עיון בנ"ך מענינא דיומא / צדקתו של צדקיהו

[נוטר הכרמים]

[א] איתא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית (סימן תקפ א – ב), אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם... בז' במרחשון עוורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו.
ובמגן אברהם ס"ק ד, במגילת תענית ובכל בו ובהלכות גדולות גרסי' בששה בחשון עיורו. והביא דבריו במשנה ברורה ס"ק יא. וכן היא הגירסא בסדר רב עמרם גאון, ובסידור רש"י סי' תקמא, ובטור.

[נוטר הכרמים]

ב] והנה בענינו של צדקיהו המלך, מצינו בכמה וכמה מקומות בדברי חז"ל שהיה צדיק גמור, איתא בסנהדרין פרק חלק (קג, א), ו

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מאי דכתיב בראשית ממלכות יהויקים בן יאשיהו, וכתיב בראשית ממלכת צדקיה, וכי עד האידנא לא הוו מלכי, אלא בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים, נסתכל בדורו ונתקררה דעתו. בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה, נסתכל בצדקיה, ונתקררה דעתו. בצדקיה נמי כתיב ויעש הרע בעיני ה', שהיה בידו למחות ולא מיחה.

וכן איתא בערכין (יז, א).
ועוד איתא בהוריות (יא, ב),

ת"ר הוא שלום הוא צדקיהו, ולמה נקרא שמו שלום שהיה משולם במעשיו.

ופירש"י, דצדיק גמור הוה בעל מעשים טובים.
ובמועד קטן (טז, ב) איתא,

כיוצא בדבר אתה אומר וישמע עבד מלך הכושי, וכי כושי שמו והלא צדקיה שמו, אלא מה כושי משונה בעורו אף צדקיה משונה במעשיו

. ופירש"י, משונה במעשיו - צדיק גמור.
ועי' בשבת (קמט, ב),

צדקיה צדיקא, מאי הוה ליה למיעבד ליה.

[נוטר הכרמים]

[ג] והנה כתיב בדברי הימים (ב לו, יא-יג),

בֶּן־עֶשְׂרִ֧ים וְאַחַ֪ת שָׁנָ֖ה צִדְקִיָּ֣הוּ בְמָלְכ֑וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם: וַיַּ֣עַשׂ הָרַ֔ע בְּעֵינֵ֖י ה' אֱלֹהָ֑יו לֹ֣א נִכְנַ֗ע מִלִּפְנֵ֪י יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא מִפִּ֥י ה': וְ֠גַם בַּמֶּ֤לֶךְ נְבֽוּכַדְנֶאצַּר֙ מָרָ֔ד אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיע֖וֹ בֵּֽאלֹהִ֑ים וַיֶּ֤קֶשׁ אֶת־עָרְפּוֹ֙ וַיְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָב֔וֹ מִשּׁ֕וּב אֶל־ה' אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל.

ופירש"י, ויעש הרע - מהו הרע שלא נכנע לפני ירמיהו הנביא מפי ה', כמפורש (ירמיה לח) ויאמר ירמיה אל צדקיהו כה אמר ה' אלהי צבאות אלהי ישראל אם יצא תצא וגומר עד דואג אני את היהודים וגומר, וחוץ מחטא זה לא חטא אלא בזה שלא שמע לדבר נביא מפי ה', ושעבר על שבועת נבוכדנאצר, אבל בתועבותיו והנמצא עליו על יהויקים לא הרע לעשות, מפי ר' אליעזר ב"ר משלם זצ"ל, עכ"ל.
ולכאורה צ"ע, דמחד גיסא אנו מוצאים בו בצדקיהו הנביא את התואר 'צדיק גמור', ועוד זכה להגן על כל בני דורו הרשעים, שהרי בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה, נסתכל בצדקיה, ונתקררה דעתו, ומאידך גיסא נאמר עליו שעשה הרע בעיני ד', ואף שכבר נתקשו בזה בגמ', ומשני, דהיינו משום שהיה לו למחות ולא מיחה, אולם בדברי רש"י אנו מוצאים שהיו לו בעצמו חטאים שעשה הרע בכך שלא שמע לדבר נביא מפי ה' ושעבר על שבועת נבוכדנצר. וצריך תלמוד.

