רש"י הראשון בפרשת אחרי מות כ' וז"ל : " וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו' - מה תלמוד לומר, היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא. אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב. בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני. זה זרזו יותר מן הראשון, לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן".
וצריך ביאור:
א. לכאו' המילה "אחרי מות" זה תיאור הזמן שבו נאמרה האמירה לאהרן ולא שבגוף האמירה נכללו מילים אלו, וא"כ איך זה מזרז את אהרן.
ב. הלא בפסוק הבא נאמר ואל יבוא בכל עת וכו' ולא ימות. ומשמע שהזירוז הוא בכך שאמר לו במפורש ולא ימות ולא במה שנאמר אחרי מות.
ובשפ"ח נראה שעמד על הענין אך לענ"ד אין ביאורו מניח.
פשט ברש"י הראשון בפרשת אחרי
-
אוצר החכמה
- מנהל האתר
- הודעות: 17373
- הצטרף: ב' מאי 03, 2010 5:49 pm
Re: פשט ברש"י הראשון בפרשת אחרי
אפשר לפרש שלא מדובר באהרן עצמו ובדיבור אליו דווקא.
השאלה היא למה התורה מזכירה את העובדה שזה אחרי מות שני בני אהרן, והתשובה היא שכל (כל אחד, כהן, כה"ג) הלומד את התורה ורואה את ציוויה שלא לבא בכל עת אל הקודש מזדרז לקיים את הציווי כיוון שהתורה הזכירה לו את מיתת בני אהרן כמו הרופא שאמר שלא תמות כדרך שמת פלוני.
השאלה היא למה התורה מזכירה את העובדה שזה אחרי מות שני בני אהרן, והתשובה היא שכל (כל אחד, כהן, כה"ג) הלומד את התורה ורואה את ציוויה שלא לבא בכל עת אל הקודש מזדרז לקיים את הציווי כיוון שהתורה הזכירה לו את מיתת בני אהרן כמו הרופא שאמר שלא תמות כדרך שמת פלוני.
Re: פשט ברש"י הראשון בפרשת אחרי
מאת הלוי כתב:רש"י הראשון בפרשת אחרי מות כ' וז"ל : " וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו' - מה תלמוד לומר, היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא. אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב. בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני. זה זרזו יותר מן הראשון, לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן".
וצריך ביאור:
א. לכאו' המילה "אחרי מות" זה תיאור הזמן שבו נאמרה האמירה לאהרן ולא שבגוף האמירה נכללו מילים אלו, וא"כ איך זה מזרז את אהרן.
ב. הלא בפסוק הבא נאמר ואל יבוא בכל עת וכו' ולא ימות. ומשמע שהזירוז הוא בכך שאמר לו במפורש ולא ימות ולא במה שנאמר אחרי מות.
ובשפ"ח נראה שעמד על הענין אך לענ"ד אין ביאורו מניח.
אתחיל משאלה ב, כי היא פשוטה יותר: רש"י קיצר בלשונו, וכוונתו היתה (אף שלא כתב זאת במפורש), להבדיל בין הרופא הראשון שאומר סתם "אל תעשה כך [כדי שלא תמות]", לבין הרופא השני שאומר "אל תעשה כך כדי שלא תמות כדרך שמת פלוני". לכן, אילו הציווי היה נאמר לפני מיתת בני אהרן, זה היה דומה למקרה של הרופא הראשון.
לגבי שאלה א: אתה מניח שהמשל חייב להיות זהה לנמשל בכל נקודה ונקודה, וזה כמובן לא נכון. אילו כל משל היה זהה לנמשל בכל נקודה אז כבר לא היה ניתן לדעת מהו המשל ומהו הנמשל, כמו שאי אפשר להבחין בין התפוח הזה לבין התפוח שלידו. לגופו של עניין: הנמשל של משל-הרופא השני שאמר "אל תעשה כך כדי שלא תמות כדרך שמת פלוני", איננו הציווי לאהרן "אל תעשה כך כדי שלא תמות כדרך שמתו שני בניך", אלא הנמשל הוא עצם העובדה שהציווי "אל תעשה כך כדי שלא תמות" נאמר אחרי מות שני בני אהרן; כי דרכו של ד' אינה תמיד לדבר עם האדם במילים, אלא לפעמים ד' מדבר עם האדם במעשים, וכגון אם ראובן ל"ע חוטא ואח"כ ל"ע נענש מאת ד' במידה כנגד מידה, אז לפי זה יכול ראובן לשים לב שהעונש בא בגלל מעשה פלוני ולא בגלל מעשה אחר, וכך ראובן מרגיש ש-ד' מדבר עם ראובן אבל במעשים ולא בדיבורים. ובכן דרך זו לדבר גם במעשים ולא רק בדיבורים, ננקטת לא רק כשמדובר בעונש אלא גם כשמדובר באזהרה. לכן, כשאהרן שם לב, שהאזהרה "ואל יבוא בכל עת אל הַקֹּדֶשׁ...ולא ימות" - נאמרה אחרי מות שני בניו, זה הביא את אהרן להרגיש שבעצם ד' אומר לו (בדיבור שבחלקו הוא מעשה): "אל תבוא בכל עת אל הַקֹּדֶשׁ...ולא תמות [כדרך שמתו שני בניך]".
