בפרשת וישב (ל"ז, כ"ה) פירש רש"י: 'וגמליהם נושאים נכאות...' - כל כנוסי בשמים הרבה קרוי נכאת, וכן ויראם את כל בית נכתה (מלכים ב', כ', י"ג) - מרקחת בשמיו, ואונקלוס תרגם לשון שעוה. ואילו בפרשת מקץ (מ"ג, י"ב): '... ומעט דבש נכאת...' פירש רש"י - שעוה (על פי בראשית רבה).
ממבט ראשון נראה כאילו בפרשת מקץ נוטה רש"י להסכים עם אונקלוס לפרושו בפרשת וישב.
אמנם, במבט שני ניתן לומר בפשטות כי בפרשת וישב מקומה של המילה 'נכאת' בפתח רשימת הפריטים שנושאים הגמלים, ממילא פירשה רש"י במשמעות כינוס. ואילו בפרשתנו, מקומה של המילה במרכז רשימת הפריטים ששלח יוסף אל אביו. ממילא אין היא משמשת ככלי קיבול אלא כאחד מן הפרטים הכלולים במשלוח, ומסתבר כי כאן מסכים הוא לפרושו של אונקלוס.
עדיין יש להבין כיצד משמשת מילה זו גם כשעווה וגם ככינוס.
אגב אורחא, יש להבין בלשון הפסוק, מדוע 'רק' מעט צרי ומעט דבש, ואילו נכאת ולוט בטנים ושקדים בשפע. וכי יוסף מקמץ במשלוח המנות לאביו?
אשמח לתגובות המעיינים.