הודעהעל ידי משולש » א' דצמבר 01, 2013 7:40 am
קיבלתי במייל:
[א]
תנן במגילה (ל:) בחנוכה קוראים בנשיאים, אמנם לא נתפרש בגמרא סדר הקריאה של כל יום, וזה לשון הרמב"ם (פרק י'ג מתפלה הלכה י"ז) בחנוכה ביום ראשון קורין מברכת כהנים עד סוף קרבן המקריב ביום הראשון, וביום שני קורין קרבן נשיא שהקריב בשני וכן עד יום השמיני, ביום שמיני קורין עד סוף הקרבנות עד סוף הסדר עכ"ל. ובטור (סימן תרפ"ד) כתב ביום השני קורא כהן ביום השני עד פר אחד בן בקר, ולוי עד וביום השלישי, וישראל חוזר וקורא וביום השני, וכן בכל יום. ביום השמיני מתחילין ביום השמיני וגומרין כל הסדר, וכ"ה בש"ע שם. והרמ"א כתב וי"א שישראל קורא ביום שלאחריו דהיינו ביום השלישי וכן בכל יום, וכן נוהגין. [ולקמן יתבאר שמחלוקת זו מצינו כבר בספרי הגאונים]. ויש להעיר שלשון הש"ע בסוף סימן קל"ז [בשם תשובת הגאונים] משמע כהרמ"א, ועל הקורא בתורה ראשון וקרא השני מה שקרא הראשון, אם הוסיף על מה שקרא הראשון שלשה פסוקים או אפילו שנים במקום דלא אפשר, אותו שני עולה מן המנין ואם לאו אינו עולה מן המנין, חוץ מפרי החג משום דלא אפשר עכ"ל. ומדלא נקט ג"כ קריאה דחנוכה משמע כשיטת הרמ"א שבחנוכה קורא השלישי בשל מחר.
והנה למעשה, הספרדים והתימנים נוהגים כהמחבר, והאשכנזים בחו"ל כמו הרמ"א. אמנם בא"י מנהג רוב האשכנזים כהמחבר, ויש לברר למה לא נהגו כהרמ"א ואם ראוי לנהוג כן.
והנה כעין פלוגתא זו איכא בסימן תרס"ג לענין הקריאה של חוה"מ סוכות, דבטור ושו"ע איתא שביום ראשון של חוה"מ בחו"ל, הכהן קורא וביום השני והלוי וביום השלישי והישראל ג"כ וביום השלישי והרביעי קורא וביום השני וביום השלישי (וכן הוא שיטת הגאונים והרי"ף ורמב"ם) והרמ"א כתב שנוהגים שהישראל קורא וביום הרביעי והרביעי קורא וביום השני וביום השלישי (והיא שיטת רבותיו של רש"י). נמצא דלדעת הרמ"א בין בסוכות ובין בחנוכה קוראים להישראל פרשה שלמחר, ולדעת הטור ושו"ע – בסוכות קוראים רק ספיקי דיומא ובחנוכה קוראים רק בנשיא לפי מספר היום של חנוכה.
והנה בביאור הגר"א (סי' תרס"ג וסי' תרפ"ד) מבאר מחלוקת המחבר והרמ"א ע"פ מאי דקי"ל שאין קוראים פרשה שאינה מענינא דיומא, ודעת הרמ"א הוא שגם פרשה של מחר קרויה ענינא דיומא, כמו שמצינו במעמדות שביום הראשון קוראים פרשת בראשית ויהי רקיע, ובמקום שאפשר לקרות להלן אין כופלין את הקריאה [עי' שו"ע סו"ס קל"ז], ודעת המחבר שפרשה של מחר לא חשיבא ענינא דיומא ולכן קורא השלישי מה שקראו הראשונים, וכתב הגר"א דפלוגתא דהמחבר והרמ"א בחנוכה תליא בפלוגתתן בסוכות.
[ב]
והנה בא"י דליכא ספיקא דיומא, כתב המחבר בסי' תרס"ג שכל העולים קוראים וביום השני. ובבכורי יעקב מסתפק איך ינהגו האשכנזים בא"י, האם יקראו להלן כמו בחו"ל או דכיון דליכא ספיקא דיומא, גם הרמ"א מודה לדברי המחבר.
