הודעהעל ידי משולש » ש' דצמבר 20, 2014 10:30 pm
מקום הנחת נר חנוכה בבית הכנסת
חכמים הראשונים תיקנו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת, למרות שלא יוצאים בהם ידי חובה, ולמדוהו מדין הקידוש בבית הכנסת שכתבו הגאונים שמקדשים גם כשאין אורחים בב"ה, מכמה טעמים המבוארים שם, וגם כאן תיקנו להדליק כדי שאם יהיו אורחים הם יצאו בברכות, וגם משום פרסומי ניסא, וכן מפני שבזמנם לא יכלו להדליק בפתח כתיקון חכמים, ולכן תיקנו שלכה"פ יהיה פרסום הנס בבית הכנסת. (כל זה מובא בב"י בשם הראשונים).
בארחות חיים מובאים 4 שיטות היכן להניח את נרות החנוכה בבית הכנסת: א] לפני ההיכל. ב] באמצע בית הכנסת. ג] בפתח בית הכנסת. ד] בדרום.
ב'כל בו' מובאת רק הדעה הראשונה. וכנראה שכך היה המנהג במקומו. (פרובינצא)
בספר העיטור כתוב שיש מניחים בפתח ויש מניחים באמצע. וכנראה שבמקומו, (צרפת) היה רווח יותר המנהג הראשון, שכן הסמ"ק כותב גם הוא על מנורת בית הכנסת: "מניחה בימין דליכא מזוזה."
כמה פוסקים הבינו את דברי הסמ"ק שמדליקים בפתח בית הכנסת. (כך כתב הרדב"ז). מאידך, אחרים הבינו מדעתו שכוונתו היא דווקא לא ליד הפתח.
בספרד כתב האבודרהם שמדליקים באמצע בית הכנסת, וכן כתבו ה'שבלי לקט' ו'תניא רבתי' באיטליה.
המנהג האשכנזי
הפוסקים באשכנז, אושטרייך, ופולין, כותבים שמדליקים בדרום. סתמו ולא פירשו באיזה מקום בדרום. כך כתבו: מהרא"ק, מהרי"ל מהרא"ט ר' מנדל קלויזנר, טור, דרכי משה, מטה משה, פרי מגדים, מהר"י ברונא, חתם סופר, ועוד.
כמה מחברים שהכירו רק את המנהג שמדליקים בכותל דרום, חשבו שכל הפוסקים שכתבו בסתם 'דרום', התכוונו לכותל הדרומי. אך המעיין בגוף דבריהם של הפוסקים הנ"ל ועוד רבים אחרים, יראה שכוונתם לא לכותל הדרומי אלא לצד הדרומי של ארון הקודש.
וכך כותב ר' אייזיק טירנא בספר המנהגים: "בדרום... אבל בברונא נוהגין להדליק בצפון לשמאל החזן." דהיינו, הנרות מונחים ליד החזן, ברוב הקהילות, מימינו. ובברונא, משמאלו.
דבריו הועתקו גם לדרכי משה.
הדברים מפורשים יותר במהר"ם מרוטנבורג שכתב: (שות מהר"ם סו) "מניחה בימין פתח ארון הקודש וכן עמא דבר."
וכן במנהגים דבי מהר"ם: (71) "ומניחין אותן מימין החזן."
ובספר הנייר: "ומניחה לצד ימין של חזן בית הכנסת זכר למנורה."
הפרי מגדים מפרט בדיוק את המיקום כדי שלא יהיה מקום לטעות: (סק"ז) "והמנורה לכו"ע לצד דרום יותר קרוב לדרום, דהיינו מימין הש"ץ אצל העמוד, שם יעמידו המנורה זכר למקדש."
שו"ת חתם סופר: (קפו) "בכל קהילות גדולות שעברתי שהיה יסודתם בהררי קודש ע"י גאוני קדמאי... והמנורה עומדת בדרום בית הכנסת והמדליק עומד אחוריו לדרום ופניו לצפון, ומתחיל מימינו שהוא הנר הסמוך לארון הקודש... משא"כ אי היה עומד על המדרגה שעולין לארון הקודש ומדליק." ומפורש בדבריו שהמנורה נמצאת ליד המדרגות של ארון הקודש.
כך הבין את דבריו בשו"ת 'בצל החכמה' (ח"ב, נ – ה)"כשהמנורה על המדרגות שלפני ארון הקודש או קרוב אליהן בצידן... בהכי מיירי החתם סופר כנראה מדבריו עיין שם."
