מה הדין ביולדת ש72 שעות נגמרות באמצע יו"כ
האם יש לה לצום את המשך השעות או לא.
חוקרנוביץ כתב:מה הדין ביולדת ש72 שעות נגמרות באמצע יו"כ
האם יש לה לצום את המשך השעות או לא.
חוקרנוביץ כתב:מה הדין ביולדת ש72 שעות נגמרות באמצע יו"כ
האם יש לה לצום את המשך השעות או לא.
פרי יהושע כתב:חוקרנוביץ כתב:מה הדין ביולדת ש72 שעות נגמרות באמצע יו"כ
האם יש לה לצום את המשך השעות או לא.
יש מצווה של מערב עד ערב, ויש איסור אכילה מלאו וכרת, מפורסם באחרו', ולפי זה לכא' יש מקום לאסור מכאן ואילך, או דנימא דאם מתחילה לא התחיל לאו כלום הוא, וכך נראה יותר פשוט לכא' שלא שמענו צום יוה"כ מתחיל בצהרים.
פרי יהושע כתב:חוקרנוביץ כתב:מה הדין ביולדת ש72 שעות נגמרות באמצע יו"כ
האם יש לה לצום את המשך השעות או לא.
יש מצווה של מערב עד ערב, ויש איסור אכילה מלאו וכרת, מפורסם באחרו', ולפי זה לכא' יש מקום לאסור מכאן ואילך, או דנימא דאם מתחילה לא התחיל לאו כלום הוא, וכך נראה יותר פשוט לכא' שלא שמענו צום יוה"כ מתחיל בצהרים.
הבנין ציון (לד) דן בזה, ונוטה לומר שאין איסור כרת באכילה שניה (ולכאורה כוונתו שגם מותר לגמרי, מן התורה עכ"פ). אבל בסוף דבריו כותב להחמיר בזה לחשוש לשיטות ראשונים שדייק מהם להפך.אוצר החכמה כתב:איך עולה דבר כזה בדעתך. שחולה שהיה בו סכנה בתחילת יוה"כ ואכל ואח"כ הבריא לא צריך לצום?פרי יהושע כתב:חוקרנוביץ כתב:מה הדין ביולדת ש72 שעות נגמרות באמצע יו"כ
האם יש לה לצום את המשך השעות או לא.
יש מצווה של מערב עד ערב, ויש איסור אכילה מלאו וכרת, מפורסם באחרו', ולפי זה לכא' יש מקום לאסור מכאן ואילך, או דנימא דאם מתחילה לא התחיל לאו כלום הוא, וכך נראה יותר פשוט לכא' שלא שמענו צום יוה"כ מתחיל בצהרים.
הבנין ציון (לד) דן בזה, ונוטה לומר שאין איסור כרת באכילה שניה (ולכאורה כוונתו שגם מותר לגמרי, מן התורה עכ"פ). אבל בסוף דבריו כותב להחמיר בזה לחשוש לשיטות ראשונים שדייק מהם להפך.
זו לשונו הנוגעת לעניננו:אוצר החכמה כתב:הבנין ציון (לד) דן בזה, ונוטה לומר שאין איסור כרת באכילה שניה (ולכאורה כוונתו שגם מותר לגמרי, מן התורה עכ"פ). אבל בסוף דבריו כותב להחמיר בזה לחשוש לשיטות ראשונים שדייק מהם להפך.
אתה קצת מעוות את דבריו. הוא אכן מסתפק בזה. ומביא כמה ראיות לאיסור ודוחה אותם שאין מזה ראיה. ואז הוא מביא ראייה אחת להתיר ועליה הוא כותב שכיוון שתוספות על אותה ראיה כתבו להיפך אם כך לא נשארה לו שום ראייה להתיר.
ותראה שהביאור הלכה כשמביא את דבריו בסימן תריח בשם הפ"ת כותב בשמו בצורה מוחלטת שחייב כרת על האכילה השנייה.
חיפשתי קצת באוצר וגם ראיתי אחרונים שמביאים ראיות לאיסור.
נראה לי ברור מלשונו כמו שכתבתי קודם, שעיקר דעתו להיתר, אלא שאחר שמתוס' נראה לא כך צריך לחוש לחומרא לדבריהם, ולא כפי שנראה מדברי הבה"ל (שהעתיק מהפ"ת, וכנראה לא ראה דברי הבנ"צ במקורם).אמנם לכאורה יש להביא ראיה שמי שאכל ביוה"כ שוב ליכא באכילה שניה איסור כרת ממה דאמרינן כריתות יח... ע"כ מוכח דכיון שכבר אכל שחרית ביוה"כ ליכא עוד חטאת באכילה במנחה.
אבל מה אעשה שהתוס' לא סבירא להו כן... הרי שפשיטא להו לתוס' דאע"פ שאכל שחרית מ"מ יש חיוב כרת וחטאת למי שאכל שנית ביוה"כ, ובאשר לא מצאתי חולק על זה צריך לחוש לדבריהם, ולכן צריך לשער באכילת חולה ביוה"כ שלא להאכילו... רק מה שמספיק להוציאו מספק סכ"נ וקשה מאד לשער כן בכל אכילה ושתיה שיותן לחולה ותמהתי שלא ראיתי לאחד מהפוסקים ראשונים ואחרונים שהעיר על זה...
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 29 אורחים