והנה בביאור הגר"א (סי' תרס"ג וסי' תרפ"ד) מביא תוספתא פ"ג דמגילה – ביום הראשון של חג קורין בפרשת המועדות שבתורת כהנים ושאר כל ימות החג בקרבנות החג, בשני ביום השני וכו', יו"ט האחרון של חג קורין כל הבכור וכו' (כן הוא גירסת הגר"א בתוספתא). וכתב הגר"א שמכאן ראיה לשיטת המחבר דבחו"ל קוראים רק ספיקי דיומא, והיינו משום דסבר הגר"א כהצד הראשון של הבכורי יעקב, שלדעת הרמ"א שהוא שיטת רבותיו של רש"י גם בא"י יש להמשיך להלן ולא לקרות פרשה אחת ארבע פעמים.
אמנם בסידור רש"י (סי' רצ"ב) מביא ראיה להיפך מהתוספתא שבחוה"מ סוכות עיקר הקפידא הוא שהרביעי הנוסף לכבוד היום יקרא חובת היום והשאר יכולים לקרות פרשה של יום אחר, ומוכיח כן ממאי דקתני – בשמיני ביום שמיני עצרת, וזו היא קריאת האחרון, אלמא דמאי דתניא בשני קורים וביום השני אזיל על האחרון, [והגר"א לטעמיה דגרס בתוספתא יו"ט אחרון של חג קורין כל הבכור – גם לענין הקריאה של יום א' יש חלופי גירסאות עי"ש], וחזינן מדברי רש"י ג"כ כהצד הראשון בבכורי יעקב. וראיתי מובא שכ"כ הגאון מהר"י בי רב [רבו של הב"י] בספר בית יעקב, שלדעת הסוברים שבחו"ל השלישי קורא וביום הרביעי, גם באר"י ביום א' דחוה"מ רק הכהן והרביעי קוראים וביום השני.
[ג]
והנה לפי זה, ממה שנהגו האשכנזים בא"י לקרוא בסוכות פרשת קרבן היום ארבע פעמים, חזינן שנקטו דדעת המחבר עיקר, ואולי מפני ראיית הגר"א לשיטה זו מהתוספתא [ולא פירשו כרש"י], וא"ש מנהג רוב האשכנזים בא"י שקוראים גם בחנוכה כדעת המחבר, וכמו שכתב הגר'א שמחלוקת המחבר והרמ"א בחנוכה תליא על מחלוקתם בסוכות.
אמנם לכאורה מסתברא טפי לומר שמה שנהגו כהמחבר בסוכות, משום שנקטו כהצד השני של הבכורי יעקב שבא"י ליכא פלוגתא, [ואתי שפיר שהראשונים לא הביאו את ראיית הגר"א מהתוספתא] וכן משמע להדיא בדרכי משה הארוך (סי' תרס"ג) שמביא המחלוקת בקריאה דסוכות בחו"ל ואח"כ כתב ומהרי"ל כתב דנוהגין כרבותיו של רש"י וכן הוא במנהגים שלנו, וכתב בית יוסף ובארץ ישראל שאין שם ספיקא דיומא אין קורין בכל יום כי אם אותה פרשה בעצמה השייכה לאותו יום וכו', עכ"ל הדרכי משה. וכן הוא להדיא בערוך השולחן (סי' תרס"ג ס"ג) שכתב שנוהגים כהרמ"א. וכתב עוד שזה הכל בחו"ל אבל בא"י דליכא ספיקא דיומא קורים כל הקרואים בשל אותו היום, [גם במור וקציעה הבין כן בדעת רש"י, שהעיר דגם בא"י הוה להו לדלג כמו בחו"ל, והיינו לשיטת הרמ"א – וכיון בזה לדעת רש"י]. ולפי"ז ליכא ראיה מהתוספתא לדעת המחבר, ואם כן לכאורה יש להאשכנזים בא"י לנהוג כהרמ"א בחנוכה.
