מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

לערבב את השטן

הלכות חג בחג, חקרי מנהג. מאמרים לעיון והורדה
גאולה בקרוב
הודעות: 1872
הצטרף: ב' מאי 02, 2011 1:59 am

לערבב את השטן

הודעהעל ידי גאולה בקרוב » ה' ספטמבר 13, 2012 12:28 am

כידוע שהוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות.
וז"ל הכלי יקר בראשית פרק כב:
"שופר של ראש השנה שהוא בקרן של איל, ועל ידו יגאלו ישראל מיד יצרם הרע אשר מצודתו פרוסה על כל החיים, ועל ידי השופר הבא לערבב השטן יגאלו מידו, כי השופר מעורר את האדם על התשובה, כמו שנאמר (עמוס ג ו) אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו:
ומה שאמרו חז"ל (ראש השנה טז ב) ששופר מערבב השטן, מצד היותו סבור שמא הוא שופר של משיח, אין השטן נבער מדעת כל כך, וכי לא ידע שחק הוא לישראל מימים ימימה ועדיין משיח לא בא, וקרוב לומר כיון דדש דש, אלא שהוא יודע כי מצות ה' עלינו וגם הוא יודע טעם המצוה כדי לעורר על התשובה והתשובה מקרבת הגאולה, על כן הוא בהיל דלמא אתי משיחא, כי אף על פי שבשנים הקודמים לא נתעוררו על התשובה כהלכתם סוף סוף יהיה הזמן שיתחרטו על רעתם ויעשו תשובה שלימה, לכך הוא מתירא בכל שנה ושנה שמא עכשיו יחרדו וישובו".

ומ"מ גם לביאור זה צ"ב מדוע צריך תקיעות גם דמעומד, שהרי תקיעות ראשונות גם יכולים לעורר את האדם לתשובה.

וצ"ל כרש"י, שרואה שמצוות חביבות על ישראל (להוסיף על החיוב),
או שנבאר, על דעת מש"כ בהליכות שלמה לגרשז"א זצ"ל (ר"ה,פרק ב, סוף הערה 11) שבתקיעות עצמן יכוון "רחמנא אמר תקעו", ולא אחד מכל הטעמים שברס"ג ועוד -- ונראה פשוט שהוא דוקא בתקיעות בהם יוצא יד"ח מדאורייתא, אבל בתקיעות שהוסיפו שפיר דמי לעורר ליבו לתשובה, ולכן דוקא בגללם חש השטן לתשובת ישראל.

יאיר
הודעות: 10741
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: לערבב את השטן

הודעהעל ידי יאיר » ה' ספטמבר 13, 2012 12:43 am

http://www.otzar.org/aspcrops/161564_18 ... 292012.asp
וכן פירש הגר"א ובשם רע"א ועוד.

שבע
הודעות: 1691
הצטרף: ג' יוני 14, 2011 10:22 am

Re: לערבב את השטן

הודעהעל ידי שבע » ב' ספטמבר 18, 2017 1:04 am

בענין זה מצאנו לרבינו הרמ"ק דברים נוראים בספר "אור יקר" (על תיקוני זוהר, כרך ה', עמ' קצט-ר) - על דברי רשב"י בספר התיקונים (תיקוני זוהר, תיקון כא, דף נא, ב)
"יהיבת לון עיטא לאתערא בשופר, דאיהו עתיד קב"ה ביה לאתכנשא לישראל מן גלותא מד' סטרין, הדא הוא דאמר תקע בשופר גדול לחירותינו ושא נס לקבץ גליותנו, ואיהו חשיב דאיהו יומא דדינא דיליה וברח, עד דההוא זמנא קב"ה מאריך עלייהו דחייביא, ולבסוף אפסיק לון וחריב לון מן עלמא, ודא איהו מאריך טרחא סוף פסוק" -

