הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' מרץ 06, 2016 9:17 pm
ייש"כ למעורר המעמיק הנכבד שיחי', אשר בזכותו זכיתי להוסיף כדלהלן בס"ד.
אמנם בפסקי ריא"ז (פ"ק דמגילה אות ג) איתא, לשלוח מנות איש לרעהו הכתוב במגילה חייב לשלוח שני מנות לאיש אחד, ומתנות לאביונים חייב לתת שתי מתנות לשני אביונים, והמרבה בדברים הללו כל אחד לפי כחו הרי זה משובח.
ברם, יעויין בשו"ת משנת יוסף (להגר"י ליברמן שליט"א, ח"א סי' כז) שעמד בזה לחקור אם הריבוי במצות משלוח מנות הוא מגוף המצוה, והביא ע"ז מה שכתב בשו"ת שאילת יעקב (סימן נט) שלכן אין מברכין על משלוח מנות, על פי המאירי במגילה דף כא ע"ב שלכן על חלק מהמצוות אין מברכים, כגון עשיית מעקה ועשיית דין, עזיבה ופריקה, אין בזה כלל אחד, לכלול את כולם, אלא יש בזה ענינים הרבה, ואחד מהם שאין מברכים על ענין שאינו מוגבל, אלא השיעור הוא כל אחד כרצונו, ולכן אין מברכים על סיפור יציאת מצרים, כיון שהוא אינו מוגבל אלא כל אחד מאריך כרצונו. ולפי זה הוא הדין במשלוח מנות, ומתנות לאביונים, וסעודת פורים, שאין להם קצבה. וכן משמע מלשון הטור שכתב צריך לשלוח מנות איש לרעהו לפחות ב' מנות לאדם אחד, משמע שזה השיעור המועט, אבל המרבה הרי זה משובח. ורצה לצדד לפי"ז לאסור אפילו להרבות במשלוח מנות מפירות שביעית, יעו"ש.
ולפי"ז יש לצדד, דהתינח י"ל כן במשלוח מנות שהריבוי הוא מגוף המצוה דמשלוח מנות, אבל הריבוי במתנות לאביונים אינו מענין מצות מתל"א במסוים, אלא זה משום דזה הוי 'שמחה גדולה ומפוארה לפני המקום', ומקיום מצות 'משתה ושמחה' הוא.
וכמו שמבואר בדברי הרמב"ם (פ"ו מהלכות יום טוב הי"ח), וז"ל, כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם, ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם.
ובאמת יש לידע מהו מקורו של הרמב"ם לדבר זה, ועי' מ"מ שכתב ע"ז, דברי רבינו ראויין אליו, ולא כתב מקור לזה.
ובספר שיעורי ר' דוד (פסחים סח ב) כתב דאפשר דמקור הרמב"ם הוא מדברי הגמ' שם, דאיתא, אמר רב יוסף הכל מודים בפורים דבעינן נמי לכם, מ"ט, ימי משתה ושמחה כתיב ביה, דכיון דאיתא דבפורים בעינן "נמי" לכם, דמפורש דהוי יותר נמי מה דלא הוי לכם. וכנראה דסובר הרמב"ם דזהו דיני [המשלוח מנות ו]מתנות לאביונים, דזה השמחה מה דלא הוי לכם, וצ"ע בכל זה. יעו"ש.
ולפי"ז י"ל דחלוק דין הריבוי במשלוח מנות שהוא מלתא דהמצוה עצמה, וכנ"ל, ואילו במתנות לאביונים זהו דין בפנ"ע של קיום מצות שמחה בהידור, שתהא 'שמחה גדולה ומפוארה', ולהכי לא כתבה המחבר בדין מתנות לאביונים. ועדיין צ"ע.