Re: פשט ברש"י הראשון בפרשת אחרי
נדמה ששאלה ב. לא הובנה כראוי. השאלה היתה מדוע המדרש מפרש את שפירש ע"י המשל ביחס לפסוק הראשון בפרשה ולנאמר בו "אחרי מות" הלא בפסוק השני נאמר במפורש "ולא ימות" , וא"כ זהו הזירוז המדובר, ולא מה שמתואר בפרשה שהדיבור היה "אחרי מות".
Re: פשט ברש"י הראשון בפרשת אחרי
מאת הלוי כתב:נדמה ששאלה ב. לא הובנה כראוי. השאלה היתה מדוע המדרש מפרש את שפירש ע"י המשל ביחס לפסוק הראשון בפרשה ולנאמר בו "אחרי מות" הלא בפסוק השני נאמר במפורש "ולא ימות" , וא"כ זהו הזירוז המדובר, ולא מה שמתואר בפרשה שהדיבור היה "אחרי מות".
נדמה שתשובה ב לא הובנה כראוי. ובכן גוף החידוש של רש"י הוא כדלהלן:
כשם שמילותיו של הרופא הראשון "אל תעשה כך כדי שלא תמות" - אינן מספיק מזרזרות - כפי שמזרזות מילותיו של הרופא השני "אל תעשה כך כדי שלא תמות כדרך שמת פלוני", ככה המילים "ואל יבוא...ולא ימות" שנאמרו בפסוק השני - אינן מספיק מזרזות - כפי שמזרזת העובדה שהמילים "ואל יבוא...ולא ימות" נאמרו בדיוק אחרי מות שני בני אהרן (וכאמור כבר הובהר בתשובה א שאין צורך שהמשל יהיה זהה בכל נקודה לנמשל).
נערך לאחרונה על ידי אלי כהן ב א' מאי 03, 2015 5:28 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.
Re: פשט ברש"י הראשון בפרשת אחרי
הבנתי. ועדיין לפי דבריך המשל היה צריך להיות שהרופא הראשון היה אומר לו אל תשכב וכו' שלא תמות.
Re: פשט ברש"י הראשון בפרשת אחרי
מאת הלוי כתב:הבנתי. ועדיין לפי דבריך המשל היה צריך להיות שהרופא הראשון היה אומר לו אל תשכב וכו' שלא תמות.
כבר התייחסתי לכך, בתחילת תגובתי הראשונה (זו שבאה מייד אחרי תגובתו של אוצר החוכמה), בתשובה לשאלה ב.
Re: פשט ברש"י הראשון בפרשת אחרי
ביאור בדרך אפשר... לא ערוך.... [תסלחו לי ת"ח על השגיאות] הזכויות שמורות...
על הפסוק "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהֹוָה וַיָּמֻתוּ" (ויקרא טז, א), מפרש רש"י מה בא ללמדנו שדוקא אחרי מות שני בני אהרן ראה הקב"ה להזהירם שיזהרו שלא יבואו בכל עת אל הקדש, כדמזהיר בפסוק הבא אחריו - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת".
וזה לשונו "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן" וגו' - מה תלמוד לומר, היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא, אמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר, ואמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זרזו יותר מן הראשון, לכך נאמר "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן".
על הפסוק הבא - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת", מפרש רש"י - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא" - שלא ימות כדרך שמתו בניו, "וְלֹא יָמוּת" - שאם בא הוא מת, "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה" - כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני ולפי שגלוי שכינתי שם יזהר שלא ירגיל לבא זהו פשוטו, ומדרשו לא יבא כי אם בענן הקטרת ביוה"כ, עכ"ל.
ומבאר הרא"ם וכן הוא בש"ח, דהוקשה לרש"י מה הוא הדיבור שאמר לו דכתיב בתחילת הפרשה – "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וגו", הרי אח"כ הוא חוזר ואומר - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וגו", ואם כן חסר מהו הדיבור שדיבר אתו במקום הראשון, לפני אזהרה הנ"ל, על כך מפרש רש"י, דאזהרה זו היא נוספת לאזהרה האמורה אחריו, היינו שזה דומה לשני רופאים, דהראשון מזהיר בסתם שלא יעשה כן פן ימות, ברם הרופא השני מזהיר יותר את החולה שיזהר פן ימות כדרך שמת חולה פלוני, שבזה מרתיעו יותר, זהו שמזרז את החולה לשמוע לדברי הרופא, כך בפסוק השני ויאמר וכו' מזהיר אזהרה בעלמא "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ... וְלֹא יָמוּת", שאם לא יזהר ימות, ברם הוסיף הקב"ה עוד אזהרה שניה חמורה יותר - "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן", שבזה אמר להם שיזהרו שלא יקרבו וימותו כדרך שמתו שני בני אהרן.