[נוטר הכרמים]

[ד] וביותר יש להתבונן במה דאיתא במועד קטן (כח, ב),

נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשנים [אשר היו לפניך כן] ישרפו לך, והלא דברים קל וחומר ומה צדקיהו מלך יהודה, שלא עשה אלא מצוה אחת, שהעלה ירמיה מן הטיט כך, בניו של רבי ישמעאל על אחת כמה וכמה.

וכתבו התוס' (שם ד"ה צדקיהו), צדיק גמור היה, אבל במקרא לא מצינו יותר כי אם שצוה להעלות ירמיהו מן הטיט. עכ"ד.
וצריך ביאור דאף כי לא מצינו במקרא להדיא, מ"מ הרי ודאי ידע ירמיהו במעשיו, וא"כ מה אית לן למישמע ממה שאמר לו ירמיהו 'בשלום תמות ובמשרפות אבותיך הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך והוי אדון יספדו לך'. ובכלל יש להבין, מה ניחומים ניחמו ירמיהו בכך שימות בשלום ושישרפו לו במשרפות אבותיו הראשונים ויספדו לו כראוי.

[נוטר הכרמים]

[ה] ועוד יש לעיין, דהנה כתבו התוס' בפרק השולח (גיטין לה, ב ד"ה ליחוש), וז"ל, ו

א"ת בין חכם בין בעל איך יכולין להפר שלא בפני היתומים הא אמרי' בנדרים בפ' ר"א דהמודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו ויליף ממשה וצדקיהו במדין נדרת במדין לך והתיר נדרך. וי"ל דבדיעבד אם הפר מופר תדע מדסמיך צדקיהו שהיה חסיד גמור על מה שהתירו לו סנהדרין שלא בפני נבוכדנצר.

והנה הר"ן שם (בפי' על הרי"ף יח, ב מדפי הרי"ף) הביא דברי התוס' וכתב,

ואחרים חולקים שהרי הכתוב מגנהו בדבר כדכתיב [סוף דה"י ב] וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים וצא וראה מה עלתה לו ובסנהדרין כדאיתא התם.

ויש להבין פשר דברי התוס' היאך העמידו דבריהם שהיה צדקיהו מלך יהודה צדיק וחסיד גמור במה שעבר על שבועתו, אחר שעל זה גופא נתבע בקרא, ומה יענו על קושיית הראשונים.

[נוטר הכרמים]

[ו] ואשר נראה בכל זה בהקדם דברי הגמ' בהוריות (שם) בסמוך,

ומה שמו, מתניה שמו, שנאמר וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו, א"ל יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי... וכתיב וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים.

וכתב מהרש"א בחידושי אגדות, וז"ל,

יה יצדיק עליך את הדין כו'. לפי שהיו דורו של צדקיהו ראוין לגלות מיד ומפני זכות צדקיהו נצולו כמ"ש בס"פ יש בערכין בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר עולם לתוהו ובוהו מפני דורו של צדקיהו כיון שנסתכל בצדקיהו נתיישבה דעתו, ולזה א"ל עד עתה בזכותך ישראל קיימין יה יצדיק עליך ר"ל על ידך יצדיק את הדין לקיים הגזירה של הגלות שאם גם אתה תחטא לעבור על השבועה כמ"ש וגם במלך נ"נ מרד אשר השביעו וגו' וק"ל.

