מצ"ב מאמר (שאמור להתפרסם כהקדמה לקובץ חידו"ת בעניני תפילה וברכות, שבעריכתי)
חושבני שיש בו דבר חדש, ואשמח לחוו"ד וביקורת
והגר"ל מינצברג יבדלח"אבן עזאי כתב: הגרא״מ פייבלזון (תלמיד הגרי״ש זילברמן והגר״מ שפירא)
אריך כתב:תודה!
התוכל לציין באיזה שיעור בדיוק של הראמ"פ מדובר?
אריך כתב:מצ"ב מאמר (שאמור להתפרסם כהקדמה לקובץ חידו"ת בעניני תפילה וברכות, שבעריכתי)
חושבני שיש בו דבר חדש, ואשמח לחוו"ד וביקורת
חוצפה להזכיר אותו? לא יודע. אבל עשית סלט קצת לא ברור. מי שמתפלל שמו"ע הוא קורא אל האלקים בחזקה? העומד שמו"ע כעבדא קמי מריה כדי לקיים מצוות בוראו משתמש לכך ב'עזות דקדושה'? (מה מקור הביטוי הזה?) ומנלן ההמצאה המתמיהה שהראיה בעולם הזה את צרכי גבוה והתפילה למען מלכות שמים הינה חוצפה ועזות?? ודאי שיש בחינה שאדם מרגיש שאינו ראוי להכנס לפני המלך וכו' כמ"ש רש"י בריש פרשת שמיני אבל אין זה עניין למה שאתה כתבת.אריך כתב:לאביגדור: למה להוריד החציפא? האם זו חוצפה להזכיר את החז"ל הזה (שרמב"ן גם מביא אותו בדברו על תפילה)?
אביגדור כתב:חוצפה להזכיר אותו? לא יודע. אבל עשית סלט קצת לא ברור. מי שמתפלל שמו"ע הוא קורא אל האלקים בחזקה? העומד שמו"ע כעבדא קמי מריה כדי לקיים מצוות בוראו משתמש לכך ב'עזות דקדושה'? (מה מקור הביטוי הזה?) ומנלן ההמצאה המתמיהה שהראיה בעולם הזה את צרכי גבוה והתפילה למען מלכות שמים הינה חוצפה ועזות?? ודאי שיש בחינה שאדם מרגיש שאינו ראוי להכנס לפני המלך וכו' כמ"ש רש"י בריש פרשת שמיני אבל אין זה עניין למה שאתה כתבת.אריך כתב:לאביגדור: למה להוריד החציפא? האם זו חוצפה להזכיר את החז"ל הזה (שרמב"ן גם מביא אותו בדברו על תפילה)?
הרמב"ן בס"פ בא אומר שיש לפרסם את התפילה כדי להרבות את האמונה בלב בנ"א ומביא על זה את הירושלמי ויקראו אל האלקים בחזקה מכאן שתפילה צריכה קול (שזה דוקא לא בשמו"ע) חציפא נצח לבישא. אם לא התכוונת לפרש ברמב"ן פירוש יותר עמוק ממה שאני מבין אינני רואה איך זה שייך לנושא.
[/size]
כתבת סדרה של חידושים נשגבים שכל אחד ואחד מהם צריך מקור.אריך כתב:כמדומה שהדברים התבארו שם: מכיון שהתפילה היא להעמיד את צרכיו ככאלה שה' מעוניין בהם מצד תכניתו האלוקית, יש כאן סוג של חוצפה, לחשוב שהחיים האנושיים הפעוטים נוגעים למלכות שמים. ואמנם זו חוצפה חיובית. ומה שנאמר ויקראו אל אלקים בחזקה היינו כעין תביעה וכדמצינו שחנה הטיחה דברים כלפי מעלה מתוך אותה הנחה שהכל זה אינטרס של הקב"ה כביכול. ולא שכל תפילה היא בצורה של הטחת דברים, אבל מזה נלמד שגם בתפילה רגילה יש פן מסויים שבו אדם טוען שהצלחתו תהיה הצלחת מלכות שמים.
