנת תרל"א נראה לקבוע זמן ייסוד הישיבה והמבוכה אודותה לערך בשנת תר"ס.
שוב הביא מהקדמת שו"ת הרי בשמים חלק ג'. אשר באמת גם משם לא נראה שהיתה הזנחה של תורה בפולין, וברוח "הזנחת התורה" זו נתגדל בעל הרי בשמים בעצמו ללמוד תורה. אך לא היתה אלא העדפת לימודים בבתי מדרשות העירוניים מלנסוע לישיבות קבועות, ובוודאי אין הטעם משום חסרון "לשמה" כי האם בבתי מדרשות שבעיר בקיאים יותר ב"לשמה".
כמו כן תמוה הציון לזה, אחר שבתגובה הקודמת הבאתי דברי הרידב"ז שמשם יוצא שאף בליטא היתה הלימוד בבתי מדרשים כל זמן שזרחה קרנה של תורה.
מתעמק כתב:ולסיום הדברים, הרוצה להבין מצב התורה בליטא כשהיתה בתפארתה, יקרא הקדמתו של הרידב"ז על ספרו שו"ת בית רידב"ז, בה מתאר את ליטא בימי נעוריו, עיין בדבריו המלהיבים, ותראה שמעלת חביבות התורה בליטא לא היתה קשורה לישיבת וואלאזין, אלא בלימוד בכל בתי מדרשות, אלא שכמעלה נוספת היתה ישיבת וואלאזין, ובעיקר שימשה למקום מפלט כאשר חביבות התורה ירדה, ולוואלאזין נתקבצו אז כל לומדי התורה.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... OKS&page=3
אך עיקר ההפתעה לראות מי בעל דברים, שהקורא דברי 'טהרת הקודש' לתומו יחשוב שבוודאי נכתבו הדברים על ידי בנו של הגאון בעל 'הרי בשמים', אך מה יופתע לעיין בו כאשר יראה שבעל דברים הוא ד"ר שמעון פדרבוש.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?10954&BOOKS
והנני מעלה צילום מתוך 'אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו', ערכו של פדרבוש הנ"ל. ויראה המעיין אם ראוי הוא להיות תנא דמסייע לדברי רב"ש.
מה שהתרעם פוטשקעווע שלא קראתי דברי המבורגר בפנים, נכונים הדברים, כי באתר דליעול ירקא ליעול בשרא, וסמכתי על כבוד החכם באשי שציטט לשונו במדויק עם ציון מ"מ, שחזקתו אינו משקר, נוסף לכך הודאתו של פוטשקעווע תיכף לדבריו של חכם באשי שאכן כן כתב רב"ש אלא שמצדיקו, ולכן הזכות לדון על פי האמור ולתמוה על רב"ש.
מה שציינתי בנידון פיורדא, שהקשו שהדבר היה נהוג בימיהם שלא שמשו ברבנות זמן ארוך, לא אאריך בפרט זה כי אינו נוגע לענין, העיקר שמי שהיה במקום מרכז התורה - "פיורדא" ופפד"מ, וחזר לכהן ברבנות קראקא, ולא חשש משום "איני דר אלא במקום תורה", ומוכח שגם פולין לא נפלה אף אחר פרעות ת"ח-ת"ט במעלת לימוד התורה ממדינת אשכנז.