[נוטר הכרמים]

[ז] ונראה ביאור עומק הדברים, דצדקיהו מצד מעשיו הפרטיים בתורת איש יחידי היה צדיק גמור ומושלם בכל מעשיו, אלא שבתפקיד מלכותו נחשב ש'עשה הרע בעיני ד'', מאחר שהתביעות עליו היה בהנהגת המלכות, וזה נחלק לב' חלקים, הא' שנתפס בעוון אנשי דורו מאחר שלא מיחה בעוונם, ואין זה חסרון מצות תוכחה ומחאה, אלא זהו פגם בהנהגת המלכות שאינו מנהיג את קהל עדת ישראל בדרך הישרה. הב' התביעות עליו בהנהגתו בתור מלך, שלא שמע לדבר ד' מפי נביא, ושעבר על שבועת נבוכדנצר.

ומעתה מבואר היטב כוונת התוס', דבודאי מצד גדרי דיני השבועה והלכותיה לא היה כאן איסור במה שעבר על שבועתו, והתביעה עליו היתה שאין הנהגה זו ראויה בתורת הנהגת המלכות, וכמפורש בדברי המהרש"א שנ"נ אמר לצדקיהו שאם יעבור על השבועה ממילא תתקיים גזירת הגלות, והיינו מאחר שזהו קלקול ביסוד הנהגת המלכות.

ברם נראה דבגמ' קרי לעשיית הרע ע"י צדקיהו 'שהיה לו למחות ולא מיחה', מאחר שגם התביעות על צדקיהו בהנהגת המלכות היה זה לאשמת העם ובגרמתם, וכ"כ מהרש"א בחידושי אגדות בגיטין (פח, א), וז"ל בתו"ד, כי מצד המלך צדקיהו שהיה צדיק לא היו ראוים עדיין לגלות אלא ע"י דורו הרשעים ראוין לגלות, ונחשב שנלכד בחטאת בני דורו.
ואף עוון אותה השבועה שנשבע לנ"נ היה זה בתורת צדקיהו המלך, אבל צדקיהו כאיש פרטי נשאר צדיק, וכן מוכרח ומבואר מדברי התוס' הנ"ל.

וביותר מפורש כן בדברי הפסיקתא דרב כהנא (פיסקא כו - אחרי מות) על הפס' בקהלת (ט, ב), הַכֹּ֫ל כַּאֲשֶׁ֣ר לַכֹּ֗ל מִקְרֶ֨ה אֶחָ֜ד לַצַּדִּ֤יק וְלָרָשָׁע֙ לַטּוֹב֙ וְלַטָּה֣וֹר וְלַטָּמֵ֔א וְלַזֹּבֵ֔חַ וְלַאֲשֶׁ֖ר אֵינֶ֣נּוּ זֹבֵ֑חַ כַּטּוֹב֙ כַּֽחֹטֶ֔א הַנִּשְׁבָּ֕ע כַּאֲשֶׁ֖ר שְׁבוּעָ֥ה יָרֵֽא, וז"ל,

מקרה אחד כטוב כחוטא. הנשבע כאשר שבועה ירא. הנשבע, זה צדקיהו דכתיב ביה וגם במלך נבוכד נאצר מרד אשר השביעו באלהים וגו'... כאשר שבועה ירא, זה שמשון דכתיב ביה ויאמר להם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי אתם. זה מת בניקור עינים וזה מת בניקור עינים. זה מת בניקור עינים, ואת עיני צדקיהו עיור. וזה מת בניקור עינים, ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו, מקרה אחד הנשבע כאשר שבועה ירא.

[נוטר הכרמים]

[ח] ונראה דאף כי חטאו היה רק בהנהגת המלכות את הכלל, הנה כיון שזה היה עיקר תפקידו ויעודו, זאת ועוד, מצות המלוכה היתה מסורה אך ורק בידו, לכך נכתבה רעתו בכתובים.
ונראה להביא דוגמא לב' הנקודות הנ"ל, גם חומר החטא כאשר הוא מוטל על אדם יחיד, וגם חומר החטא כאשר הוא בתפקיד המלוכה, את מה שמצינו ביומא (כב, ב),

אמר רב הונא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה; שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו.

