פורום אוצר החכמה

הדגשה: בלשון הקודש ולא בעברית.
אשמח לראיות ומקורות מהספרים הקדושים הכתובים בלשון הקודש.
תודה מראש. מעומק הלב.

בלשה"ק 'עברית' היא 'לשון הקודש'.

הראשונים רגילים להשתמש בכה"ג בלשון זכר: כגון טעות גדול, וכן שלמות, פחיתות, פקחות וכו'.
כיום מקובל בלשון נקבה.

מה שנכון נכון כתב:בלשה"ק 'עברית' היא 'לשון הקודש'.

הראשונים רגילים להשתמש בכה"ג בלשון זכר: כגון טעות גדול, וכן שלמות, פחיתות, פקחות וכו'.
כיום מקובל בלשון נקבה.

לכאורה המילה מהות היא הטייה של 'מה', וא"כ היא אכן שייכת למשפחת מילים זו.
האם צורת הטייה זו כבר קיימת במקרא, או שהיא התחדשה ע"י הראשונים?

אליעזר מארקס כתב:הדגשה: בלשון הקודש ולא בעברית.
אשמח לראיות ומקורות מהספרים הקדושים הכתובים בלשון הקודש.
תודה מראש. מעומק הלב.

למה אתה קורא "לשון הקודש" ולמה "עברית"? המילה מהות אינה לא במקרא ולא בחז"ל, והתחדשה בתקופת הראשונים (ע"י התיבונים כמדומה).

מובא גם באבן עזרא שמות לא, יח "כל מי שלא ידע מהות נפשו...".

יעויין בפירוש המילים הזרות לאב"ת שבסוף המו"נ.