עה"פ (במדבר כה, ד) 'קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַה' נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף ה' מִיִּשְׂרָאֵל' כתב האברבנאל:
המתרגם פירשו שיקח את כל ראשי העם אותם שחטאו והיו חייבים בדבר ההוא ויתלה אותם על עץ בפרהסיא. וחכמי הקראים אמרו קח את כל ראשי העם שיקח עמו הראשים כדי לעשות משפט בנצמדים. ופרשו והוקע אותם מוסב לנצמדים.
והדברים מפליאים, הפירוש השני נמצא כבר בדברי חז"ל בסנהדרין (לה, א) "קח את כל ראשי העם - אם העם חטאו ראשי העם מה חטאו, אמר רב יהודה אמר רב: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: חלק להם בתי דינין", וכ"ה בירושלמי סנהדרין (פ"י ה"ב) ובספרי (פיס' קלא) וכ"ה שי' ר"נ בתנחומא ישן (פר' בלק סי' כח, אך דעת ר"י שם היא כפירוש הראשון), וכן מבואר בכל התרגומים (ת"א תי"ר והמיוחס ליונתן) וברש"י רשב"ם ראב"ע ובמפרשים נוספים. ואם כן איפוא, מה פשר היחוס לחכמי הקראים?
תו צ"ב, איך ראה האברבנאל את הפירוש הראשון במתרגם, הרי פשטות לשון אונקלוס מורה כפירוש השני, וכ"כ רבינו בחיי: "קח את כל ראשי העם והוקע אותם - אין צווי זה להמית ראשי העם, אלא הנצמדים במעמד הראשים, וזהו שתרגם אונקלוס: ודון וקטול דחייב קטול, ולא תרגם וקטול יתהון".