אכן דן בזה המהרש"ם במכתבו להאדר"ת, ז"ל בח"ו סי' לח -
ומה שהקשה הדר"ג בהא דסי' תע"ב ס"ז דבאכל בלא הסיבה צריך לחזור ולאכול בהסיבה, דהא כל טעמא דאין יוצאין בכזית של כורך משום דאתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאורייתא, א"כ הרי כל חיוב הסיבה רק מדרבנן, ובאכל כזית א' בלא הסיבה כבר יצא י"ח של תורה ושוב יוכל לצאת בכזית כורך ואולי אין חיוב דרבנן של הסיבה שוה כחיוב של אכילת מרור בעצמו עכ"ד. והנה מ"ש דשמא אין החיובים שוים הוא נגד מ"ש התוס' שם בד"ה אלא מברך, וברא"ש סי' כ"ז דאי הלכתא כהלל הוי מרור דרבנן ולא מבטלי להדדי. וגם קושייתו נראה ליישב דלדידן איכא נמי ספיקא שמא הלכה כרבנן דאין מצוה בכריכה והוי רשות וחיוב הסיבה דרבנן, א"כ כיון שכבר אכל מרור בפ"ע אתי רשות דמרור ומבטל למצה דרבנן אלא דכל קושי' כת"ר הוא דלא יאכל המרור בפ"ע רק ביחד בכריכה, והרי במש"ז סי' תע"ה סק"ז הביא מהפוסקים דלרבנן לכתחלה בעינן כל א' בפ"ע אלא דבדיעבד באכל בכריכה יצא, א"כ אין לו לעבור בידים שלא לאכול המרור בפ"ע אלא בכריכה ולעשות נגד המצוה שצריך לכתחילה לאכול בפ"ע, ולכן פסקו הפוסקים דצריך לחזור ולאכול בהסיבה
ועכ"פ פשיט"ל לתרי הגאונים זי"ע, את עצם הסברא דאם מחוייב לאכול מצה מדרבנן כיון דחיסר הסיבה, אז כשיאכל את המצה השניה עם מרור לא יהיה בזה שום ביטול כיון דתרווייהו מצוות דרבנן נינהו.
ויש לחקור לפי דבריהם איך הדין להיפך, והיינו דמעיקרא אכל מצה ומרור יחד, ואח"כ אכל מצה בלי הסיבה, דלכאו' ג"כ נימא דחובת מצה דאו' יצא במצה השנית, וחובת מצה מדרבנן (עם הסיבה), יצא במצה הראשונה. אמנם נראה לחלק בזה, וצ"ע.
{ומשכחת הרבה כה"ג שיהיה אדם מחוייב במצה מדרבנן, וכגון אם אכל מעיקרא מצה טבולה מדרבנן
(עציץ נקוב), או כשעשיית המצות נעשתה ע"י גוי מדרבנן -
עי' כאן viewtopic.php?f=17&t=26110 , או באופנים שהתבארו כאן -
viewtopic.php?f=17&t=26479&hilit#p269859 דרבנן חייבו לקיים שוב את הדאו' מספק, אי נימא דיש לזה גדרים של דרבנן ולא של חשש דאו', ועוד אופנים. אבל קל יותר להעמיד את השאלה דוקא ע"פ המבו' במהרש"ם להדיא דהמחוייב במצה מפני שאכל קודם לכן מצה בלי הסיבה הוי בגדר חיוב מרור, עד שאין בזה מצוות מבטלות זו את זו, ובזה יל"ד האם שייך לקיים דרבנן כשהוא עדיין מחוייב מדאו'}.