אעתיק מרשימותי הרהורי דברים בשאלה זו, לפיהם נחלקו ראשונים בהגדרת תוארי 'אברך' ו'משנה למלך' שהוענקו ליוסף ומשמעותם.
מא, מב-מג ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף... וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתן אתו על כל ארץ מצרים.
א) פירש"י: ויסר פרעה את טבעתו - נתינת טבעת המלך היא אות למי שנותנה לו להיות שני לו לגדולה. והרמב"ן הביא דבריו וכתב: והנכון שטבעת המלך היא חותמו, כענין וחתמו בטבעת המלך, והנה נתן לו החותם להיות נגיד ומצוה בכל המלכות, ויחתום בטבעת המלך כל אשר יחפוץ.
ולכאורה נראה ששני פירושים אלו חלוקים במהות התפקיד שנתמנה אליו יוסף, דלרש"י הגדרת התפקיד שהוא שני בממלכת פרעה, ואילו לרמב"ן התפקיד הוא דבר לעצמו, שפרעה הוא היושב על כסא המלכות ומולך מלמעלה, ואילו יוסף הוא המושל בפועל ונגיד ומצוה בכל המלכות.
ב) ומצינו שנחלקו עוד במהלך זה בביאור ענין מרכבת המשנה, שרש"י פירש: השניה למרכבתו המהלכת אצל שלו. וכן מפורש בתרגום אונקלוס: וארכיב יתיה ברתיכא תניתא די ליה. והרמב"ן הביא דבריו וכתב: והנה הוא שם... והנכון כי משנה תאר כמו ואנכי אהיה לך למשנה... והענין כי יש למלך מרכבת ידועה לו... ואחרת ידועה למשנהו. וכן פירשו רשב"ם ואב"ע.
הרי ששוב נחלקו אי ענין המשנה הוא שם והיינו שהוא שני, או שזה תואר שמגדיר תפקיד ושררה בפנ"ע שהוא משנה.
ג) ונראה עוד שבהבנה זו חלוקים שני הפירושים העיקריים בפשט למלת 'אברך', דהנה התרגום הוא 'אבא למלכא' והיינו חבר למלך, וראה להלן מה,ח: וישימני לאב לפרעה, וברש"י: לחבר ופטרון, ועי' רשב"ם כאן. וזה מתאים לפירוש רש"י שענין משנה הוא שני למלך וסמוך אצלו.
אולם רש"י מביא בסו"ד פירוש נוסף מדברי אגדה (ספרי ריש דברים) וכ"ה באב"ע וספורנו, דזה מלשון ברכיים, שהכל נכנסין ויוצאין תחת ידו כענין שנאמר ונתן אתו וגו'.
ונראה דפירוש זה מתאים עם דברי הרמב"ן, דכן הוא המנהג מקדם שלא יבוא אל המלך אל היכלו אשר לא יקרא, ואין דרכו לצאת ולבוא לפני המון העם, וזהו תפקיד המשנה שהכל נכנסין ויוצאין תחת ידו.
ולהלן פס' מד: ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים. וברש"י: אני פרעה - שיש יכולת בידי לגזור גזירה על מלכותי ואני גוזר שלא ירים איש את ידו בלעדך שלא ברשותך. דבר אחר, אני פרעה אני אהיה מלך וגו' וזהו דוגמת רק הכסא (אלא שהוצרך לפרשה בשעת נתינת הטבעת).
לכאורה נראה ששני הפירושים אלו נחלקו בשתי ההבנות הנ"ל, דהפי' הראשון מתאים עם ההבנה שמשנה זה שני למלך ופועל רק מכוחו, וכל סמכויותיו היתירות של יוסף שלא ירים איש את ידו ואת רגלו בלעדיו הם רק מכח גזירה מיוחדת של פרעה.
ואילו הפי' השני מתאים עם ההגדרה ש'משנה' זה תפקיד לעצמו שהוא נגיד ומצוה, ונמצא שהענין שבלעדיו לא ירים איש זה הגדרתו של התפקיד, אלא שהיה פרעה צריך לפרש זאת בעת נתינת הטבעת שלזה הוא ממנהו, ועיין.