במשנ"ב כתב בשם רשב"ץ שאיטר המיסב על שמאל כל אדם יאכל באותו הפעם בימין כל אדם, והיינו משום שבידו השמאלית אין הוא יכול לאכול מאחר שהוא מיסב עליה.
והגדיל לעשות בביאור הלכה שצידד דהגידם בידו הימנית לא יסב כלל כיון שאי אפשר לו לאכול בשמאלו שהוא מיסב עליה, עכ"ל.
והנה, לכאו' בדרך ההסבה הרגילה אצלינו [היינו שצד הגוף השמאלי נשען על הכר] שפיר אפשר לו להשתמש בידו השמאלית. וגם יעיד כל איטר מבין החברים [ואני בתוכם] שהרבה יותר נוח להשתמש ביד השמאלית [אע"פ שהוא מיסב עליה] מאשר בידו הימנית. [ואותם הימניים יכולים ג"כ לבדוק דבר זה, ע"י שיסבו על צד ימינם וינסו להחזיק הכוס בשמאלם].
ועכ"פ איך אפשר לומר דהגידם אינו יכול לאכול בשמאלו שהוא מיסב עליה, אתמהה.
ומבואר מזה, דההסיבה האמיתית אינה בצורה הנהוגה בעולם, אלא היא באופן שגופו נוטה לשמאל וידו השמאלית נשענת על הכרים שלשמאלו ועליה נסמך גופו, ובאופן כזה אכן א"א להשתמש כלל בשמאליתו כמובן. [וגם צורת הסיבה זו נוחה מאוד לאכול ולשתות עמה, משום שע"י מתיחת ידו מתרוממת כתיפו השמאלית ומשתווה לימנית, וממילא ראשו נמצא בקו ישר ולא נטוי כמו שמצוי בזמנינו שמתאמץ מאוד שלא לשפוך היין על בגדי החירות חלילה].
שוב ראיתי בשער קולמוס תמונה של מסיבים תימניים שמסיבים על דרך זו [אך באופן מוגזם שאין גופם נוטה כלל לשמאל רק ידם שלוחה לשמאלם]
איך שיהיה, מדברי המשנ"ב מבואר שאין שום דרך לקיים דין הסיבה ולאכול ביד שמאל, וא"כ מי שמצליח לאכול בשמאל תוך כדי הסבתו, אות הוא שלא קיים הסיבה מימיו ויש לו לחזור על אכילת המצה, וצ"ע.