לחו"ר בית המדרש, שאלה ברשותכם
בפיוט 'אלי שחק חצובי להבים' שבשחרית יום כיפור, אומר הפייטן על המלאכים "פנים ולא עורף נתאמים". כל המפרשים שראיתי פותרים 'פנים ולא עורף' - שלמלאכים אין 'לא עורף ולא עיפוי' (ראה חגיגה טו.), ואת מילת 'נתאמים' הם מפרשים בפני עצמה, לאמור: המלאכים מחוברים מארבעה פנים, כדברי יחזקאל על החיות. הפירוש הזה נראה לי דחוק מאוד, הן משום שהוא מנתק את מילת 'נתאמים' מן המשפט, והן משום שלא הוזכר כאן כלל ענין ארבע הפנים. יותר מסתבר לי שיש לקרוא את המשפט ברצף אחד: הם נתאמים [אולי כולם שוים זה לזה?] בכך שהם פונים אל ה' בפניהם ולא מפנים אליו את אחוריהם.
שמתי לב למקום נוסף בו משתמש הפייטן במילת 'נתאמים', בסילוק 'מי יתנה תוקף' שבמוסף יו"כ: 'לְזַכּוֹת אֲשֵׁמִים, לְזַכְזֵךְ אֲשָׁמִים, לְוַתֵּר לְנִתְאָמִים, לִסְלֹחַ לְכָל עֲדַת תְּמִימִים'.
אולי למישהו יש פירוש טוב?
ואגב דעסיקנא בפירושי מילים: מישהו יודע טעם לצירוף 'נתגלגלו / מתגוללים רחמיו' וכדומה? מדוע התעוררות הרחמים מתוארת במילת גלגול? בשלמא 'נכמרו רחמיו' אני מבין, רש"י מסביר שזה ענין התחממות הרגשות. אבל מה ענין גלגול לכאן?