ומקשה הרא"ם שאם כן נמצא קשה, דהפסוק הראשון הוא אזהרה שבא אחר הפסוק השני, דאזהרת הפסוק הראשון חמורה יותר, ונמצא שהכתובים לא כסדרם, ומתרץ הרא"ם דלא קשה מידי, וצריך לומר דאף על פי שהקדים הכתוב הדבור השלישי לדבור השני, אין בכך כלום, דאין מוקדם ומאוחר בתורה, [כמו שתרץ רבינו הלל, והביאו גם הרב רבי אברהם זעירא בפירושו בתורת כהנים].
ותירוץ הרא"ם תמוה מאוד, ד'אין מוקדם ומאוחר בתורה', אמור ביחס שבין פרשה לפרשה, ולא בתוך ענין אחד, ועוד דאין מוקדם ומאוחר בתורה אמרינן במקום שאינו סותר לסברה, ברם לומר שבתוך שני פסוקים ישתנה הסדר מן הקצה אל הקצה, ללא שום טעם, זה לא אמרינן.
הגו"א מבאר דקושית רבי אליעזר, וכוונת רש"י 'מה תלמוד לומר', היא על פי הגירסא שהיה מצוי אצל הגו"א, דבד"ה הוזכר רק "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן" - מה תלמוד לומר, היינו שהוקשה לרבי אלעזר, דלא הוי ליה למכתב "אחרי מות". ואם תאמר דהוצרך לכתוב 'אחרי מות' כדי לדעת מתי נאמר לו הדבור, אם כן לא הוי למכתב רק "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן", ולא הוצרך לכתוב "בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ", אם לא להזהיר את אהרן שלא יבא אל הקודש שלא ימות גם כן כמו שמתו בני אהרן.
על המשך דברי רש"י - "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה" - כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני ולפי שגלוי שכינתי שם יזהר שלא ירגיל לבא זהו פשוטו, ומדרשו, לא יבא כי אם בענן הקטרת ביוה"כ, עכ"ל. דלפי פשוטו מתפרש 'כי' אחד מהארבע הלשונות הידועים, [אי, דילמא, אלא, דהא], שהוא מלשון דהא, היינו שהוא נתינת טעם מדוע לא יבא אל הקדש, לפי שהענן השכינה שוכן בבית המקדש, ו'כי בענן' המשך ל'אל ימות', ברם לפי המדרש לשון 'כי' משמש ללשון 'אך', כלומר לא יבוא כי אם בענן הקטרת, ו"כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" עולה על - "וְאַל יָבֹא", ולא על לא ימות, כלומר על יבא כך, אלא יבא בענן הקטרת.
ולפי"ז מקשה הרא"ם , יקשה מה ששנינו ביומא (נג, א): תנו רבנן: "וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה" (ויקרא טז, יג) - שלא יתקן מבחוץ ויכניס, להוציא מלבן של צדוקין שאומרים יתקן מבחוץ ויכניס. מאי דרוש? "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא טז, ב) - מלמד שיתקן מבחוץ ויכניס. אמרו להם חכמים: והלא כבר נאמר "וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה" (ויקרא טז, יג)', אם כן מה תלמוד לומר "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא טז, ב) - מלמד שנותן בה מעלה עשן. ומניין שנותן בה מעלה עשן - שנאמר "וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא טז, יג), הא לא נתן בה מעלה עשן, או שחיסר אחת מכל סמניה - חייב מיתה, עכ"ל הגמ.
כלומר דנחלקו חכמים מפסוק כי בענן מאי פירושה, הצדוקים הטעו עצמם שהכוונה לענן הקטורת, ולפי שצריך שיבא בענן, היו אומרים שיש לעשות את ענן הקטורת מחוץ לקדש הקדשים, וחכמים כיוונו לכוונת הפסוק ד'כי בענן' הכוונה שיבא בענן שעושים, מסממנים מעלי עשן שמניחים בין הקטרת, ועבודת עשן הקטרת נעשה לפני ולפנים, ואם כן מקשה הרא"ם, משמע דרש"י ח"ו, סובר כצדוקים דפירש 'לא יבא כי אם בענן הקטרת ביוה"כ', וזהו תמוה מאוד האיך יתכן כביכול דרש"י יאמר כצדוקים.
ומתרץ הרא"ם שאין כוונת רש"י, שחייב להיכנס עם הענן של הקטורת דווקא, אלא הכוונה עם הענן מעלה עשן, ומה דכתב רש"י ענן הקטרת הכוונה לאפוקי מהפירוש הראשון שהוא ענן השכינה.
הגו"א מתרץ בזה – שאין כוונת רש"י כלל להתייחס לענין לטעות הצדוקים ודעת החכמים, אלא בא לפרש פשט הכתוב שלא יבא אל הקדש אם אין כניסתו היא בכדי לעשות ענן הקטורת, אבל אין כוונת רש"י שיעשה את ענן הקטרת בחוץ ח"ו בכדי שיבא אל הקדש בענן, ואך זאת כוונת רש"י כאמור שמטרת כניסתו לפני ולפנים היא בכדי לעשות ענן הקטרת .