[ד]
ובאמת יש להעיר על מה שדימה הגר"א הקריאה דחנוכה לקריאה דסוכות, דלכאורה לא דמיין אהדדי, דבשלמא בסוכות בכל יום יש פרשת הקרבן של יומו, אבל בחנוכה מה שקוראים בנשיאים הוא מפני שנגמרה מלאכת המשכן בכ"ה בכסלו (טור בשם פסיקתא) או מפני שחנכו החשמונאים את המזבח אז (פר"ח בשם תוי"ט), וא"כ לכאורה ליכא משום ענינא דיומא בקריאת נשיא אחד יותר מנשיא אחר, ולפי"ז יתכן דגם הגאונים דפליגי על רש"י בקריאה דסוכות יודו לו בקריאה דחנוכה שהשלישי יקרא בשל מחר לפי הכלל שאין כופלין הקריאה היכא דאפשר להמשיך להלן. וכן מפורש בהלכות פסוקות לרבי יהודאי גאון שבסוכות כתב כדעת הגאונים ובחנוכה כתב כרש"י. וכן הוא בריא"ז פ"ד דמגילה ובאשכול (עמוד 64-65). ובספר המאורות ובמאירי במסכת מגילה כתבו כהגאונים לענין סוכות, ולענין חנוכה כתבו במסכת שבת כרש"י. ובכל בו וארחות חיים (הל' קריאת התורה) איתא כהגאונים בסוכות ובחנוכה מביאים שני מנהגים, וכבר כתבנו שבשו"ע סו"ס קל"ז בשם תשובת הגאונים, משמע ג"כ שבחנוכה נוהגים כרש"י.
והראו לי ספר השלחן לרבי חייא ב"ר שלמה מברצלונה [תלמיד הרשב"א] שבסוכות כתב כהגאונים ובחנוכה כתב שביום השני הישראל חוזר וקורא ביום השני (כהרמב"ם והטור) וכתוב עוד שם בזה"ל [אולי הוא גליון] כתב מורי ז"ל שבמקומו היו נוהגים לקרות הישראל הפרשה האחרת ולא שהיה חוזר וקורא אותה פרשה שקראו כהן ולוי כי מה טעם כאן לחזרה, דבשלמא בקרבנות החג יש טעם לחזרה שלו לצאת מספק קרבנות היום אבל בנשיאים מה לנו אם קרא ביום שני ביום השני וביום השלישי וכו' והלא אין זה אלא סיפור בעלמא שמספר סדר קרבנות הנשיאים וכן היה נוהג בבית מדרשו עכ"ל.
ולפי מה שהוכחנו שיש חילוק בין סוכות לחנוכה קשה איך הכריע הגר"א כהמחבר בחנוכה מתוספתא דמיירי לענין סוכות, ועוד יש להעיר דבמסכת סופרים (פרק כ' הלכה י"א) תניא אין מקדימין בשמונת ימי חנוכה לומר ביום השני ביום השלישי ביום הרביעי וכו', והנחלת יעקב שם מבאר שכונת המסכת סופרים כדעת המחבר שהשלישי חוזר וקורא בנשיא שקראו הראשונים ואינו קורא בשל מחר. אמנם הגר"א גרס התם מקדימין לומר ביום השני ביום השלישי וכו', והיינו כשיטת הרמ"א, וזה סותר למש"כ הגר"א בשו"ע, ויש מקום לומר שלעולם אין דעת הגר"א לנהוג כהמחבר למעשה, אלא דיבואר בס"ד לקמן שדעת הרמ"א שגם בחנוכה יש ענין לקרוא בכל יום הנשיא כפי מספר היום של חנוכה, וע"ז כתב הגר"א דבתוספתא מבואר שכשיש ענינא דיומא אין הישראל קורא בשל מחר, אמנם לעולם יש לומר דלא כרמ"א וליכא ענינא דיומא בחנוכה ושלמעשה סבר הגר"א לנהוג כמו שגרס במס' סופרים שהשלישי קורא בשל מחר. [אלא דצ"ע למה לא הזכיר הגר"א בשו"ע את המסכת סופרים].
ולפי כל מה שכתבנו, לכאורה יש להאשכנזים בא"י לנהוג כהרמ"א, וכן נהג מהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל גאב"ד ירושלם (מובא בקובץ מבקשי תורה) וכן הנהיג הגר"ש וואזנר שליט"א בבית מדרשו בשנים האחרונות, רק הנוהגים על פי הגר"א יש לומר שינהגו כהמחבר, אמנם גם זה אינו ברור וכמו שהבאנו גירסת הגר"א במס' סופרים.