אביגדור כתב:כתבת סדרה של חידושים נשגבים שכל אחד ואחד מהם צריך מקור.אריך כתב:כמדומה שהדברים התבארו שם: מכיון שהתפילה היא להעמיד את צרכיו ככאלה שה' מעוניין בהם מצד תכניתו האלוקית, יש כאן סוג של חוצפה, לחשוב שהחיים האנושיים הפעוטים נוגעים למלכות שמים. ואמנם זו חוצפה חיובית. ומה שנאמר ויקראו אל אלקים בחזקה היינו כעין תביעה וכדמצינו שחנה הטיחה דברים כלפי מעלה מתוך אותה הנחה שהכל זה אינטרס של הקב"ה כביכול. ולא שכל תפילה היא בצורה של הטחת דברים, אבל מזה נלמד שגם בתפילה רגילה יש פן מסויים שבו אדם טוען שהצלחתו תהיה הצלחת מלכות שמים.
א. אני איני מבין מה החוצפה בהבנה שהצלחת כל יהודי באשר הוא יש בה כבוד שמים, וכי לא ברא הקב"ה את כל העולם לכבודו?
ב הטחת דברים כלפי מעלה היא עניין אחר לגמרי והוא כשאדם בא כלפי מעלה בתביעות וטענות כביכול נעשה עמו שלא כדין וכמו בגמרא באין עומדין שם ואתה הסיבות את ליבם אחרונית ובשביל זהב שהרבית להם עד שאמרו די. עיי"ש. מהיכן בא הרעיון שתפילה על כבוד שמים היא הטחת דברים (בפן מסוים)? הרי הטחת דברים כלפי מעלה הוא דבר שאין לעשותו ותפילה על כבוד שמים היא המשובחת! לפי הבנתי אפשר אולי לומר שהתפילה על כבוד שמים היא הפוכה מהטחת דברים.
ג. ויקראו אל האלקים בחזקה זה כעין תביעה לפי הבבלי שאמרו אם אין אתה מרחם עלינו אין אנו מרחמים על הבהמות, אבל הרמב"ן שם הביא מהירושלמי שהתפללו בקול לפרסם התפילה.
ד. איפה כתוב שחנה הטיחה דברים מתוך אותה הנחה שהכל זה אינטרס של הקב"ה???
[/size]
הנפש החיים מפרש הטיחה דברים כלפי מעלה בדרך שונה מהפירוש הפשוט שרגילים לפרש. אתה לא יכול להרכיב את הפשט הפשוט של הטחת דברים על דברי הנפש החיים.אריך כתב:אודות חנה הטיחה וכו'.
נפה"ח ש"ב פי"ב: והוא שדרשו רז"ל בחנה והיא מרת נפש ותתפלל על ה', שהטיחה דברים כלפי מעלה. ר"ל, הגם שהיא עצמה היתה מרת נפש, עכ"ז, השליכה צערה מנגד ולא אכפת לה להתפלל ע"ז כלל, אלא שהטיחה דברי תפלתה לפניו ית"ש על הצער של מעלה, הנעשה מחמת שהיא שרויה עתה בצער. עכ"ל.
הרי שענין הטחת דברים הוא שמשייך את הבקשה על הצער שלו, לצער של מעלה.
השאלה אינה אם זה רחוק או קרוב אלא איפה החוצפה כאן.אריך כתב:מה שכתבתי שיש פן זה בכל תפילה, וטענת שהרי זה דבר פשוט שהצלחת יהודי הוא כבוד שמים. אכן מצד מידת הרחמים זה אולי פשוט, אבל במבט של מידת הדין יתכן וזה רחוק קצת לראות בחייו של יהודי פשוט כבוד שמים ברמה משמעותית. ויש הרבה אופנים להסתכל.
אביגדור כתב:השאלה אינה אם זה רחוק או קרוב אלא איפה החוצפה כאן.אריך כתב:מה שכתבתי שיש פן זה בכל תפילה, וטענת שהרי זה דבר פשוט שהצלחת יהודי הוא כבוד שמים. אכן מצד מידת הרחמים זה אולי פשוט, אבל במבט של מידת הדין יתכן וזה רחוק קצת לראות בחייו של יהודי פשוט כבוד שמים ברמה משמעותית. ויש הרבה אופנים להסתכל.
אולי שרש העניין הוא במה שכתבת לעיל שהתפילה למען כבוד שמים היא לומר שצרכינו הם 'אינטרס' של הקב"ה כביכול. וגם זה טעות גמורה כי הקב"ה אינו צריך לנו כלל וכלל וכבוד שמים בעולם הזה אינו 'אינטרס' שלו ולכן גם התפילה על כבוד שמים היא תפילה תחינה ובקשה על העולם ובריותיו ולא ח"ו תזכורת לקב"ה שכדאי לו לעזור לנו.
