שיבר כתב:מעניין שדווקא מביאור הגר"א בהל' מגילה עולה שמי שהתחיל סעודתו בלילה - מוצאי פורים - אומר ועל הנסים בברהמ"ז, כל עוד לא התפלל מעריב. הוא לומד את זה מתפילת נעילה ביו"כ.
נוטר הכרמים כתב:בספר הצדיק ר' שלמה מובא על הצדיק ר' שלמה בלאך זצ"ל תלמיד הח"ח שמנהגו היה לאכול סעודת פורים לפני הצהרים, כי אמרו באיישישוק בשם רבינו הגר"א לאכול סעודה במאכלי חלב, סעודת ולא יעבור כתיב תיכף במוצאי פורים, ולעת זקנתו בהיותו על שולחן אחרים הקפיד עכ"פ שלא תמשך הסעודה עד הלילה.
האם ידוע לאי מי מקור מוסמך על מנהג מעין זה?
(בהמשך אציג אי"ה בירור מקיף בענין הנהגת רבינו הגר"א בסעודת פורים מאשר עמי בכתובים, והמסקנא העולה היא כי הגר"א אכל לאחר תפילת המנחה סעודת הפורים, ולפי"ז צ"ע ביותר שמועה זו!).
נוטר הכרמים כתב:שיבר כתב:מעניין שדווקא מביאור הגר"א בהל' מגילה עולה שמי שהתחיל סעודתו בלילה - מוצאי פורים - אומר ועל הנסים בברהמ"ז, כל עוד לא התפלל מעריב. הוא לומד את זה מתפילת נעילה ביו"כ.
כוונתך ודאי לדברי הגר"א בביאורו סי' תרצה,י, ושם מיירי בהדיא כמבואר בלשון המחבר שהתחיל ביום.
ידידיה כתב:שמא כל הנ"ל הוא ראיה רק לפרזים, שמוצאי פורים שלהם הוא ט"ו.
נוטר הכרמים כתב:הנה מש"כ בענין הנהגת רבינו הגר"א בסעודת פורים שעולה מזה כי הגר"א אכל אחר תפילת המנחה.
כתב במעשה רב סי' רמח: סעודת פורים עיקרה ביום, על כן הנכון לכוין לצאת בסעודת שחרית. והוא ז"ל עשה סעודתו במשתה ושמחה כולה ביום, וכשהחשיך התפלל מעריב וחזר ללימודו.
ובתוספת מעשה רב סי' ע: ואדמו"ר החסיד עשה סעודתו מיד אחר התפילה, [ואחר כך] ישב על שולחנו כל היום, ואכל ושתה הרבה למאוד לקיים חיוב עד דלא ידע, ולעת ערב בירך ברכת המזון ופג יינו והתפלל תפילת ערבית.
הנה מדברי התומע"ר נראה שהגר"א עצמו נהג לאכול הסעודה אחר תפילת מנחה,
נוטר הכרמים כתב:ויתבאר היטב לפי דברי הגר"א (מובא בליקוטי הגר"א) שמביא את דברי האר"י הק' דיום הכיפורים יש בו רמז כ-פורים, היינו שיו"כ הוא כמו פורים. וביאר הגר"א, וז"ל: ענין פורים שהוא כנגד יוה"כ וכו', רק ביום הכיפורים שאין בו אכילה ושתיה נגדו פורים, ולכן בו הרבה משתה, כי אין לך יום טוב בישראל כיום הכיפורים וכו', וכולן קבלת התורה, יוה"כ כמ"ש בסוף תענית ופורים כמ"ש הדר קבלוה בימי אחשורוש, ולכן הוא נגד יוה"כ, עכ"ד.
לעומקו של דבר כתב:זו הפרשנות גם שלכם לדברי התומע"ר? שה"תפילה" הנ"ל היא תפילת מנחה ולא שחרית?
אפשר כתב:להעיר דלפי מנהג הגר"א, יוצא שויתר על מצות תפילין דכולא יומא!
איש בער כתב:לעומקו של דבר כתב:זו הפרשנות גם שלכם לדברי התומע"ר? שה"תפילה" הנ"ל היא תפילת מנחה ולא שחרית?
גם אנא זעירא לא הבנתי דברי נוה"כ בזה, ואדרבה, לשון "ישב על שלחנו כל היום" משמע כל היום - כפשוטו.
סעדיה כתב:אפשר כתב:להעיר דלפי מנהג הגר"א, יוצא שויתר על מצות תפילין דכולא יומא!