[ה]
והנה גם הספרדים והתימנים שנוהגים כהמחבר בקריאה דסוכות, היו יכולים לנהוג כהרמ"א בחנוכה וכמו שהוכחנו, אלא דלמעשה הרמב"ם והשו"ע לא חילקו וגם בחנוכה כתבו שהישראל חוזר וקורא מה שקראו הראשונים, ועל פי זה מביא הגאון חיד"א בתשובות חיים שאל (ח"א סי' ק') שנחלקו החכמים איך יש לנהוג ביום השמיני, דמהר"ם מזרחי סבר שהשלישי יחזור ויקרא ביום השמיני וימשיך להלן, והחולקים עליו אמרו דליכא קפידא בזה והכהן יקרא ביום השמיני וביום התשיעי, והלוי ביום העשירי וביום י"א והישראל יקרא מיום י"ב עד הסוף, והגאון חיד"א הכריע כמהר"ם מזרחי דומיא דשאר הימים דהשלישי חוזר וקורא מה שקראו הראשונים, וכ"כ השדי חמד וכף החיים (סי' תרפ"ד ס"ק "'א). ולכאורה סברת הגאון חיד"א היא שלדעת הרמב"ם והשו"ע יש גדר של ענינא דיומא גם בחנוכה, ולכן גם ביום השמיני יש לכל העולים לקרוא בנשיא של יום השמיני דומיא דכל יום, אלא דלכ' צ"ע דבאותה תשובה מביא הגאון חיד'א מעשה שטעה הקורא ביום הרביעי דחנוכה וקרא לכהן ביום החמישי, וכתב דליכא קפידא בזה דכל שקרא בנשיאים סגי דהני קרבנות אין ענינם בחנוכה, ומביא שכן כתבו המשאת משה והדבר משה, ומ"כ בברכי יוסף סי' תרפ"ד בשמם (מובא במ"ב שם סק"ג), וצ"ב דאם ליכא קפידא באיזה נשיא יקרא למה בכל יום חוזר הישראל לקרוא מה שקראו הראשונים דהא קי"ל שאין עושין כן רק היכא דלא אפשר לקרוא להלן, ואם נאמר דאיכא קפידא, למה בטעה לא קפדינן עכ"פ לכתחלה שיחזור ויתקן טעותו, וצ"ע. ועוד יש להעיר דבתשובות משאת משה סימן ו' [שהזכיר הגאון חיד"א בתשובה שם] מייתי עובדא דהוה במקום שנוהגין כהמחבר וטעה הקורא וקרא לשלישי בשל מחר, והמורה פסק שיקראו עוד אחד כדי לקרוא ג' בענינו של יום. והמשאת משה כתב שאין זה נכון כי כל הנשיאים קרויים ענינו של יום, וראיה לזה מיום השמיני שמתחיל ביום השמיני וגומר כן עשה את המנורה, ואי כדברי המורה, הלוי והישראל קוראים שלא בענינו של יום. וכתב המשא"מ עוד שאין לומר שגם ביום השמיני יקראו שלשתם בענינו של יום [דהיינו כמסקנת הגאון חיד"א] והשלישי ימשיך עד הסוף, דפוק חזי שאין המנהג כן. ועיין שם עוד שהאריך דליכא קפידא לקרוא דוקא בנשיא של היום, וכמו שהעתיק החיים שאל בשמו, שאם טעו לית לה בה. ולכאורה פלא הוא שהגאון חיד"א מעתיק פסק זה של המשאת משה בלי להזכיר שהוא מיוסד על מה שנוהגים ביום השמיני שרק הכהן קורא ביום השמיני, והגאון חיד"א מסיק באותה תשובה להיפך שכולם יקראו פ' ביום השמיני. ובספר מעשה אברהם (סי' ל"ג) מביא את מסקנת החיים שאל, וכתב שלא מלאו לבו לשנות מנהג ותיקין שלא נהגו כדבריו.
ומצאתי שהדבר מפורש באוצר הגאונים למס' מגילה (עמוד 57), שמובא שם שבכל יום חוזר הישראל וקורא מה שקראו הראשונים, אבל ביום השמיני רק הכהן לבדו קורא פרשת ביום השמיני, וכן הוא מנהג התימנים שנוהגים כל יום כהרמב"ם, וביום השמיני כהן קורא ביום השמיני לוי ביום התשיעי וישראל מתחיל מביום העשירי, ובטור ושו"ע איתא בזה"ל ביום השני וכו' ישראל חוזר וקורא ביום השני, ועל דרך זה בכל יום; ביום השמיני מתחילין ביום השמיני וגומרין כל הסדר וכו'. וכתב השדי חמד שלדעתו לשון השו"ע נוטה כמסקנת החיים שאל שגם ביום השמיני חוזר הישראל וקורא ביום השמיני. אמנם אפילו אם נפרש כן בשו"ע מלשון הרמב"ם לא משמע כן דז"ל (בפי"ג מתפלה הלכה י"ז) ביום שני קורין קרבן נשיא שהקריב בשני וכן עד יום השמיני, ביום שמיני קורין עד סוף הקרבנות וכו' עכ"ל ומסתמא כונת הטוש"ע כהרמב"ם.