והנה זהו תמוה מאוד, וכי רש"י צריך ללמדנו על זה, שמטרת הביאה היא בכדי להקריב קטורת. ועוד דרש"י להדיא מלשונו לא משמע כדבריו, אלא בפירוש כתב - 'לא יבא כי אם בענן הקטרת ביוה"כ, ורש"י הביא זה כמדרשו, ואי אפשר לומר שכוונת רש"י שהוא פשט, כדכתב הגו"א שכוונת רש"י לכתוב פשוטו, דאם כן לא היה לרש"י לומר מדרשו אחר שכבר הביא פירוש הפשוט, ובפרט דלשון רש"י היא ממש כלשון טענת הצדוקים, וקשה לומר דלחינם הוסיף רש"י את המדרש שלכאורה אין מלמדנו כלום, דודאי פשוט הוא שביאת אהרן ובניו היא בכדי להקריב הקטרת, ומה לרש"י להוסיף - לא יבא כי אם בענן הקטרת ביוה"כ?
עד כאן הוכח דדברי רש"י תמוהים הם בסדר הבאת המשל, שהוא ממש לא כסדר, ודברי המפרשים בזה אינם נראים, וכן הוקשה דאינו מובן דברי רש"י, דמשמע שסובר כטענת הצוקים ח"ו, דיש להיכנס כביכול עם ענן הקטרת כשעושה את ענן הקטרת בחוץ, ותירוץ המפרשים בזה דחוקים בזה מאוד.
נוסף על התמיהות הללו, נמצא תמיהה גדולה ביותר על המשל דרש"י, ולא מצאנו דיקשו כן המפרשים, אף דקושיא זו היא מרפסא איגרא, דהביא רש"י את המשל שהוא משל לחולה שנכנס אצלו רופא אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר ואמר לו, אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זרזו יותר מן הראשון לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן, והנה המשל קשה הוא מאוד, דאזהרת הכתוב היא על הביאה אל המקדש, והחטא של בני אהרן שהם הקריבו אש זרה על המזבח הפנימי, ונמצא דאזהרה הוא על דבר קל של לבא אל הקדש, ברם הדוגמא לעונש המיתה שמתו בני אהרן היא כלל על חטא חמור של הקרב אש זרה.
וממילא אין המשל דומה כלל לנמשל, דנמצא כאילו הרופא מזהיר שלא יאכל ישתה צונן, לפי שפלוני מת על שאכל מאכלים מזיקים ביותר, או כאילו הוא מזהיר שלא ישכב בתחב לפי שפלוני החולה מת משום שהתגלג בשלג, דהדוגמא של המת אינו ראיה כלל לאזהרת הרופא על דבר קל, דזה מת מפני שעשה דבר חמור יותר, וכיוצ"ב כאן מי יאמר שימותו מפני שנכנסים אל הקדש, אולי דווקא בני אהרן מתו משום שעבדו דבר חמור יותר שהקריבו אש זרה, וקושיא גדולה היא.
והביאור על כל הקושיות האמורות:
יש לומר בביאור כוונת הפסוק "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת", שהוא תשובה על הקושיא הנ"ל, כלומר מה היא אזהרה שלא יובאו אל הקדש, ההיינו שלא יקריבו קטורת מפני שבני אהרן מתו על שהקריבו אש זרה, והוא דפירשנו לעיל דלפי המדרש ו"כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" עולה על - "וְאַל יָבֹא", ולא על לא ימות, כלומר על יבא סתם כך אל הקדש, אלא יבא בענן הקטרת, ויש לומר דזהו ההמשך למשל מלמעלה.
וההכרח לכך דבלא זה אינו מובן מדוע מביא רש"י את מדרשו, הרי לכאורה די בפירוש פשוטו שהביא רש"י בראשונה, ובפרט דפשוטו מובן יותר שמתפרש הפסוק כסדרו, ואין צריך לומר ד'כי בענן' עולה על האמור לפניו 'ואל יבא', וכוונת רש"י במדרשו ליישב בזה את הקושיא הנ"ל, היינו 'כי בענן' ממשיך את ההזהרה מלמעלה, היינו לא שזהו מתאר האיך יבא אהרן אל הקדש ביוה"כ, אלא הוא המשך ההזהרה שלא יכנסו על מנת לעשות בדומה ל'כי בענן', [והיהפך מביאת אהרן ביוה"כ להקטיר קטרת כהלכתו], היינו להקריב קטרת בתוך המקדש שלא בעתו, וכוונת רש"י לומר שהענן הכוונה להקטרת הקטרת, כענן ביוה"כ שהיא הקרבת הקטורת.
וממילא מובן המשל דאזהרה היא שלא יבואו אל הקדש להקטיר קטרת כדרך שעשו בני אהרן שמתו, והרי זו דומה עתה למשל, דהדוגמא ואזהרה הוא על אותו ענין של אכילת צונן או לשכב בתחב, שמזהירו שפלוני מת על אותו דבר, כך גם כאן מזהיר על ביאה אל הקדש להקריב קטורת על דרך שמתו בו בני אהרן, וזהו אל יבא כי בענן אראה על הכפרת, היינו שלא יעשה כדרך שעושים ענן הקטרת על הכפרת, ולא ימותו כדרך שמתו שני בני אהרן.