ועל מצות ת"ת לא קשה בעיניך?
אפשר כתב:סעדיה כתב:אפשר כתב:להעיר דלפי מנהג הגר"א, יוצא שויתר על מצות תפילין דכולא יומא!
ועל מצות ת"ת לא קשה בעיניך?
לא, כי זה דינא דגמ' מגילה ז ע"ב.
וכבר ידוע המג"א ומשנ"ב וכו' סו"ס תרפו.
נוטר הכרמים כתב:בספר הצדיק ר' שלמה מובא על הצדיק ר' שלמה בלאך זצ"ל תלמיד הח"ח שמנהגו היה לאכול סעודת פורים לפני הצהרים, כי אמרו באיישישוק בשם רבינו הגר"א לאכול סעודה במאכלי חלב, סעודת ולא יעבור כתיב תיכף במוצאי פורים, ולעת זקנתו בהיותו על שולחן אחרים הקפיד עכ"פ שלא תמשך הסעודה עד הלילה.
האם ידוע לאי מי מקור מוסמך על מנהג מעין זה?
(בהמשך אציג אי"ה בירור מקיף בענין הנהגת רבינו הגר"א בסעודת פורים מאשר עמי בכתובים, והמסקנא העולה היא כי הגר"א אכל לאחר תפילת המנחה סעודת הפורים, ולפי"ז צ"ע ביותר שמועה זו!).
ונוהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה, וערבית יתפללו בלילה. ומתפללים מנחה תחלה בעוד היום גדול; ורוב הסעודה צריכה להיות ביום (מנהגים), ולא כמו שנוהגין להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה הוא ליל ט"ו.
ובמנהגים שלנו כתוב דיש לעשותה בבוקר כשחל פורים ביום ששי אבל בשאר ימות החול מתפללין מנחה ואחר כך אוכלין סעודת פורים וכן נוהגין וכתבו מנהגים דרוב הסעודה צריכה להיות ביום, אבל בתרומת הדשן סימן ק"י כתב רוב העולם נוהגין לעשות עיקר סעודת פורים בערב ונמשכים עד הלילה ורוב הסעודה היא בלילה ונתן טעם לדבר ומכל מקום כתב דהוא ורבותיו נהגו לעשות עיקר הסעודה בשחרית.
"כתב א"ר בשם של"ה המשובח מי שעושה סעודה בשחרית" . ובס"ק ח כתב המשנ"ב שהטעם דלא נהיגי [העולם] לעשותה בשחרית משום שטרודים במשלוח מנות ונמשכין ברוב עד המנחה ואסורין להתחיל בסעודה קודם מנחה.
שאלה: בהרבה מקומות נהגו בעלי בתים וגם ת"ח לעשות עיקר סעודת פורים בערב. והולכין לבהכ"נ ומתפללין מנחה ולא ערבית, וחוזרין לבתיהן ומתחילין בסעודה ביום ונמשכין בה עד הלילה, ורוב הסעודה היא בלילה. יש טעם למנהג או לאו.
תשובה: יראה דיש למצוא טעם וסמך קצת למנהג זה. מצאתי הועתק תשובה אחת וז"ל: שמעתי מה"ר טוביה בשם ריב"א, שכל מאכל שלוקחים הבחורים זה מזה אפילו שלא ברשות, משום שמחת פורים משעת קריאת המגילה עד לילה סעודת פורים, שהן שני לילות ויום אחד, אין בהם משום גניבה ולא משום גזילה. ואין להזמינו לבית דין ואין חוששין עליו, ובלבד שלא יעשו שלא כהוגן על פי שבעה טובי העיר, עכ"ל מתשובה זו. משמע להדיא דלילה שנייה עיקר היא לסעודת פורים. ועדיין לריב"א גופיה תקשה מהאי טעמא דהא ודאי לילה שנייה ליל ט"ו, והיאך יוצאין בה ידי סעודת יום י"ד, לדידן דבני עיירות אנו שהרי קורין רק בי"ד. וכתב רמב"ם דדוקא י"ד לבני עיירות, ולבני הכרכים ט"ו במשתה ושמחה, אף על גב דלענין הספד ותענית שוין זה בזה.