ולענ"ד ברור שאם רבינו החיד"א היה רואה את דברי הגאונים לא היה נוטה מדבריהם, ובפרט שהיה מנהג קבוע כדבריהם (כמו שהעידו המשאת משה והמעשה אברהם).
[ו]
אמנם באמת טעמא בעי דכיון דליכא גדר של ענינא דיומא כמו שמוכח מקריאת היום השמיני, למה בכל יום חוזר הישראל וקורא מה שקראו הראשונים. ובפי' נחלת יעקב למס' סופרים (פרק כ"ו הלכה י"א) כתב שמן הראוי היה לנהוג כהרמ"א אלא שתקנו כן כדי שלא יטעו לומר דבחנוכה איכא ספיקא דיומא כמו בסוכות.
[והנה לפי"ז בא"י דגם בסוכות ליכא ספיקא דיומא הו"ל לכולהו לנהוג בחנוכה כמו הרמ"א, ומהרמב"ם ושו"ע לא משמע כן, ואולי איכא טעמא אחרינא [וכמדומני שראיתי סברא זו] שתקנו כן כדי שידעו העם מספר היום, שאם בלילה שלאחריו ירצו לנהוג כמו מהדרין מן המהדרין שידעו כמה נרות להדליק, וצ"ע].
על כל פנים בהא סלקינן דליכא גדר של ענינא דיומא בחנוכה בקריאת הנשיא לפי מספר היום, ולא מיבעיא לשיטת הלכות פסוקות והראשונים דבסוכות סברי כשיטת המחבר ובחנוכה כשיטת הרמ"א, אלא דגם לדעת הגאונים ורמב"ם וטוש"ע שגם בחנוכה אין הישראל קורא בשל מחר, אין הטעם משום ענינא דיומא אלא שהיתה תקנה מיוחדת [ולא נתגלה לנו בבירור טעם תקנה זו], ולכן ביום השמיני גם לשיטת הגאונים רק הכהן קורא בנשיא של יום השמיני.
[ז]
אמנם איכא מרבוותא דסברי שגם בחנוכה יש גדר של ענינא דיומא בקריאת הנשיא לפי מספר היום. דז"ל סדור רש"י (סימן שי"ט) ביום ראשון כהן קורא ויהי ביום כלות משה בתחילת החינוך, לוי חצי פרשת נחשון וישראל משלימו, מתוך שהיום ראשון לחנוכה והוא נשיא ראשון יקראו בו רובו. בשני כהן קורא חצי נתנאל ולוי משלימו, מתוך שהיום יום שני והוא נשיא שני יקרא בו כהן ולוי, וישראל הבא אחריו יקרא אליאב כולו ולא הפסיד כאדם שקורא בתורה. בשלישי כהן קורא חצי אליאב ולוי משלימו שהוא עיקרו של יום וישראל אליצור כולו... בשמיני כהן ולוי בגמליאל וישראל עומד באבידן וכו' עכ"ל [העתיקו מחזור ויטרי סימן רל"ט]. וחזינן [אף שהוא חידוש גדול] שגם בחנוכה איכא ענינא דיומא, וכן מבואר בתוספות סוכה (נה.) עיי"ש, ועי' ב"י סימן תרפ"ג, וכיון דקפדינן שרוב העולים יעלו בפרשה שהוא עיקרו של יום, גם ביום הראשון קוראים שנים בפרשת נחשון, ומטעם זה גם ביום השמיני מחלקים פרשת הנשיא השמיני לשני עולים כמו שכתב בהגהות מיימוני פרק י"ג מתפלה (אות ל) וז"ל וכן בשמיני כהן ולוי בקרבן היום וכו'. ובמנהגי רבי אברהם קלויזנר העתיק מנהג רש"י וכתוב שם בהג"ה [לענין יום השמיני] הכי עיקר לקרות שני בחובת היום ולא כיש נוהגים כהן בגמליאל לוי באבידן ישראל באחיעזר עכ"ל.