ןלפי זה מתורץ שפיר גם מה שהקשה הרא"ם דהוא לכאורה אינו כסדר, דנמצא דהתחיל מאזהרה חמורה אל אזהרה קלה, שזה אינו בסברה לומר שאחר שהזהיר אותם שלא יבאו אל הקדש כדר שמתו שני בני אהרן, יבא להזהירם סתם, דאין בזה שום תוספת, אלא גירועתא הוא, דאינו מרתיע כבפעם הראשונה שהוזהרו במוחש על ידי הדמיון למיתת שני בני אהרן, ברם לפי דברינו מובן דאין הפסוק השני הוא רק אזהרה כדרך הרופא הראשון, אלא הוא תוספת האזהרה שלא יבוא אל הקדש 'כי בענן אראה' היינו לעשות קטורת כדרך שעשו בני אהרן, וזהו שאומר רש"י דייקא בפסוק זה - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא" - שלא ימות כדרך שמתו בניו, "וְלֹא יָמוּת" - שאם בא הוא מת, ואח"כ פירש ההמשך כמדרשו לא יבא כי אם בענן הקטרת, שהכל המשך הוא לאזהרה החמורה, שימותו כדרך שמתו בני אהרן.
ובזה יובן גם מדוע פתח רש"י שלא כדרכו באריכות גדולה את הפסוק השלישי - ב"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא", בהקדים דכבר הקשו כאן המפרשים על יתור הלשון 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה', דבפסוק הראשון כבר אמר "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה", והיה די לומר 'דבר אל אהרן', על קושיא זו בא רש"י ומביא בד"ה את כל תחילת הפסוק, דלא נקשה האיך בפסוק הראשון דיבר על הרופא השני ובפסוק השני מדבר על הרופא הראשון [קושית הרא"ם], על זה מפרש רש"י דכוונת הפסוק השני - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן", הוא שחוזר ואומר ויאמר וכו', דכוונת הכתוב היא, שנצטווה מהקב"ה שיאמר כסדר הזה: וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן שזו אזהרת הרופא הראשון, - וְלֹא יָמוּת [אזהרת הרופא השני לת"כ דשלשה רופאים] כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת, אזהרת הרופא השני [השלישי כדפירש בת"כ], כדפירשנו שהיא אזהרה שלא יעשו כדרך שעשו בני אהרן שמתו משום -'כי בענן' - שנכנסו ועשו ענן של קטרת שלא בעתו, וזהו שמביא רש"י כל תחילת הפסוק בד"ה, להורות שיזהירם כסדר הנ"ל.
על הפסוק "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהֹוָה וַיָּמֻתוּ" (ויקרא טז, א), מפרש רש"י מה בא ללמדנו שדוקא אחרי מות שני בני אהרן ראה הקב"ה להזהירם שיזהרו שלא יבואו בכל עת אל הקדש, כדמזהיר בפסוק הבא אחריו - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת".
וזה לשונו "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן" וגו' - מה תלמוד לומר, היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא, אמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר, ואמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זרזו יותר מן הראשון, לכך נאמר "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן".
על הפסוק הבא - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת", מפרש רש"י - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא" - שלא ימות כדרך שמתו בניו, "וְלֹא יָמוּת" - שאם בא הוא מת, "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה" - כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני ולפי שגלוי שכינתי שם יזהר שלא ירגיל לבא זהו פשוטו, ומדרשו לא יבא כי אם בענן הקטרת ביוה"כ, עכ"ל.
ומבאר הרא"ם וכן הוא בש"ח, דהוקשה לרש"י מה הוא הדיבור שאמר לו דכתיב בתחילת הפרשה – "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וגו", הרי אח"כ הוא חוזר ואומר - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וגו", ואם כן חסר מהו הדיבור שדיבר אתו במקום הראשון, לפני אזהרה הנ"ל, על כך מפרש רש"י, דאזהרה זו היא נוספת לאזהרה האמורה אחריו, היינו שזה דומה לשני רופאים, דהראשון מזהיר בסתם שלא יעשה כן פן ימות, ברם הרופא השני מזהיר יותר את החולה שיזהר פן ימות כדרך שמת חולה פלוני, שבזה מרתיעו יותר, זהו שמזרז את החולה לשמוע לדברי הרופא, כך בפסוק השני ויאמר וכו' מזהיר אזהרה בעלמא "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ... וְלֹא יָמוּת", שאם לא יזהר ימות, ברם הוסיף הקב"ה עוד אזהרה שניה חמורה יותר - "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן", שבזה אמר להם שיזהרו שלא יקרבו וימותו כדרך שמתו שני בני אהרן.
ומקשה הרא"ם שאם כן נמצא קשה, דהפסוק הראשון הוא אזהרה שבא אחר הפסוק השני, דאזהרת הפסוק הראשון חמורה יותר, ונמצא שהכתובים לא כסדרם, ומתרץ הרא"ם דלא קשה מידי, וצריך לומר דאף על פי שהקדים הכתוב הדבור השלישי לדבור השני, אין בכך כלום, דאין מוקדם ומאוחר בתורה, [כמו שתרץ רבינו הלל, והביאו גם הרב רבי אברהם זעירא בפירושו בתורת כהנים].