ונראה טעם לדבר משום דבארבעה עשר שחרית צריך שיהוי בקריאת מגילה, ואח"כ הוא טרוד ושולח מנות ומתנות לאביונים, ואין פנאי לאכול בסעודה בשמחה ובתענוג. ולכך קבעוה קדמונינו מקצתה בערב ולהתחיל מבעוד יום, ג"כ קודם תפילת ערבית, כדי לקיים מצות סעודה ביום שהוא עיקר. ונמשך ביה מאז בפנאי ובתענוג עד הלילה ובלילה עצמה. וחשיב הכל סעודה אחת. ואשכחן כה"ג דמבטלין סעודת מצוה בשביל מצות אחרות. בפרק אותו ואת בנו מפרש התוספות (חולין פג ע"א תד"ה וכדברי) אמאי לא חשיב התנא יום טוב של סוכות בארבעה פרקים בשנה שרגילין בסעודה גדולה כדמוכח התם. משום דטרידי במצות סוכה ולולב באותו ערב יום טוב, לא היו רגילין להרבות בסעודה. אף כי ישבתי מנהג זה, מ"מ רבותי ואני אחריהם נהגינן עיקר הסעודה בשחרית, כמדומה שכן נהגו ברינו"ס.
נמצא בתשו' רבינו טוביה בשם ריב"א, שכל מאכל שחוטפים הבחורים משום שמחת פורים אפילו שלא ברשות משעת מקרא מגילה, עד סוף סעודת פורים שהם ב' לילות ויום אחד, אין בהם משום גזל.
'סעודת פורים עיקרה ביום, על כן הנכון לכוין לצאת בסעודת שחרית, והוא ז"ל עשה סעודתו במשתה ושמחת כולה ביום וכשהחשיך התפלל מעריב וחזר ללמודו.
אדמו"ר החסיד עשה סעודתו מיד אחר התפילה, ואחר כך ישב על שולחנו ואכל ושתה כל היום הרבה למאוד לקיים חיוב עד דלא ידע, ולעת ערב בירך ברכת המזון ופג יינו והתפלל תפילת שחרית.
היה נראה שאף טעמו של הרמ"א שעושים הסעודה לאחר מנחה הוא מטעם שאין להתחיל קודם מנחה, והטעם שאין מתחילים קודם לזמן זה היינו משום שנמשכים בקיום שאר מצוות היום. נראה שב' השיטות הולכים אל מקום אחד.עמ"א ס"ק ה' בשם ת"ה ונמשכין ברוב עד המנחה ואסורין להתחיל קודם מנחה,
אף על פי שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצות עשה, לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו, אלא כך היא הדת, בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין, והולכין לבתי מדרשות קורין ושונין עד חצי היום, ואחר חצי היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהן לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה.
שבטיישראל כתב:נוטר הכרמים כתב:בספר הצדיק ר' שלמה מובא על הצדיק ר' שלמה בלאך זצ"ל תלמיד הח"ח שמנהגו היה לאכול סעודת פורים לפני הצהרים, כי אמרו באיישישוק בשם רבינו הגר"א לאכול סעודה במאכלי חלב, סעודת ולא יעבור כתיב תיכף במוצאי פורים, ולעת זקנתו בהיותו על שולחן אחרים הקפיד עכ"פ שלא תמשך הסעודה עד הלילה.
האם ידוע לאי מי מקור מוסמך על מנהג מעין זה?
דין דולא יעבור נאמר רק על הקריאה ולא אשאר מצוות היום
הגר"א שם מבאר למה בתר תחלת סעודה אזלינן לומר על הניסים בסעודה שנמשכה ללילה, "העיקר דכל שנמשכה קדושת שבת או שחלה מזכירים של שבת ולכן מתפלל בליל שבת שתים של שבת וכן מזכיר בבה"מ של שבת כמ"ש בתוספתא וכן בנעילה מזכיר של שבת הואיל ועדיין לא התפלל מעריב ועדיין קדושת שבת", האם כוונתו שגם בפורים שייך לומר דנמשך היום של פורים כל זמן שלא התפלל מעריב?עושה חדשות כתב:עי"ש ס"ק יא.נוטר הכרמים כתב:כוונתך ודאי לדברי הגר"א בביאורו סי' תרצה,י, ושם מיירי בהדיא כמבואר בלשון המחבר שהתחיל ביום.שיבר כתב:מעניין שדווקא מביאור הגר"א בהל' מגילה עולה שמי שהתחיל סעודתו בלילה - מוצאי פורים - אומר ועל הנסים בברהמ"ז, כל עוד לא התפלל מעריב. הוא לומד את זה מתפילת נעילה ביו"כ.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 14 אורחים