והיינו אומרו יהיבת עיטא וכו', והנה כל המצות הם עצות אלהיות, כדפירשנו בחלק שיעור קומה בהקדמה סימן י"ג (= ראה אור יקר, כרך יח, עמ' קט), אם כן יש לדקדק מה טעם בזוהר (= ח"א, דף רנד, א) וכאן ובכמה מקומות (= פ' וירא, דף קיד, א; וישב, דף קצ, א; תצוה, דף קפד, א; פנחס, דף רנח, ב) אומר בענין השופר עצה,

אמנם בגמרא (= ראש השנה טז, ב) וכאן פירשו בענין השופר שהוא ענין להטעות השטן שאינו ממש מציאות ענין אמתי מצד עצמו.
וזה דוחק גדול, שהרי אין השטן מקלי הדעת בני אדם הטפשים שלא ידעו שישראל הם תוקעים ומקיימין המצות ומצות השופר בכללן.

אמנם הנראה הוא, כי שאר כל המצות כולם הם יחודים ועניינים קיימים מצד מציאותם מעוררים אור קישוט לשכינה, אמנם ענין השופר מגיע עניינו אל מקום שאין השכל סובלו, ואינו אלא עצה אלהית נוספת על עצת כל המצות -

שהרי סוד הגאולה העתידה נעלמה ונפלאת, ואין לך דבר נפלא מענייני העתידות - אלא שתים, נכשלו בהם הרבים, האחד - ענין הגאולה הזאת, נסתם ונחתם בטבעת המלך אין להשיג. והפלא הגדול יותר הוא - ענין תחית המתים שנפלא הפלא ופלא אפילו מהצדיקים בגן עדן שאינם יודעים מהות הענין מה יהיה, כדפירשנו בההוא עובדא דינוקי, בפרשת בלק, שער (?). והנה לפי זה שער אור הגאולה נעלם, והנה דרך כלל השער הזה אור נעלה יבא בו - אין לאורו ערך, מפני שסודו לבטל החיצונים ולהשביתם מהשתלשלותם וממצבם יהרסם, לבחירת נדבה לפניו לזכות הדורות, לבטלם ולהפר שעבודם מיצר הרע וטורח משאו, ובני אדם בעבודה כמלאכים.

והנה ביום ראש השנה, יום הדין הוא שהקב"ה בחרו לדון כל העולם. ועיקר דין העולם הוא ישראל - מפני שהם באמת אדם, והגוים כבהמות נדמו, שעיקר ההנהגה - הנשמות הקדושות. והנה בהתעורר יום הדין, והשטן בתוך בני האלהים (= ע"פ איוב א, ו; ב, א) - אין ביד השטן שום טענה כוזבת כלל, אלא כל טענותיו הם ביושר ובאמונה, 'עשה פלוני כך וכך' וכיוצא. והרי אין דרך לנצחו בדין, שאין הנצחון בדין אלא על ידי טענות אמתיות, והיאך ינצחו ישראל לשטן ביום הדין אחר שכל תביעותיו הם תביעיות אמתיות אין להכחיש -

לזה אין לנו להתנהג עמו [אלא] בעצת תחבולה. והתחבולה היא זו, שאותו שער הגאולה שהוא שער הנסגר נסתם ונחתם - נפתח ממנו מעט מזער מהאור הנעלם ההוא, הנה בפתיחת השער ההוא יתעורר אותו האור שהיא אור נדבתו של הקב"ה לבטל החיצונים, יתפשט האור בבתי דינים עליונים יקרר דינם, מיד מלאך המות מחליש כחו ונופל מאחיזתו, שאין לו ידים להתאחז שם אלא בדין, כיון שהדין נמתק מצד האור ההוא - מיד מלאך המות שטן נופל, וכיון שנופל אפשר שהאורה תתרבה כשיעור שיתעורר גאולה לישראל, לזה כיון שאינו מועיל וקרוב להזק - בורח.

