בקושית הב"י מתרץ התולדות יעקב יוסף דח' ימים הוא משום ספיקא דיומא
והקשה בערבי נחל דא"כ הי' להיות יום הנוסף בסוף ימי חנוכה
ותי' ע"פ תי' הב"י דנתמלא תיכף, שהקשו על תי' זה דא"כ לא הי' נס ביום האחרון [ובפשיטות לא קשה מידי דסוכ"ס דלק שמן נס ועיקר תי' הב"י דניכר הנס גם ביום ראשון, והדברים עתיקין], ומיושב משום ספיקא דיומא
ולכאורה תמי' מילתא טובא
דכל מה שספיקא דיומא הוא יום לאחר הדאורייתא היא רק בניסן ותשרי [וסיון? המבין יבין ע"פ תשו' חת"ס]
דחדשים שלפניהם היא באמת חסר ע"פ מה דיש לנו קביעות הלל
ואנו עושין ספיקא דיומא משום מנהג אבותינו גם ע"פ חשבון המלא, וא"כ יום שני הוא ההוספה והדרבנן,
משא"כ אי לו יצוייר שאדר הי' באמת מלא, ודאי שהי' עושין הספיקא דיומא ביום א' מוקדם מיום הדאורייתא
וא"כ גבי חנוכה שחשון היא לפעמים מלא ולפעמים חסר לכאורה אם עושין ספיקא דיומא הי' לן פעמים להקדים ופעמים לאחר וצע"ג
והנה באמת כ' המרדכי לגבי פורים דטעם דלא עושים ב' ימים ספיקא דיומא משום ולא יעבור, ולכאורה גם שם קשה כנ"ל, דשבט ואדר ראשון הם לעולם מלא, וא"כ בפורים הספיקא דיומא היא לפניו ולא לאחריו
ולענין פורים הקשה באמת כן על המרדכי הגאון החוו"ד נדפס בהגהותיו בסוף ספרו מקור חיים [וגם באורחת חיים ספינקא], ובחי' הפלאה [מובא באורחת חיים שם] יישב בפורים, מה שאין שייך כאן בחנוכה