תנן בסוף ראש השנה: תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת.
והפירוש הפשוט, שהתכוון לתקוע בשניה כפליים, כדי שתעלה לו לשתי תקיעות, אחת לסוף הסדר הראשון ואחת לתחילת הסדר השני, וקמ"ל מתני' שכיון שלא הפסיק באמצע, אין התקיעה עולה אלא לאחת.
וצ"ב למה הוסיפה המשנה "תקע בראשונה", ומה משמעותה של התקיעה הראשונה לדין זה, שאינו עוסק לכאורה אלא בתקיעה השניה.
ולפירוש שהביא הרמב"ן בשם ר"י אבן גיאת על פי הירושלמי, ש"אין בידו אלא אחת" היינו התקיעה הראשונה שקודם התרועה, מיושב שלכן הזכירה המשנה את התקיעה הזו, ועדיין קשה למה לא דיברה המשנה רק בתקיעה השניה והשלישית, ותאמר "לא יצא". ולדעת הראשונים החולקים, וסוברים שעלתה לו לאחת, הקשה הרמב"ן קושיה זו למה לא תנן האריך בתקיעה כשתים אין בידו אלא אחת, ותירץ וז"ל: משום דאי תנא הכי הוה אמינא דהכי קתני אם האריך בתקיעה ראשונה של סימן לא עלתה לו לשתי תקיעות ולא יהא צריך לתקוע אחרת בסוף (אלא) משום דבעינן פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, אבל אם שתי תקיעות סמוכות על הסדר תקע בנשימה אחת עלתה לו לשתים קמ"ל, ועוד איכא למימר לפי שאין שיעור לתקיעות למעלה ואם רצה להאריך מאריך, אם האריך בה כשתים פשיטא שלא עלתה לו לשתים שעדיין מדין התקיעה הראשונה היא ואחת היא שהרי אין לה שיעור למעלה, ומשו"ה קתני תקע בראשונה שהיא תקיעה שבתחלת הסימן והאריך (בה) [בשניה] כשתים בראשונה [סד"א] הרי אלו כאילו הפסיק ותקע שתים שהרי השניה ניכרת כאן קמ"ל, וזה נ"ל באמת ובנכון. עכ"ל.
והעירני אאמו"ר, שלכאורה יש בפירוש המשניות לרמב"ם תירוץ חדש, אלא שהוא מחודש ואין בו הבנה. וז"ל: "ואמרו תקע בראשונה, עניינו כי כשתקע תקיעה הראשונה שהיא קודם התרועה והאריך בה זמן, ואח"כ הריע, ואח"כ תקע תקיעה שנייה, והאריך בה זמן כמו שהאריך בראשונה כדי שתעלה לו, לפי דעתו אותה תקיעה לשני תקיעות אחת לתשלום בבא הראשונה, ואחת לתחילת בבא שנייה, ואמר בכאן שלא תעלה לו אלא בתקיעה אחת בלבד". עכ"ל.
ונראה מדברי הרמב"ם שדווקא אם האריך בשניה כמו שהאריך בראשונה לא יצא, אך אם באמת יאריך בה כפליים, יצא ידי חובתו. ואחר ר"ה חיפשתי באוצה"ח ומצאתי לרמ"מ כשר בדברי מנחם ח"ד סוף סי' טז שתמה בזה, ומיישב באופנים דחוקים, ומציין למגיה לספר העיטור שהגיה דברי הרמב"ם.
אכן הר"י קאפח והרב קורח תרגמו: והאריך בה כפלים בשעור הראשונה. והוא כפירוש הפשוט במשנה.
העיון במקור הערבי מסביר את מקור החילוק בין התרגומים. וזה לשון המקור: וקולה תקע בראשונה וכו', מעני ד'לך אנה אד'א תקע אלתקיעה אלאולי אלתי קבל אלתרועה וטול פיהא מדת מא, ת'ם הריע, ת'ם תקע תקיעה שניה וטול פיהא מת'לי מדהֿ אלאולי חתי יקום לה ד'לך בזעמה מקאם שתי תקיעות אלואחדה לתכמיל בבא ראשונה ות'אניה לאבתדי בבא שניה, פקאל אנהא תנעד לה בתקיעה אחת פקט, ולו טולהא מא עסי אן ימכן, וליס ענדה גיר בבא אחת פקט.
המילים הנוגעות לענייננו: מת'לי מדה' אלאולי. מדה' אלאולי היינו שיעור הראשונה. מהו "מת'לי"? "מת'ל" הוא "כמו, בדומה ל-". והמתרגם הראשון, או שראה לפניו "מת'ל" בלי יו"ד, או שהבין ש"מת'לי" פירושו גם כן "כמו, בדומה ל-". אך פירושו של "מת'לי" הוא: "יותר מ-" (היינו "כמותו ויותר"), ועל כן הבינו המתרגמים האחרים שהכוונה לכפליים.
נותר רק לבדוק אם בכתב היד של הרמב"ם עצמו כתוב "מת'לי". התשובה חיובית (האותיות קטנות כיון שהיא הוספה במהדו"ב של הרמב"ם, על הגליון):