והגאון בעל חיי אדם בהספדו על הגר"א הביא בשמו לבאר הדבר, וז"ל,

דקדק הגאון זצ"ל, וכי משוא פנים [יש] בדבר, ותירץ כי ידוע כי מכל דיבור שיוצא מפי הקב"ה נבראו פ"ה אלפים ריבואות עולמות, וכולם יש להם חיות לקיום ע"י מי שמקיים הדיבור. והנה יש מצוות כלליות שמצווים בם כל ישראל או אנשים פרטיים, ומצוות פרטיות הוא כשיצוה לאיזה אדם לעשות, והנה כשיעבור אדם על איזה מצוה אף שפוגם בשורש נשמתו מ"מ אינו מפסיק החיות מן העולמות כי יש אחרים שמקיימים הדיבור, משא"כ כשהמצוה היא לאדם יחידי אז גדול עוונו מנשוא כי הוא מבטל כל העולמות.
ובזה אתי שפיר כשדוד עבר על מעשה אוריה והסתה, והם רק מצוות כלליות, משא"כ שאול שעבר על מצוה פרטית שאמר לך והחרמת את עמלק לכך נענש

[ובשו"ת שואל ומשיב (תליתאה ח"א סימן ד) הביא כן בשם ספר החיים לאחי מהר"ל מפראג, יעו"ש. וע"ע בשו"ת בית שערים או"ח סי' רפב, ובשו"ת אפרקסתא דעניא ח"ג יו"ד סימן רכ].

ובנוסח אחר מובא בספר עקידת יצחק (שער מב פרשת בשלח) וז"ל,

ולזה אמרו ראו מה בין שאול לדוד והוא שריצוהו במה שאמרו שאול באחת ועלתה לו כי היא אחת אבל היא בנין אב לכל המעשים המלכיים. אמנם השתים של דוד היו עניינים פרטיים לא נמשכה תשוקתם או תאותם לזולתם,

ויעו"ש שהאריך. [וכן בשפ"א ליקוטים (פרשת שופטים), וז"ל, לבלתי סור מן המצוה. פי' מצוה הידועה ששייך למלך כמ"ש המפרשים דמ"ש שאול בא' ועלתה לו, כי הי' מענין מצות המלך. וכ"כ בשם משמואל פר' וישב תרע"ז].

ואולם מבוארים היטב דברי הניחומים שאמר ירמיהו הנביא, 'בשלום תמות ובמשרפות אבותיך הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך והוי אדון יספדו לך', דבא לומר בזה דאף כי הוא נענש בכך שמת בניקור עינים והמיתו את בניו, אבל הוא נשאר צדיק ונקבר בקבר אבותיו הראשונים, ודוק היטב. [וראה עוד בקובץ "ישורון" (כרך ט ע' תקכט ואילך), מה שהביא את שאמר רבינו הבית הלוי זצוק"ל בהספדו המר על הגאון ר' יעקב גזונדהייט זצ"ל רבה של וורשא, מפיו של הג"ר רפאל שפירא זצ"ל ר"י תפארת ישראל בחיפה, ששמע מפי הגרי"ז מבריסק זצוק"ל בשם אביו הגר"ח מבריסק זצוק"ל].

[שומר מצווה]

ייש"כ, דברי פי חכם חן.

[ר_חיים_הקטן]

מאידך גיסא יש מקומות שחז"ל אכן החשיבו את צדקיהו כרשע ומהם במדרש אגדת בראשית (כט:לא), מדרש תנחומא הישן (ויצא ס' י"ד), וכן ברש"י (קהלת ז:יט) ורש"י (ברכות יח:). וכן בשלשלת הקבלה (עמ' לט במהדו' ירושלים). וכבר כתב הרד"ל (על פדר"א פרק נ"ג אות כ"א) שיש מח' המדרשים בזה.