דברי החתם סופר הנ"ל הובאו בשמו גם במשנה ברורה: "הנר הסמוך לארון הקודש." (וקצת צ"ע שלפני כן הסביר את השיטה של כותל דרום).
וכך היה המנהג גם באמשטרדם: (מנהגי אמ"ד) "המנורה בבית הכנסת עומדת מצד ימין של העמוד."
ראיה נוספת הביאו הפוסקים שמדליקים ליד ארון הקודש ולא ליד הכותל, מדברי מהר"י ברונא (לט) שהובאו בהרבה פוסקים, שהמדליק יעמוד בדרום ויהפוך פניו לצפון. ואם מדליקים בכותל עצמו, א"א להדליק כך כשאחוריו לדרום ששם המנורה.
(כמה מפוסקי זמננו שלא הכירו את המנהג הישן הסיקו מכאן שצריך להרחיק את הנרות קצת מן הכותל כדי שהמדליק יוכל לעמוד כשפניו לצפון. אך פוסקים אחרים כתבו שאין בזה צורך. כיון שכל הדין של פניו לצפון הוא רק כשמדליקים ליד ארון הקודש, שאז יש עניין שיתחיל מהנר הסמוך לארון הקודש שהוא נקרא 'לפני ה'.' אבל כשמדליק רחוק מארון הקודש ואין שום נר שסמוך לארון הקודש אין קדימה לשום צד, ויכול לעמוד איך שירצה. [שו"ת בצל החכמה ע"פ החתם סופר.])
דעת הרמ"א: בדרום המנורה
נפסק בשולחן ערוך: "ובבית הכנסת מניחו בכותל דרום." והרמ"א חולק על דבריו ומגיה: "או בדרום המנורה." דהיינו שבני פולין, כמו שאר האשכנזים, אינם מניחים את הנרות בכותל (כדעת השו"ע), אלא בדרום המנורה. (שנמצאת ליד עמוד החזן). כך מבאר הפרי מגדים את דברי הרמ"א.
וכן כתב בספר 'אור האמת' (29) שבדרום המנורה הכוונה בדרום הארון. (מובא בהערות למנהגי אמשטרדם).
מהי אותה מנורה?
בקהילות הוותיקות באשכנז ובפולין, היו ליד עמוד החזן מנורות מיוחדות שעליהן היו מדליקים נרות שעוה לכבוד התפילה. כמו שמתואר בספר 'מהרי"ל': (תפילה סג) "שהיה יושב בצד דרום של מנורה, והלך אחריה (אחרי הס"ת) ללותה עד אצל המנורה."
תיאור זה של המהרי"ל מובא גם בדרכי משה, (קמז – ד') "הלך ממקומו שהיה בדרום המנורה ללוותה עד לפני ארון הקדש."
גם המג"א, בדיון על הכיוון של נפילת אפיים, (קלא – סק"ג) כותב: "ש"ץ יטה בראשו לצד התיבה, והוא הדין מי שיושב בצד המנורה לפני הארון." דברי המג"א צוטטו גם בשו"ע הרב ועוד כמה פוסקים.
בנוסף לשימוש הרגיל של המנורה הזו, היו לה שימושים נוספים, כגון להדליק עליה את הנרות המיוחדים לברית מילה. (מנהגי וורמיישא – מילה). וכן להניח עליה את נרות החנוכה.
בספר 'שיירי כנסת הגדולה' (קמז) ראה צורך להסביר את המושג הזה כיון שבמקומותיו לא הכירוהו: "ויראה שהמנורה היתה נתונה לפני הארון."
בדורות האחרונים, בתי הכנסת בפולין היו פחות משוכללים מבעבר, ובין הדברים שנעלמו מבתי הכנסת הפולניים היתה המנורה שעמדה לצד ארון הקודש. (כמש"כ בפמ"ג שיובא להלן).
באותם מקומות בהם לא הכירו את המנורה, נוצר קושי בהבנת דברי הרמ"א. וכמה פוסקים התחבטו בהבנת המושג: "דרום המנורה".
באר הגולה [שכנראה כבר לא ראה את המנהג בווילנא עירו.] כותב שדברי הרמ"א הם טעות סופר, ויש לגרוס: "או כנרות המנורה." ודבריו תמוהים, שאין לתיבות אלו שום משמעות.
הפרי מגדים סבר כנראה, שמישהו אחר טעה פה, ותיקן את הנוסח של באר הגולה: "או בנרות המנורה." וביאר שהיא היא מה שאמרנו קודם, שמניחים את נרות החנוכה על המנורה שליד החזן.
