חילוק המנהגים באמירת י"ג מידות

[בני ברקי]

מה המקורות להבדלים בין אמירת י"ג מידות ע"י החסידים,שאינם מפסיקים אחרי ויעבור ה על פניו ויקרא אלא אומרים ברצף את הי"ג מידות לבין בני ליטא שהחזן חוזר על ויקרא ה על פניו ורק אח"כ אומרים ביחד י"ג מידות? האם יש מקורות בראשונים ובקדמונים לכאן או לכאן?

[משולש]

בספר "דברי קהלת" כותב את מנהג פרנקפורט שהחזן לבדו אומר "ויעבור" וקהל עונים י"ג מידות. ויתכן שזהו המנהג האשכנזי הישן.

וכמו שכתב הרא"ש מסכת ראש השנה פרק א

וכן נהוג לאומרן בכל גלות ישראל שהחזן אומר ויעבור ה' על פניו ויקרא והקהל מתחילין ה' ה' אל רחום וחנון וגו'.


איני יודע להסביר את המקור למנהגי ה'חסידים' וה'ליטאים', אך האפשרות המסתברת לי היא שבמדינותיהם פחות הקפידו על סדר של חזן וקהל, והקהל היה מתפרץ הרבה לאמירות של הש"ץ (כמו ב"וכל מאמינים", "שמחה לארצך", פסוקי "יאמר נא ויאמרו נא" של ההלל, ועוד הרבה).
אך עדיין אצל הליטאים קיימת יותר הקפדה בעניינים מהסוג הזה (כמו למשל שמקפידים שהחזן בלבד יקרא את ההפטרה ולא כל הציבור יחד כמנהג החסידים). ולכן אצלם מקפידים שהש"ץ יאמר ויעבור בקול כמנהג הקדום.

[משולש]

איך נהוג בעדות הספרדים השונות בעניין זה? האם "ויעבור" נאמר על ידי החזן או הקהל?

[עזריאל ברגר]

איך נהוג בעדות הספרדים השונות בעניין זה? האם "ויעבור" נאמר על ידי החזן או הקהל?

כמדומני שכמו הליטאים - קהל ואח"כ חזן.

[חושיאל]

בספר "דברי קהלת" כותב את מנהג פרנקפורט שהחזן לבדו אומר "ויעבור" וקהל עונים י"ג מידות. ויתכן שזהו המנהג האשכנזי הישן.

וכמו שכתב הרא"ש מסכת ראש השנה פרק א

וכן נהוג לאומרן בכל גלות ישראל שהחזן אומר ויעבור ה' על פניו ויקרא והקהל מתחילין ה' ה' אל רחום וחנון וגו'.


איני יודע להסביר את המקור למנהגי ה'חסידים' וה'ליטאים', אך האפשרות המסתברת לי היא שבמדינותיהם פחות הקפידו על סדר של חזן וקהל, והקהל היה מתפרץ הרבה לאמירות של הש"ץ (כמו ב"וכל מאמינים", "שמחה לארצך", פסוקי "יאמר נא ויאמרו נא" של ההלל, ועוד הרבה).
אך עדיין אצל הליטאים קיימת יותר הקפדה בעניינים מהסוג הזה (כמו למשל שמקפידים שהחזן בלבד יקרא את ההפטרה ולא כל הציבור יחד כמנהג החסידים). ולכן אצלם מקפידים שהש"ץ יאמר ויעבור בקול כמנהג הקדום.

אולי אין כוונת הדברי קהלת שרק החזן אומר "ויעבור" כמנהג האשכנזי הישן, אלא שהקהל היה מסיים מקודם ואז החזן אומר זה לבדו, כמנהג ליטא. ויש להעמיס זה גם בדברי הרא"ש, הגם שיותר דחוק.