ותירוץ הרא"ם תמוה מאוד, ד'אין מוקדם ומאוחר בתורה', אמור ביחס שבין פרשה לפרשה, ולא בתוך ענין אחד, ועוד דאין מוקדם ומאוחר בתורה אמרינן במקום שאינו סותר לסברה, ברם לומר שבתוך שני פסוקים ישתנה הסדר מן הקצה אל הקצה, ללא שום טעם, זה לא אמרינן.
הגו"א מבאר דקושית רבי אליעזר, וכוונת רש"י 'מה תלמוד לומר', היא על פי הגירסא שהיה מצוי אצל הגו"א, דבד"ה הוזכר רק "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן" - מה תלמוד לומר, היינו שהוקשה לרבי אלעזר, דלא הוי ליה למכתב "אחרי מות". ואם תאמר דהוצרך לכתוב 'אחרי מות' כדי לדעת מתי נאמר לו הדבור, אם כן לא הוי למכתב רק "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן", ולא הוצרך לכתוב "בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ", אם לא להזהיר את אהרן שלא יבא אל הקודש שלא ימות גם כן כמו שמתו בני אהרן.
על המשך דברי רש"י - "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה" - כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני ולפי שגלוי שכינתי שם יזהר שלא ירגיל לבא זהו פשוטו, ומדרשו, לא יבא כי אם בענן הקטרת ביוה"כ, עכ"ל. דלפי פשוטו מתפרש 'כי' אחד מהארבע הלשונות הידועים, [אי, דילמא, אלא, דהא], שהוא מלשון דהא, היינו שהוא נתינת טעם מדוע לא יבא אל הקדש, לפי שהענן השכינה שוכן בבית המקדש, ו'כי בענן' המשך ל'אל ימות', ברם לפי המדרש לשון 'כי' משמש ללשון 'אך', כלומר לא יבוא כי אם בענן הקטרת, ו"כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" עולה על - "וְאַל יָבֹא", ולא על לא ימות, כלומר על יבא כך, אלא יבא בענן הקטרת.
ולפי"ז מקשה הרא"ם , יקשה מה ששנינו ביומא (נג, א): תנו רבנן: "וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה" (ויקרא טז, יג) - שלא יתקן מבחוץ ויכניס, להוציא מלבן של צדוקין שאומרים יתקן מבחוץ ויכניס. מאי דרוש? "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא טז, ב) - מלמד שיתקן מבחוץ ויכניס. אמרו להם חכמים: והלא כבר נאמר "וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה" (ויקרא טז, יג)', אם כן מה תלמוד לומר "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא טז, ב) - מלמד שנותן בה מעלה עשן. ומניין שנותן בה מעלה עשן - שנאמר "וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא טז, יג), הא לא נתן בה מעלה עשן, או שחיסר אחת מכל סמניה - חייב מיתה, עכ"ל הגמ.
כלומר דנחלקו חכמים מפסוק כי בענן מאי פירושה, הצדוקים הטעו עצמם שהכוונה לענן הקטורת, ולפי שצריך שיבא בענן, היו אומרים שיש לעשות את ענן הקטורת מחוץ לקדש הקדשים, וחכמים כיוונו לכוונת הפסוק ד'כי בענן' הכוונה שיבא בענן שעושים, מסממנים מעלי עשן שמניחים בין הקטרת, ועבודת עשן הקטרת נעשה לפני ולפנים, ואם כן מקשה הרא"ם, משמע דרש"י ח"ו, סובר כצדוקים דפירש 'לא יבא כי אם בענן הקטרת ביוה"כ', וזהו תמוה מאוד האיך יתכן כביכול דרש"י יאמר כצדוקים.
ומתרץ הרא"ם שאין כוונת רש"י, שחייב להיכנס עם הענן של הקטורת דווקא, אלא הכוונה עם הענן מעלה עשן, ומה דכתב רש"י ענן הקטרת הכוונה לאפוקי מהפירוש הראשון שהוא ענן השכינה.
הגו"א מתרץ בזה – שאין כוונת רש"י כלל להתייחס לענין לטעות הצדוקים ודעת החכמים, אלא בא לפרש פשט הכתוב שלא יבא אל הקדש אם אין כניסתו היא בכדי לעשות ענן הקטורת, אבל אין כוונת רש"י שיעשה את ענן הקטרת בחוץ ח"ו בכדי שיבא אל הקדש בענן, ואך זאת כוונת רש"י כאמור שמטרת כניסתו לפני ולפנים היא בכדי לעשות ענן הקטרת .
והנה זהו תמוה מאוד, וכי רש"י צריך ללמדנו על זה, שמטרת הביאה היא בכדי להקריב קטורת. ועוד דרש"י להדיא מלשונו לא משמע כדבריו, אלא בפירוש כתב - 'לא יבא כי אם בענן הקטרת ביוה"כ, ורש"י הביא זה כמדרשו, ואי אפשר לומר שכוונת רש"י שהוא פשט, כדכתב הגו"א שכוונת רש"י לכתוב פשוטו, דאם כן לא היה לרש"י לומר מדרשו אחר שכבר הביא פירוש הפשוט, ובפרט דלשון רש"י היא ממש כלשון טענת הצדוקים, וקשה לומר דלחינם הוסיף רש"י את המדרש שלכאורה אין מלמדנו כלום, דודאי פשוט הוא שביאת אהרן ובניו היא בכדי להקריב הקטרת, ומה לרש"י להוסיף - לא יבא כי אם בענן הקטרת ביוה"כ?
