שחר כתב:הרוקח כתב שיוחנן כה"ג תיקן על הנסים, וכן נמצא בכלבו (סי' מ"ד) ובארחות חיים להר"א מלוני"ל (הל' חנוכה סכ"ב).
ביקורת תהיה כתב:הנוסח 'בימי מתתיהו' מעורר תהיות:
ראשית, ההפלגה במלים בהזכרה הנאמרת בתפלת העמידה, שבה כל תיבה מדודה, שקולה ומנויה.
ועוד, הסיום 'וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל' נשמע כסיפור דברים בעלמא. ולמי? למרא דעלמא! אתמהא.
נקודה לציון: בשבת חנוכה יוצא שהחזן אומר לא פחות מעשר פעמים 'ועל הנסים'.
ביקורת תהיה כתב:הנוסח 'בימי מתתיהו' מעורר תהיות:
ראשית, ההפלגה במלים בהזכרה הנאמרת בתפלת העמידה, שבה כל תיבה מדודה, שקולה ומנויה.
ועוד, הסיום 'וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל' נשמע כסיפור דברים בעלמא. ולמי? למרא דעלמא! אתמהא.
בן אדם כתב:עיקר ההודאה היא על זה שזכו לחנך ולטהר את המקדש, והרי על שם זה נקרא חנוכה, ועל זה אנו מודים ומהללים, איזה ניצחון היה להם אם לא טיהור וחינוך הבית?! הרי זה כל הניצחון שהצליחו להדיר את רגלי היוונים ובאי כוחם המתייוונים ממתחם המקדש, ולטהר ולחנך את המזבח ולהדליק בה נרות.
הסיום "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול" זה כנראה אינו אלא נתינת טעם על ההודאה, כדרך שמסיימים בברכת נודה לך בברכהמ"ז "ככתוב ואכלת ושבעת..." שזהו הטעם למה אנו מודים, כמו"כ גם כאן אנו מסיימים בטעם ההודאה.
קו ירוק כתב:אכן, מתיישב על הלב.
אלא שהלשון 'וקבעו' לכאו' היינו רבנן מאוחרים ממתקני ימי חנוכה. הוי אומר שלשנה אחרת קבעום.
ועןד לשנה אחרת קבעו הזכרת הנס בתפילה.
וילה"ב, וכי למה מתקני התקנה לא תקנו התפילה, ולשנה אחרת קבעו תפילה.
אמנם דומה לזה מצאנו באסתר 'לקיים את איגרת הפורים הזאת השנית'.
ביקורת תהיה כתב:הנוסח 'בימי מתתיהו' מעורר תהיות:
ראשית, ההפלגה במלים בהזכרה הנאמרת בתפלת העמידה, שבה כל תיבה מדודה, שקולה ומנויה.
ועוד, הסיום 'וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל' נשמע כסיפור דברים בעלמא. ולמי? למרא דעלמא! אתמהא.
נקודה לציון: בשבת חנוכה יוצא שהחזן אומר לא פחות מעשר פעמים 'ועל הנסים'.
הא לחמא עניא כתב:ביקורת תהיה כתב:הנוסח 'בימי מתתיהו' מעורר תהיות:
ראשית, ההפלגה במלים בהזכרה הנאמרת בתפלת העמידה, שבה כל תיבה מדודה, שקולה ומנויה.
ועוד, הסיום 'וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל' נשמע כסיפור דברים בעלמא. ולמי? למרא דעלמא! אתמהא.
נקודה לציון: בשבת חנוכה יוצא שהחזן אומר לא פחות מעשר פעמים 'ועל הנסים'.
איך הגעת לעשר פעמים???
בן אדם כתב:קו ירוק כתב:אכן, מתיישב על הלב.
אלא שהלשון 'וקבעו' לכאו' היינו רבנן מאוחרים ממתקני ימי חנוכה. הוי אומר שלשנה אחרת קבעום.
ועןד לשנה אחרת קבעו הזכרת הנס בתפילה.
וילה"ב, וכי למה מתקני התקנה לא תקנו התפילה, ולשנה אחרת קבעו תפילה.
אמנם דומה לזה מצאנו באסתר 'לקיים את איגרת הפורים הזאת השנית'.
לא הבנתי כל כך.
אבל לגוף הפשט של 'לשנה אחרת', בפשטות על השנה הראשונה אין צורך בקביעת חג תמידי לדורות, הרי כל פעם שקידשו וחינכו את הבית עשו חנוכת הבית/המזבח שבעה או שמונה ימים, רק ביחס לשנה האחרת הצריכו לקבוע דבר זה לדורות עולם. (לשנה אחרת קבעום אין הכרח שההחלטה לקבוע היה בשנה האחרת, יתכן שתיכף ומיד הגיע לכדי החלטה זו שחנוכה זו שונה משאר כל החנוכות כיוון שבו יצאנו מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה, אלא עצם קביעת החג בפועל היה לשנה אחרת).
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 19 אורחים