לעומת זה באו"ז סימן שצ"ד כתב שביום הראשון כהן ולוי קוראים עד לחנוכת המזבח וישראל לבדו קורא ביום הראשון, ובשמיני כתב שכהן קורא ביום השמיני וביום התשיעי ולוי ביום העשירי וביום י"א וישראל מיום י"ב והלאה [וכן נהג מהרי"ל וכן נהגו בוורמיישא] והיינו משום דס"ל דליכא בחנוכה חובת היום.
והנה לפי מה שכתבנו לעיל בדעת הגאונים והרמב"ם וטוש"ע דליכא בחנוכה חובת היום, א"ש מאוד שהטור ושו"ע כתבו להדיא שביום הראשון הישראל לבד קורא פרשת נחשון, וכן הוא דעת הגאונים כמבואר בסדור רבינו שלמה ברבי נתן [שהוא מיוסד על מנהג הגאונים] שכתב שביום הראשון כהן קורא עד ואני אברכם [ועיין בהערה ] ולוי קורא מויהי ביום כלות משה, ובשאר הימים השלישי חוזר וקורא מה שקראו הראשונים, ולענין יום השמיני כתב בזה"ל מתחיל הכהן מביום השמיני וממשיך, ואין לו צורך להפסיק באמצע הפרשה כפי שפשט המנהג אלא יקרא מה שירצה מן הפרשה שנשאר וכן עושה הלוי הקורא אחריו, וכן עושה הישראל וכולם משלימים מה שנשאר מן הפרשיות, עכ"ל. וכן הוא מנהג התימנים שבראשון רק הישראל קורא פרשת נחשון, ובשמיני כהן קורא ביום השמיני לוי ביום התשיעי וישראל מביום העשירי ואילך. ואין להם לשנות מנהגם שהוא מנהג הגאונים.
והנה הדרכי משה כתב (ע"פ מנהגי ר"א טירנא) שביום הראשון הלוי והישראל קוראים פרשת נחשון, ובשמיני הכהן והלוי קוראים ביום השמיני והישראל מתחיל ביום התשיעי, והיינו שסבר כרש"י שגם בחנוכה איכא חובת היום.
ועל פי זה ביארנו לעיל את דברי הגר"א שהביא ראיה מהתוספתא דמיירי לענין סוכות, שבחנוכה יש לנהוג כהמחבר, והקשינו דלכאורה ליכא למילף קריאה דחנוכה מקריאה דסוכות, אמנם לפי מה שביארנו שגם לענין חנוכה דעת הרמ"א דאיכא ענינא דיומא, שפיר כתב הגר'א שיש ראיה מסוכות דבעינן שכל העולים יקראו בפרשה של היום.
[ח]
וראיתי מי שכתב שכיון שדעת הגר"א שהשלישי בכל יום חוזר וקורא מה שקראו הראשונים, גם ביום השמיני יש להישראל לחזור ולהתחיל מביום השמיני, [וכדעת הגאון חיד'א], ואף שהבאנו מהגאונים שלא כתבו כן, זהו דוקא לשיטתייהו שבאמת בחנוכה ליכא ענינא דיומא, אמנם כיון שהגר"א סבר שבחנוכה איכא ענינא דיומא, שוב יש לנהוג כהגאון חיד"א, אמנם שמעתי שכיון שהאשכנזים מחלקים פרשת ביום השמיני לתרי גברי, והישראל קורא גם פרשת זאת חנוכת המזבח, שפיר קראו כולם בענינא דיומא, [לאפוקי ממנהג הגאונים שהכהן לבד קורא פ' ביום השמיני ואז הלוי ודאי אינו קורא בענינא דיומא, משום דסברי דליכא ענינא דיומא בחנוכה].
[ט]
ולפי דברינו מצינו חמשה דרכים בענין הקריאה של חנוכה:
(א) דעת ר"י גאון בס' הלכות פסוקות וכן דעת כמה ראשונים שבסוכות כולם קוראים בענינא דיומא ואין קוראים בשל מחר ובחנוכה קוראים גם בשל מחר דליכא ענינא דיומא בחנוכה בקריאת הנשיא לפי מספר היום.
(ב) דעת הגאונים והרמב"ם שגם בחנוכה אין הישראל קורא בשל מחר וכן דעת הטור ושו"ע – אבל גם לדידהו אין הטעם משום דאיכא ענינא דיומא ולכן ביום הראשון רק הישראל קורא פרשת נחשון, וביום השמיני רק הכהן קורא פרשת ביום השמיני.