ודרך הזה - עצתו של הקב"ה, ומיד שדוחים ישראל גזרת הדין הם מעוררים תשובה, ויש להם אריכות אפים מאור המתגלה מצד התשובה, ומתקבלת תשובתם עד יום הכפורים, שאין השטן נועל השער כל עשרת ימי תשובה. אחר כך יבקש את עון ישראל ואיננו, שהרי נמחל להם.

ואם תאמר: ישובו קודם ראש השנה, ולא נצטרך לעצה זו?
יש לומר: שאין פתחי תשובה פתוחים קודם ראש השנה כמו בעשרת ימי תשובה שהם ימיה, ויום ראשון פתח הדין ליכנס לתשובה, ואין הכי נמי שהמקדים תשובה - זריז ונשכר.

לאתערא בשופר דאיהו עתיד וכו' - דהיינו פתח הבינה שבה הגאולה, וסוד התקיעות בהם כתיב (ישעיה מב, יג) ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר וכו', כדפירשו בשער הקודם (= ראה אור יקר שם, שער ז', סימן ד, עמ' קנח; שם, סימן ח, עמ' קפט-קצ). ולזה בהיותם תוקעים - ממש מעוררים שער הגאולה, ואינו שער תחלת הגאולה שיהיה לו שהות להתקיים בשלשלת אחיזתו, אלא שער אחרית הגאולה דהיינו קבוץ גליות, שמיד הקב"ה מתחיל בהשבתת החיצונים, וזהו שאמר דאיהו עתיד קב"ה ביה לאתכנשא לישראל מן גלותא מד' סטרין, ולזה תוקע לצד הדרום, ומשבר לצד צפון, ומריע לצד המערב, ותוקע לצד מזרח, כדרך שפירשו בזוהר פ' אמור, סימן (= ט').

והיינו תקע בשופר גדול - בינה, שמשם חירות הגאולה, ושא נס - יסוד עם המלכות שהם אובדים בגלותם, וכתיב ובאו האובדים, אבודים לא נאמר אלא אובדים, וענין זה אי אפשר אלא כאומרו: הפח נשבר ואנחנו נמלטנו, והיינו ביטול השרים השולטים בעולם למזרחה של ארץ ישראל ולמערבה ולצפונה ולדרומה.

והיינו דאיהו יומא דדינא דיליה, והרי הוא יודע שישראל הם תוקעים שופר ודאי, אלא שהוא רואה ששער הגאולה נפתח ואור השופר העליון בתקיעה תרועה שברים תקיעה מתפשט בספירות, והדין נמתק, ואין לו בית אחיזה כלום - הוא יודע אם יגמר ענין הגאולה ודאי אם יתמהמה בא יבא, וזהו שאמר ואיהו ברח, מפני שיודע הוא שעתיד להיות ענין זה, אלא שישראל בעונותם ועיכובם בלי תשובה גורם אריכות אפים, שהקב"ה מאריך להם כדי לתת מקום לרשעים שישובו, שאין תשובה אחר ימי גאולה, ואלמלא גמרו ישראל הדבר מיד היו נגאלים. תדע שסוף סוף יהיה עניינם כך, והיינו אומרו לבסוף אפסיק לון וחריב לון, והיינו מאריך הקב"ה אפו לרשעים המטריחים לפניו במעשיהם, וכן לחיצונים, אמנם סוף סוף יהיה פסוקם מן העולם באחד מן השנים.

וראה עוד ב"אור יקר" כרך ד', עמ' לג - לענין תקיעות דמיושב ומעומד; עוד שם, כרך ה', עמ' מז ("בהשנות ישראל בתקיעות שניות אז מתעוררים הרחמים בחזקה ממקומם, וירא לנפשו פן יתבטלו הקליפות מכל וכל ע"י הרחמים הגדולים שישראל מעוררים ויתעורר אור הגאולה. והארכתי כל זה לבאר אומרם בגמרא 'בהיל ולא בהיל' "); עוד שם, כרך י', עמ' קנט-קסא.


חזור אל “אלול וימים נוראים”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 32 אורחים