דיני רחיצה בערבי שבתות -בשנה שט"ב חל בשבת

[גם זו לטובה]

א' רחיצה בר"ח שחל בער"ש, בהגהות מנהגים טירנא (אב, נז) איתא ואם אירע ר"ח בע"ש רוחצין לכבוד השבת כן נהגו. ובמנהגי דורא דרבותינו שבמגנצא נזהרין ומקדימין לרחוץ" ופסק הב"ח לקולא (משום שגם בער"ש גופיה היה ראוי לרחוץ לכבוד שבת אלא שנהגו להחמיר, והבו דלא תוסף עליה) וכן פסק במ"ב.
טעמיה דשאני מכל ער"ש חזון- כתב הב"ח (הו"ד בט"ז) "דדוקא בערב שבת חזון דחל לפעמים בערב תשעה באב ראו להחמיר מחצות ואילך כמו ערב תשעה באב דעלמא ומשום לא פלוג נהגו לאסור בכל ערב שבת חזון אבל בערב שבת שהוא ראש חדש שאינו שבת של חזון לא ראיתי לאסור כלל"
ודבריו צ"ת, דהיכן מצינו חומרת רחיצה בכל ערב ט"ב אחר חצות, ועוד דלכ' חומרת ערב ט"ב רק משום אבילות דט"ב, ולא בער"ש דדוחים התענית למחר, ושמא אזיל הכא לדידן דמחמירינן דבר שבצנעא בשבת, וכ"ז חידוש, ועוד דעיקר דינא דצינעא לא ברירא ולכן מקילינן באופנים מסויימים.
ויותר נראה דלאו מה"ט הקלו, אלא או משום דהוי גם ר"ח. [ומצינו כן במנהגי אבילות בספירה דמקילינן בר"ח שחל בער"ש] או משום דכל חומרת ער"ש חזון משום שלא רצו להפסיק את האבילות באמצע "תשעת הימים" אבל הכא דהוי ביום הראשון שאני, עוד אפשר דשבת חזון חמורה משום דהוי שבת הסמוכה לט"ב.
ובאמת גוף פירווש האחרונים בדברי הגהוות מנהגים לא ברירא ליה דז"ל "בתשובת מהר"י מולין (סי' ט"ו) כתב וז"ל: לרחוץ בצונן בערב שבת של חזון ישעיה כן הורו רבותינו, והפרנס כתב (סי' רע"א) ורוחצין הראש סמוך להכנסת כלה וכו' עי"ש. ואם אירע ר"ח בע"ש רוחצין לכבוד השבת כן נהגו. ובמנהגי דורא (עמ' 148) דרבותינו שבמגנצא נזהרין ומקדימין לרחוץ" ואפשר דמה שכתב "רוחצין לכבוד שבת" היינו באופן המותר בכל ער"ש חזון, לאפוקי ממנהג מגנצא שלא רחצו כללל בער"ש אלא הקדימו רחיצתן לחמישי, וצ"ע.

ב' רחיצה בערב ט"ב שחל בשבת- בפמ"ג (מש"ז טז) כתב שיש לרחוץ קודם חצות וכ"פ בבה"ל תקנא סוף סט"ז, ולכ' מקורו של הפמ"ג בב"ח הנ"ל [ואכן מיקום דבריו על הט"ז שהביא דברי הב"ח] וכבר כתבנו לעיל מה שיש לתמוה בזה, ועוד שהב"ח ביאר דלכן לא התיר כל גופו, אבל חפיפת הראש ופניו ידיו ורגליו מותר, וא"כ משמע דאדרבה חפיפת הראש וכו' מותרים אף בערב ט"ב אחר חצות.

[גם זו לטובה]

שמחתי לראות שהגרא"י זלזניק נמי כתב כדברי: [א] תמה על טעם הב"ח [ב] תמה על הוראת הפמ"ג והבה"ל וכתב דאדרבה טפי ראוי לרחוץ לאחר חצות.

[גם זו לטובה]

ביד אפרים (ד"ה ס"ק כ הו"ד בשעה"צ מו) כתב דהמנהג לא ללבוש בגדי שבת, היינו רק בשבת חזון, אבל שבת ראשונה שבתוך תשעת הימים לא נהגו איסור- ומבואר דאף ששבת חזון נמי אינה בכלל שבוע שחל בו (דרק מיום ראשון חשיב שבוע שחל בו) מ"מ חמירה משבת ראשונה, והנה לא ביאר לן טעמא דמילתא [ואפשר לבאר ע"פ טעמים ב וג' שכתבנו לעיל] ואיך שלא יהיה הטעם, נראה לכ' דאפשר דמה"ט דלא החמירו לענין "בגדי שבת" ה"ה דלא החמירו לעניין רחיצה.