(ג) דעת רש"י דגם בדאיכא ענינא דיומא כמו בסוכות, השלישי קורא בשל מחר, ולכן אע"ג דגם בחנוכה איכא ענינא דיומא מ"מ השלישי קורא בשל מחר, וביום הראשון חולקים פ' נחשון לשני עולים, וכן בשמיני מחלקים פרשת ביום השמיני לשני עולים, כדי שרוב העולים יעלו בענינא דיומא.
(ד) דעת האור זרוע שרק בסוכות איכא ענינא דיומא (ומ"מ השלישי קורא בשל מחר – כשיטת רש"י) ובחנוכה ליכא ענינא דיומא ולכן ביום השמיני רק כהן קורא פרשת ביום השמיני. וכן בראשון אין מחלקים פרשת נחשון ונקרא על ידי השלישי לבד.
(ה) דעת הגר"א שכשיש ענינא דיומא אין קוראים בשל מחר וגם בחנוכה איכא ענינא דיומא ולכן הישראל חוזר וקורא מה שקראו הראשונים.
אמנם כבר כתבנו שהגר"א בעצמו גריס במסכת סופרים (פרק כ' הלכה י"א) כשיטת הרמ"א שהשלישי קורא בשל מחר, וא"כ אולי מה שכתב בביאורו שיש ראיה לשיטת המחבר מהתוספתא, הוא רק לשיטת הרמ"א שפסק כרש"י והגהות מיימוניות דאיכא חובת היום בקריאת הנשיאים, אבל אולי הגר"א בעצמו סבר דאדרבה ממסכת סופרים מוכח דליכא חובת היום בחנוכה ולכן השלישי קורא בשל מחר כהרמ"א ולא מטעמיה, [וקשה למה לא הזכיר רבינו הגר"א את המסכת סופרים בביאורו לשו"ע] וצ"ע.
העולה מדברינו בס"ד:
(א) בקריאת התורה דחוה"מ סוכות בחו"ל איכא מחלוקת המחבר והרמ"א והוא המקור לשינוי המנהגים היום בחו"ל בין האשכנזים לספרדים, ומה שבא"י נהגו גם האשכנזים כהמחבר משום דס"ל שבמקום דליכא ספיקא דיומא ליכא פלוגתא, ולא משום שפסקו כשיטתו. ולפי"ז לענין חנוכה אין שום סיבה שהאשכנזים בא"י לא ינהגו כמו הרמ"א. ומהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל גאב"ד ירושלם נהג באמת כמו הרמ"א.
(ב) הגר"א פסק כדעת המחבר לענין סוכות ולכאורה גם כן לענין חנוכה, וא"כ הנוהגים כמנהגי הגר"א יש להם לנהוג כן, אמנם לכאורה אין אנו יודעים דעת הגר"א למעשה כיון שבמסכת סופרים גרס כשיטת הרמ"א בקריאה של חנוכה.
(ג) הספרדים והתימנים נוהגים כהרמב"ם ושו"ע שבחנוכה השלישי חוזר וקורא מה שקראו הראשונים. אמנם ביום הראשון רק השלישי לבדו קורא פרשת נחשון. וביום השמיני התימנים קוראים לכהן ביום השמיני ללוי ביום התשיעי ולישראל מביום העשירי, והספרדים היום נוהגים ע"פ הגאון חיד"א שמחלקים פרשת ביום השמיני לכהן וללוי (כהרמ"א), והישראל חוזר וקורא ביום השמיני וממשיך להלן. אמנם לכאורה ברור שאם הגאון חיד"א היה רואה שבדברי הגאונים מפורש שרק הכהן קורא ביום השמיני, היה מורה כדבריהם, [ועיין מ"א (סי' קל"ז ס"ק י"ב) שלכתחלה לא יקרא למפרע אפילו אם הוא מוסיף פסוקים], וא"כ לכאורה עדיף שהספרדים ינהגו כהתימנים או באופן אחר שכל העולים יקראו פרשיות שלימות. וכמו שכתוב בסדור רבנו שלמה ברבי נתן [המיוסד על מנהגי הגאונים], שיקראו מה שירצו ואין צורך להפסיק באמצע הפרשה, וכל זה הוא משום שליכא חובת היום בחנוכה ולכן לא איכפת לן אם רק הכהן יקרא פרשת ביום השמיני, ומה שבכל יום קוראים כולם רק בנשיא אחד אינו משום חובת היום רק תקנה מיוחדת שלא נודע לנו טעמה, ולכן אם טעה וקרא קריאה של יום אחר לית לן בה [אלא שהרה"ג ר' רפאל ר. העיר דבקראו קריאה של יום אחר, והשלישי קרא מה שקראו הראשונים, שהיה לנו לומר שהשלישי אינו עולה למנין הקרואים לדעת השו"ע סוף סימן קל"ז, ותמה בזה על הגאון חיד"א שלא כתב כן, וצ"ע].
