כתיב "ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו וגו'" (בראשית לד,יג), וצריך להבין מדוע שתק יעקב? ובפשטות צריך לומר כפי שכותב הרד"ק (שם), וז"ל: "ויענו בני יעקב" – אבל הוא לא דיבר במרמה, אע"פ שחטא לו לא דיבר מרמה בשפתיו והניח הדבר לבניו, והם ענו להם במרמה, עכ"ל, וכן כתב הרמב"ן (שם). אמנם, לפי זה קשה מדוע כעס יעקב על שמעון ולוי בסופו של דבר? מתרץ הרמב"ן, וז"ל: והתשובה, כי המרמה היתה באמרם להמול להם כל זכר - כי חשבו שלא יעשו כן בני העיר, ואם אולי ישמעו לנשיאם ויהיו כולם נימולים יבואו "ביום השלישי בהיותם כואבים" ויקחו את בתם מבית שכם, וזאת עצת כל האחים וברשות אביהם, ושמעון ולוי רצו להנקם מהם והרגו כל אנשי העיר. ויתכן שהיה הכעס ליעקב שארר אפם על שהרגו אנשי העיר אשר לא חטאו לו, והראוי להם שיהרגו שכם לבדו. וזהו מה שאמר הכתוב "ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחותם" – כי כולם הסכימו לדבר לו במרמה בעבור הנבלה שעשה להם, עכ"ל.
אמנם, רבינו ישעיה די-טראני – ה'תוספות רי"ד' (בחיבורו על התורה 'נימוקי הרי"ד') – רוח אחרת היתה עמו, ולדעתו שתיקת יעקב מלמדת על כך שהוא לא הסכים אפילו בתחילה למעשה בניו. דברי הרי"ד מוסבים על הנאמר לעיל בפרשת ויצא – "ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב" (בראשית כד,נ), וכותב על כך רש"י, וז"ל: "ויען לבן ובתואל" – רשע היה וקפץ להשיב לפני אביו, עכ"ל. ולכאורה יש להקשות על כך מן הנאמר בפסוקנו - "ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו וגו'"?
והנה, הישוב הפשוט על כך הוא כפי שכותב הרע"ב ב'עמר נקא' (שם), וז"ל: יש לומר, דלא כתיב בהו 'ויענו בני יעקב ויעקב' כמו שכתוב כאן "לבן ובתואל" – דיעקב לא השיב דבר אחריהם כמו שהשיב בתואל אחרי לבן... שמתחילה הסכים יעקב שלא לדבר באותו מעשה והניח הדבר עליהם, כדכתיב "והחריש יעקב עד בואם" (שם פסוק ה'), עכ"ל, וכן תירץ הט"ז ב'דברי דוד' (שם).
אמנם, הרי"ד מיישב זאת באופן שונה לחלוטין, וז"ל: וא"ת, היאך ענו בני יעקב לפני אביהם – שנאמר "ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו וגו'"? י"ל, מפני שראו כי דעתו ליתנה לו לאשה, אמרו: ח"ו – "הכזונה יעשה את אחותנו" (שם פסוק ל"א), ומשום הכי ענו כי לא נאותו בדבריו – שהיו גיבורים ורוצים להורגן, עכ"ל, ובביאור דבריו כתב החיד"א, וז"ל: ונראה, שכוונתו בזה על דרך שאמרו 'במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב' (ברכות יט,ב), והכא נמי – "כי נבלה עשה בישראל" (שם פסוק ז'), ומשום הכי ענו האחים לפני אביהם, עכ"ל.
והנה, דברי הרי"ד שדעת יעקב היתה לתת את דינה לשכם לאשה תמוהים ביותר – שהרי "לא יתכן שיהיה רצונו להשיא בתו לכנעני אשר טימא אותה" כפי שטוען הרמב"ן (שם)? ועל כרחך צריך לומר בדעת הרי"ד, שיעקב סבר שאין כל אפשרות להציל את דינה מיד שכם.
אמנם, דבר זה עצמו תמוה ביותר, שהרי לכאורה בני יעקב הגו תכנית מצוינת להצלת דינה מיד שכם, וכפי שמתאר אותה הרמב"ן בדבריו שהבאנו לעיל, ומדוע סבר יעקב שאין כל אפשרות להציל את דינה מיד שכם? וצריך לומר, שיעקב היה סבור שאף אם אכן הם יצליחו על ידי זה להוציא את דינה מבית שכם מכל מקום לאחר שיבריאו שכם וחמור הם ישובו ויטלו בחוזקה את דינה מידיהם – בפרט לאחר שהם מצידם קיימו את התחייבותם ליעקב ובניו, ועל כן סבר יעקב שאין בתכנית זו כל תועלת.
אמנם, אכתי קשה, שהרי היה באפשרותם למנוע זאת על ידי זה שיהרגו את שכם וחמור "ביום השלישי בהיותם כואבים" – וכפי שבאמת עשו שמעון ולוי בסופו של דבר – וממה חשש יעקב? וצריך לומר, שיעקב חשש שאם הם יהרגו את שכם וחמור יקומו עליהם בני העיר להורגם כנקמה על הריגת נשיאם.
אמנם, אכתי קשה, שהרי היה באפשרותם למנוע גם את זאת על ידי זה שיהרגו את כל בני העיר "ביום השלישי בהיותם כואבים" – וכפי שבאמת עשו שמעון ולוי בסופו של דבר – ועדיין קשה ממה חשש יעקב? וצריך לומר, שיעקב חשש שאם יהרגו את כל בני העיר יקומו עליהם יושבי הערים הסמוכות להורגם כנקמה על הריגת אנשי שכם, וסבר יעקב שאין בכוחם לעמוד כנגד אנשים כה רבים. וזה מה שטען יעקב לשמעון ולוי להלן – "עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי" (שם פסוק ל'). ועל כן סבר יעקב שאין להם כל ברירה אלא להשאיר את דינה ביד שכם – שאם לא כן בסופו של דבר כולם ימותו וכנ"ל.
לפי זה מובנת מאוד תשובתם של שמעון ולוי ליעקב – "הכזונה יעשה את אחותנו" (שם פסוק ל"א), וכבר תמהו רבים 'מה תשובה זו עושה למיחוש יעקב על השמדתו הוא וביתו' כלשון ה'אור החיים' (שם)? אכן לפי דברי הרי"ד א"ש, שכן טענת יעקב היתה שבגלל חשש זה עליהם להשאיר את דינה ביד שכם, ולכך לא הסכימו שמעון ולוי בשום פנים ואופן – שכן "הכזונה יעשה את אחותנו?!", והם כן היו מוכנים ליטול את הסיכון הזה – שכן "היו גיבורים ורוצים להורגן" כלשון הרי"ד.
אמנם, לפי דברי הרי"ד יש לעיין מדוע בא יעקב בטענה לשמעון ולוי רק בסופו של דבר – והרי הוא לא הסכים עם תכניתם כבר מלכתחילה? וצ"ע.
ואגב, אם כנים דברינו אזי עלה בידינו תירוץ נוסף לשאלת הרמב"ן המפורסמת – 'איך עשו בני יעקב הצדיקים המעשה הזה לשפוך דם נקי?' – שכן היה ברור לבני יעקב שאנשי שכם יקומו עליהם להורגם כנקמה על הריגת נשיאם, ועל כן קדמו הם והרגום מדין "הבא להורגך השכם להורגו", ופשוט. ולפלא בעיני שלא מצאתי מי שתירץ כן, וצ"ע.
אשמח לשמוע את דעתכם בענין.
שבת שלום.