עד כאן הוכח דדברי רש"י תמוהים הם בסדר הבאת המשל, שהוא ממש לא כסדר, ודברי המפרשים בזה אינם נראים, וכן הוקשה דאינו מובן דברי רש"י, דמשמע שסובר כטענת הצוקים ח"ו, דיש להיכנס כביכול עם ענן הקטרת כשעושה את ענן הקטרת בחוץ, ותירוץ המפרשים בזה דחוקים בזה מאוד.
נוסף על התמיהות הללו, נמצא תמיהה גדולה ביותר על המשל דרש"י, ולא מצאנו דיקשו כן המפרשים, אף דקושיא זו היא מרפסא איגרא, דהביא רש"י את המשל שהוא משל לחולה שנכנס אצלו רופא אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר ואמר לו, אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זרזו יותר מן הראשון לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן, והנה המשל קשה הוא מאוד, דאזהרת הכתוב היא על הביאה אל המקדש, והחטא של בני אהרן שהם הקריבו אש זרה על המזבח הפנימי, ונמצא דאזהרה הוא על דבר קל של לבא אל הקדש, ברם הדוגמא לעונש המיתה שמתו בני אהרן היא כלל על חטא חמור של הקרב אש זרה.
וממילא אין המשל דומה כלל לנמשל, דנמצא כאילו הרופא מזהיר שלא יאכל ישתה צונן, לפי שפלוני מת על שאכל מאכלים מזיקים ביותר, או כאילו הוא מזהיר שלא ישכב בתחב לפי שפלוני החולה מת משום שהתגלג בשלג, דהדוגמא של המת אינו ראיה כלל לאזהרת הרופא על דבר קל, דזה מת מפני שעשה דבר חמור יותר, וכיוצ"ב כאן מי יאמר שימותו מפני שנכנסים אל הקדש, אולי דווקא בני אהרן מתו משום שעבדו דבר חמור יותר שהקריבו אש זרה, וקושיא גדולה היא.
והביאור על כל הקושיות האמורות:
יש לומר בביאור כוונת הפסוק "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת", שהוא תשובה על הקושיא הנ"ל, כלומר מה היא אזהרה שלא יובאו אל הקדש, ההיינו שלא יקריבו קטורת מפני שבני אהרן מתו על שהקריבו אש זרה, והוא דפירשנו לעיל דלפי המדרש ו"כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" עולה על - "וְאַל יָבֹא", ולא על לא ימות, כלומר על יבא סתם כך אל הקדש, אלא יבא בענן הקטרת, ויש לומר דזהו ההמשך למשל מלמעלה.
וההכרח לכך דבלא זה אינו מובן מדוע מביא רש"י את מדרשו, הרי לכאורה די בפירוש פשוטו שהביא רש"י בראשונה, ובפרט דפשוטו מובן יותר שמתפרש הפסוק כסדרו, ואין צריך לומר ד'כי בענן' עולה על האמור לפניו 'ואל יבא', וכוונת רש"י במדרשו ליישב בזה את הקושיא הנ"ל, היינו 'כי בענן' ממשיך את ההזהרה מלמעלה, היינו לא שזהו מתאר האיך יבא אהרן אל הקדש ביוה"כ, אלא הוא המשך ההזהרה שלא יכנסו על מנת לעשות בדומה ל'כי בענן', [והיהפך מביאת אהרן ביוה"כ להקטיר קטרת כהלכתו], היינו להקריב קטרת בתוך המקדש שלא בעתו, וכוונת רש"י לומר שהענן הכוונה להקטרת הקטרת, כענן ביוה"כ שהיא הקרבת הקטורת.
וממילא מובן המשל דאזהרה היא שלא יבואו אל הקדש להקטיר קטרת כדרך שעשו בני אהרן שמתו, והרי זו דומה עתה למשל, דהדוגמא ואזהרה הוא על אותו ענין של אכילת צונן או לשכב בתחב, שמזהירו שפלוני מת על אותו דבר, כך גם כאן מזהיר על ביאה אל הקדש להקריב קטורת על דרך שמתו בו בני אהרן, וזהו אל יבא כי בענן אראה על הכפרת, היינו שלא יעשה כדרך שעושים ענן הקטרת על הכפרת, ולא ימותו כדרך שמתו שני בני אהרן.