(ד) כל זה הוא לדעת הרמב"ם והשו"ע אבל דעת הרמ"א כרש"י שגם בחנוכה איכא חובת היום ולכן ביום הראשון מחלקים פרשת נחשון לשני עולים וכן ביום השמיני, [וכן הוא במנהגי רבי אברהם קלויזנר ובמנהגי רבי אייזיק טירנא, ובספר לקט יושר כתב שכן נוהגים באושטרייך]. ולפי זה יש לדון אם טעו וקראו הקריאה של יום אחר והס"ת עדיין על הבימה, אם יקראו פרשה של היום בלא ברכה (כדעת הפני אהרן המובא בכף החיים), והמ"ב העתיק מהברכי יוסף שיצאו וכן כתוב בשערי אפרים (שער ח' אות מ"ז), וצ"ע.
(ה) דעת האו"ז כרש"י שהשלישי קורא בשל מחר בין בסוכות ובין בחנוכה, אבל יש חילוק ביניהם, דבסוכות איכא גדר חובת היום בקריאת רוב העולים בקרבן של כל יום אבל בחנוכה ליכא חובת היום, ולכן ביום הראשון קורא הישראל לבד פרשת נחשון, וביום השמיני כהן קורא ביום השמיני וביום התשיעי, לוי ביום העשירי וביום י"א, וישראל מביום י"ב, וכן נהג מהרי"ל, [ויש להעיר שמנהג פפד"מ היה כרש"י ביום הראשון וכהאו"ז ביום השמיני וצ"ע].
והנה באשכנזי הנוהג כהרמ"א שנזדמן בחנוכה למקום שנוהגים כהמחבר שהשלישי חוזר וקורא מה שקראו כבר, ולדעת הרמ"א שפסק כרש"י היה להשלישי לקרות להלן, העיר הרה"ג ר' רפאל ר. (בשיעוריו על מסכת סוכה) שיש לדון אי יצא ידי חובת קריאת התורה (לדעת השו"ע סוף סימן קל"ז) וק"ו שלא יעלה לשלישי, ועיין שם שמביא דעת הגרעק"א בתשובות תנינא (סימן א') שאם לא היו שלשה קרואים קרוב הדבר שברכות כולם לבטלה, [ועיין שם שדן אם האחרונים פליגי על רעק"א], וא"כ לא יעלה כלל. והנה בשו"ע שם איתא שבלא אפשר יוצאים ידי חובה אפילו לא קראו להלן, אמנם הרה"ג הנ"ל בשיעוריו שם טוען שזה לא נקרא לא אפשר, וצ"ע למעשה.
ולפי זה אם נכונים הדברים שכתבנו שעדיף שגם האשכנזים בא"י ינהגו כהרמ"א, אין הדבר ענין של מנהג בעלמא רק חשש של בדיעבד, ומובן מאוד מה שמרן הגר'ש וואזנר שליט"א שינה את המנהג בשנים האחרונות בבית מדרשו והנהיג לקרוא כהרמ"א וכן הנהיג גאב"ד ערלוי שליט"א בבית מדרשו [ועיין בספרו יומין דחנוכה סימן מ"א] והנה מקורו של השו"ע שם הוא תשובות הגאונים שהוכיחו מהגמרא במגילה שאם העולה חזר וקרא מה שכבר קראו אינו עולה למנין הקרואים, והפרי חדש שם מביא שהראשונים יישבו את הוכחת הגאונים באופן אחר, ומסיק הפר"ח דלא כהשו"ע, ומכל מקום מהבה"ל שם משמע דנקטינן כהשו"ע.
על פי כל הנ"ל באתי לדון לפני פוסקי הדור שליט"א אם ראוי להאשכנזים בארץ ישראל (שאין נוהגים כמנהגי הגר"א) לשנות את המנהג ולנהוג כהרמ"א, וכן להנוהגים על פי הגר"א, האם נקטינן שלמעשה דעתו ז"ל לנהוג כמו המחבר או כמו גירסתו במסכת סופרים וכהרמ"א.