גם בספר מאמר מרדכי כתב שיש טעות סופר בבאר הגולה. אך הוא הציע תיקון אחר לדבריו, שיש להשמיט את המילה 'או', ולגרוס "כנרות המנורה." ולפי זה הרמ"א לא בא כלל לחלוק על השו"ע, אלא לבאר את דבריו שהטעם שמניחים בכותל דרום הוא כמו נרות המנורה. [של בית המקדש.] ודבריו הובאו במשנה ברורה. ועוד כמה פוסקים אחרונים.
לעומת הדברים המבולבלים והסותרים של המתקנים את דברי הרמ"א, הרי שדברי הרמ"א ותלמידיו הם ברורים וחד משמעיים להדליק בדרום המנורה.
הלבוש תלמיד הרמ"א שדייק תמיד בלשון רבו (לשון ה'פני מנחם' בתוך קובץ 'אור ישראל' מונסי, יא). וכתב: "בדרום המנורה."
כך מובא גם בהערות על חנוכה לנכד המהר"ל מפראג (בתוך קובץ המועדים, חנוכה). "פירוש נ"ל בדרום המנורה, זכר למנורה שהיתה בדרום... ובפראג וכל אגפיה ראיתי לסדרם בדרום המנורה."
וכ"כ המהרש"ל (שו"ת סי' פה) "בבית הכנסת ראוי להדליק הנרות על המנורה לדרום".
(המאמר מרדכי כתב שלפי זה גם בלבוש צריך להגיה אותו דבר. וזה צ"ע, שלדבריו הרמ"א, הלבוש, ונכד המהר"ל, שכולם מתנבאים בסיגנון אחד, כולם משובשים. ורק באר הגולה, שלא ברור מה הוא אומר, ולכו"ע הוא משובש, ועל פיו נשבש את כל הספרים? ויותר מזה קשה, שהלבוש מסביר את דבריו בלשון שאינה משתמעת לשני פנים: "ובפוזנא מדליקין הנרות על המנורה דרומית... ואומרים שהוא מנהג קדמונים.")
הטעמים להדליק ליד ארון הקודש
ישנם כמה טעמים למנהג להדליק דווקא ליד ארון הקודש:
1. החתם סופר מבאר, שמכיון שרצו להשוות אותו למנורה שבמקדש כמה שיותר, לכן מניחים אותו לפני ה' דומיא דמנורה.
2. כיון שהש"ץ הוא מדליק את הנרות, לכן מעמידים אותם לידו, כדי שלא יצטרך ללכת לקצה בית הכנסת.
3. יש יותר פרסומי ניסא כשהמנורה עומדת בקדמת בית הכנסת וכל הקהל רואים אותה, יותר מאשר אם היתה מונחת בכותל דרום.
4. כל הסיבה להניח בדרום, הוא דומיא דמנורה בבית המקדש. ובבית המקדש המנורה עמדה באמצע ההיכל, ורק היתה משוכה קצת לדרום. (ממנה לקיר 2.5 אמות, ולאמצע 1.25 אמות).
גם הספרדים, למרות שנהגו להדליק בכותל הדרומי, היו מקפידים שיהיה כמה שיותר קרוב לארון הקודש. כמו שכתב המהר"י אבוהב: "ואין חוששין שיהיה לפני הפתח, אלא לפני ההיכל."
וכן כתב הרדב"ז: (תתקמח = ג' תקי) "נהגו בירושלים תוב"ב להניח המנורה לצד דרום רחוקה מן הפתח, קרובה אל ההיכל".
בדורות האחרונים, השתנה המנהג במזרח אירופה מסיבות טכניות, כדברי הפרי מגדים: "ואם אין מנורה (ליד הש"ץ) מדבקין בכותל דרום." דהיינו, הפתרון להדליק בכותל דרום הוא רק מפני שלא היו אמצעים להדליק ליד מקום החזן.
בהמשך הזמן זה הפך למנהג קבוע, שמדליקים בכותל דרום. כך היה אצל ה"באר הגולה", וה"מאמר מרדכי", וכך כתבו החיי אדם, [קכד- יז] ודרך החיים, והיעבץ, [בסידורו] קיצור שו"ע, ליקוטי מהרי"ח, ושאר הפוסקים במזרח אירופה. וכך הוא גם מנהג הספרדים, (כמו שכתוב בכף החיים למשל). והתימנים, [שו"ע המקוצר] שמדליקים בקיר הדרומי, והמדליק עומד כשפניו לדרום.
אבל כמעט כל קהילות יוצאי אשכנז בארץ ובחו"ל, (גם אותם שזנחו כמעט את כל המנהגים). עדין שומרים עד היום על המנהג העתיק להדליק את הנרות ליד עמוד החזן.