ןלפי זה מתורץ שפיר גם מה שהקשה הרא"ם דהוא לכאורה אינו כסדר, דנמצא דהתחיל מאזהרה חמורה אל אזהרה קלה, שזה אינו בסברה לומר שאחר שהזהיר אותם שלא יבאו אל הקדש כדר שמתו שני בני אהרן, יבא להזהירם סתם, דאין בזה שום תוספת, אלא גירועתא הוא, דאינו מרתיע כבפעם הראשונה שהוזהרו במוחש על ידי הדמיון למיתת שני בני אהרן, ברם לפי דברינו מובן דאין הפסוק השני הוא רק אזהרה כדרך הרופא הראשון, אלא הוא תוספת האזהרה שלא יבוא אל הקדש 'כי בענן אראה' היינו לעשות קטורת כדרך שעשו בני אהרן, וזהו שאומר רש"י דייקא בפסוק זה - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא" - שלא ימות כדרך שמתו בניו, "וְלֹא יָמוּת" - שאם בא הוא מת, ואח"כ פירש ההמשך כמדרשו לא יבא כי אם בענן הקטרת, שהכל המשך הוא לאזהרה החמורה, שימותו כדרך שמתו בני אהרן.
ובזה יובן גם מדוע פתח רש"י שלא כדרכו באריכות גדולה את הפסוק השלישי - ב"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא", בהקדים דכבר הקשו כאן המפרשים על יתור הלשון 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה', דבפסוק הראשון כבר אמר "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה", והיה די לומר 'דבר אל אהרן', על קושיא זו בא רש"י ומביא בד"ה את כל תחילת הפסוק, דלא נקשה האיך בפסוק הראשון דיבר על הרופא השני ובפסוק השני מדבר על הרופא הראשון [קושית הרא"ם], על זה מפרש רש"י דכוונת הפסוק השני - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן", הוא שחוזר ואומר ויאמר וכו', דכוונת הכתוב היא, שנצטווה מהקב"ה שיאמר כסדר הזה: וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן שזו אזהרת הרופא הראשון, - וְלֹא יָמוּת [אזהרת הרופא השני לת"כ דשלשה רופאים] כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת, אזהרת הרופא השני [השלישי כדפירש בת"כ], כדפירשנו שהיא אזהרה שלא יעשו כדרך שעשו בני אהרן שמתו משום -'כי בענן' - שנכנסו ועשו ענן של קטרת שלא בעתו, וזהו שמביא רש"י כל תחילת הפסוק בד"ה, להורות שיזהירם כסדר הנ"ל.
Re: פשט ברש"י הראשון בפרשת אחרי
יישר כח!
-
ישראל אליהו
- הודעות: 1801
- הצטרף: ב' מרץ 02, 2015 9:32 pm
Re: פשט ברש"י הראשון בפרשת אחרי
המשלים בדברי רש"י מדוייקים המה:
החולה משתוקק לאכול צונן ולשבת בטחב הקר, כדי להצטנן מחום גופו הגבוה (ראה יבמות עא, ב). משום כך לא די לו בציווי רגיל אלא הוא זקוק לאזהרה מיוחדת כפולה ומכופלת. כך נדב ואביהוא הקטירו קטורת ללא ציווי מחמת גודל תשוקתם להתקרב לה' (כביאור אוה"ח הנודע), וכלשון הפסוק "בקרבתם לפני ה' (ולכן) וימותו", ולפיכך לא הסתפק הקב"ה בציווי רגיל אלא הזהיר על הדבר באזהרה כפולה ומכופלת. ונמצאים דברי רש"י מאירים כספירים.
(ביאורי רש"י לאדמו"ר מליובאוויטש זי"ע)
החולה משתוקק לאכול צונן ולשבת בטחב הקר, כדי להצטנן מחום גופו הגבוה (ראה יבמות עא, ב). משום כך לא די לו בציווי רגיל אלא הוא זקוק לאזהרה מיוחדת כפולה ומכופלת. כך נדב ואביהוא הקטירו קטורת ללא ציווי מחמת גודל תשוקתם להתקרב לה' (כביאור אוה"ח הנודע), וכלשון הפסוק "בקרבתם לפני ה' (ולכן) וימותו", ולפיכך לא הסתפק הקב"ה בציווי רגיל אלא הזהיר על הדבר באזהרה כפולה ומכופלת. ונמצאים דברי רש"י מאירים כספירים.
(ביאורי רש"י לאדמו"ר מליובאוויטש זי"ע)
Re: פשט ברש"י הראשון בפרשת אחרי
אכן נפלא מאוד
זה לא מתרץ את הקושיא שהקשינו דאין הנמשל דומה לראיה, דהזהיר על ביאת המקדש שהוא דבר קל, והדוגמא לעונש מיתה הוא על דבר חמור של הקרבת אש זרה, ובמשל הזהרה והדוגמא הוא על אותו דבר?
זה לא מתרץ את הקושיא שהקשינו דאין הנמשל דומה לראיה, דהזהיר על ביאת המקדש שהוא דבר קל, והדוגמא לעונש מיתה הוא על דבר חמור של הקרבת אש זרה, ובמשל הזהרה והדוגמא הוא על אותו דבר?
Re: פשט ברש"י הראשון בפרשת אחרי
ליכא מידי כתב:השיחה בשלימות :http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14930&st=&pgnum=129&hilite=
תודה רבה.
Re: פשט ברש"י הראשון בפרשת אחרי
כאן בעיבוד
- קבצים מצורפים
-
- עומק הפשט - אחרי (חלק ז).pdf
- (167.35 KiB) הורד 209 פעמים
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 78 אורחים