א) במגילה יב,א:
לכאורה צ"ב קצת, לשם מה מקדים הגמ' רישא דקרא בהראותו את עושר כבוד מלכותו, דמאי מייתי מהתם הרי דריש מהמשכו של הפס' ממילת תפארת.בהראותו את עושר כבוד מלכותו (ואת יקר וגו' - הג' הב"ח), א"ר יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה, כתיב הכא יקר תפארת גדולתו וכתיב התם לכבוד ולתפארת. ופירש"י, בגדי כהונה - שהיו בידו בגדי כהן גדול שהביא מירושלים.
עוד מטו בי-מדרשא להקשות, היכי מוכח מלכבוד ולתפארת דקאי על בגדי כהן גדול, הא גבי כהן הדיוט נמי כתיב לכבוד ולתפארת, (שמות כח,מ) ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת, וכן כתב הרב מבענדין ז"ל לאדמו"ר בעל אמרי אמת מגור.
ב) אולי יש לומר בס"ד בדרך דרוש, ובהקדם דברי הגמ' מגילה ט,א:
ובשו"ת תשובה מאהבה (א,קפח) הקשה, אמאי לא מייתי מקרא דנן, ואת יקר תפארת גדולתו, דכתיב לעיל מיניה, וכן הקשה החתם סופר בתורת משה .מאי תרגום שכתבו מקרא איכא... רב נחמן בר יצחק אמר וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן.
[וראיתי דבר אמיתי בישוב קושיא זו בהגהות עמ"ס מגילה מבעל 'משפטי עוזיאל' מכת"י (שנד' בקובץ מוריה - אדר שני תשס"ח) דבאמת מונח 'יקר' יש לו שני הוראות, האחד בלשון הקודש ונזכר בנ"ך וכן במגילה עצמה במובן חשיבות מעולה. השני בלשון תרגום במובן של כבוד ומשמעת של מורא, וכמו דמתרגם אונקלוס (שמות טז,ז) כבוד ה' - יקרא דה', וכן תרגם (שם כ,יב) כבד את אביך - יקר ית אבוך. ולכן מאמר 'יתנו יקר לבעליהן' שפירושו הוא כבוד ומורא הוא בלשון תרגום, אבל מאמר 'את יקר תפארת גדולתו' הוא בהוראת חשיבות וגדולה, והוא בלשון הקודש, וזה כפתור ופרח].
ונראה, דהנה במגילה טז,ב עה"פ ליהודים היתה אורה וגו', דרשינן
. וצ"ב, היכן מרומז במילת יקר הענין של תפילין, אמנם מצינו בתפילין של ראש ענין מורא וכבוד, אבל כיצד טמון זה במילת יקר.ויקר אלו תפילין וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש
ברם, בסנהדרין ד,ב מפרש לקרא דלטוטפות בין עיניך, טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים. וידוע לפרש דמה שנקרא תפילין של ראש בלשון לעז הוא לקיים מה שנאמר בהן, וראו כל עמי הארץ וגו' . והנה עד"ז י"ל, גם הטעם שתפילין מרומז במילת יקר שהוא לשון תרגום כמבואר בגמ'.
והנה איתא ביומא ז,ב: אמר רבה בר רב הונא, חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה ושעה ק"ו מציץ, ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה.
ומבואר שבציץ ישנו ענין מורא האמור בתפילין ויצא ללמד עליו למילף מיניה דין היסח הדעת, ודין מורא האמור בתפילין מפורש בקרא מטעם שם הוי"ה החקוק בו, וזהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ונמצא דענין זה ישנו גם בציץ שחקוק בו שם הוי"ה .
מעתה, לא רחוק לומר ד'יקר תפארת גדולתו' מתפרש היטב על ציץ במסוים ובפרטות, ולא על כלל בגדי כהונה, דיקר ישמש ככינוי לציץ דומיא דתפילין, מאותו הדין ואותו הטעם דמורא וכבוד האמור בהם.
ויעויין בלשון רבינו הגר"א על אתר:
לכן אצל גדולתו שהוא בעצם אמר תפארת ואצל מלכותו אמר כבוד, וזהו שאמרו בגמ' שלבש בגדי כהונה, כי בבגדי כהונה כתיב לכבוד ולתפארת, והיינו שבבגדי כהונה היה נראה עצמותו מחמת שראו את השם הקדוש עליו וכו'.
אם כנים דברינו זכינו ליישב כל הקושיות הנ"ל, דלהכי מקדים הגמ' רישא דקרא בהראותו את עושר כבוד מלכותו, דמשתמע מינה דאמנם אין פירוש "יקר" כבוד, דזה כבר כתיב ברישא עושר כבוד, אלא יקר היינו ציץ.
וכן את"ש דמוכח מלכבוד ולתפארת בגדי כ"ג ולא בגדי כהן הדיוט, וזה לצד מילת יקר שמתפרש לפי"ז על הציץ.
וכן מיושבת ברווחא קו' תשובה מאהבה, אמאי לא מייתי מהך קרא ללשון תרגום, דיקר דהכא לא מתפרש כתרגום לכבוד אלא ככינוי עצם לציץ.