לא רווח לו אלא רווח לרצונו שירבה כבוד שמים וההבדל הוא עצום.אריך כתב:ואכן כבוד שמים הוא אינטרס של הקב"ה בתוך מערכת העולם. ואמנם אין זה אינטרס שלו במה שהוא באמת ישות עצמאית שאינה קשורה לעולם, ובזה אין אנו מדברים, והכל הוא אחרי שרצה להתחבר לעולם ולקשור עצמו אליו, ובזה יש לו רצון ותכנית ואינטרס כביכול (המילה הזו נשמעת לא טוב בשימוש הלשון, ואין הכוונה אלא לבטא שיש לו רווח מזה). והאדם יש לו תפקיד "תנו עוז לאלקים", והדברים עתיקין ולא ידעתי מה חידשתי כאן.
אריך כתב:אף שיש אותו ויש את שמו, כמ"ש ברוך הוא וברוך שמו, ודאי שיש זהות בינו ובין רצונו, ובל נחטא בפירוד.
וניתן כמובן להביא ציטוטים לכל הכיוונים, ואיתא להא ולהא. דיש פן של המצידו, ויש פן של התחברותו לעולמות, וברובד ההוא נאמר על התפילה "קרבני לחמי".
אביגדור כתב:אריך כתב:אף שיש אותו ויש את שמו, כמ"ש ברוך הוא וברוך שמו, ודאי שיש זהות בינו ובין רצונו, ובל נחטא בפירוד.
וניתן כמובן להביא ציטוטים לכל הכיוונים, ואיתא להא ולהא. דיש פן של המצידו, ויש פן של התחברותו לעולמות, וברובד ההוא נאמר על התפילה "קרבני לחמי".
הדיון גלש למקומות שלענ"ד אין ראוי לדון בהם בפורום אינטרנטי אבל מאחר והתחלתי בו, פטור בלא כלום אי אפשר.
הקב"ה אינו צריך לבריותיו, נקודה. בלי פנים בלי בחינות ובלי "פוילעשטיקים".
הפנים והבחינות הם רק בהנהגת הקב"ה את עולמו שהוא מנהג אותו כביכול הוא צריך לנו וגם בזה יש פנים ובחינות כמובן אבל התפילה איננה ח"ו למידות הנהגתו אלא אליו ואין להעלות על הדעת כלל שהוא צריך לנו והלא זה כל מהות התפילה לידע ולהודיע שהכל מאתו יתברך.
אריך כתב:יש עוד מה לומר בנושא חשוב זה, אך אם לדעתך אין המקום ראוי, אכבד זאת ואשים קנצי למילין.
אפשר כתב:לענ"ד יש כאן קצת שיחת חירשים, ושניכם צודקים, ויש בחינה לשני הענינים.
יש גדר שלפני צמצום שהוא הא"ס ב"ה שאין אנו משיגים כלל כו', ואח"כ יש את הבחינה שלאחר הצמצום ששם השגיתינו עד ע"ב ס"ג דא"ק, ולא יותר, וכל התייחסותינו הוא לפי המידות היוצאות חג"ת נהי"ם כו', וע"ז אנו מבקשים על הטוב כו', ובזה אנו קוראים להקב"ה בכינויים.
והעומד בפני ה' לתפילה בודאי שיסוד ושורש עיקר מחשבתו הוא לא"ס ב"ה כי זה עצמיות הדבר, ורק מפני שאין לנו שיג ושיח ושייכות נתפסים למידות ולכינויים, ובבחינת שלאחר הצמצום שם שייך שפיר כל דברי הרב אריך ליתן עוז לאלוקים כו', אבל בבחינה שלפני הצמצום אין כלום, אנחנו פשוט לא קיימים, ולא שייך שום נתינת עוז ח"ו כו'.
וכ"ז דברים ידועים ומפורשים באריז"ל וקצהו בנה"ח תניא ועוד.
אברמוב כתב:דרך אגב:
מידי עברי על המאמר הנפלא, וראיתי את החילוק בין מלאכה האסורה בשבת למלאכת עבודה האסורה ביו"ט, נזכרתי בחידוש דין ששמעתי מהגרב"ד פוברסקי אך לא מצאתי לו מקור בפוסקים.
ואלו דבריו, שכיון שאף בשבת מצאנו שהוא ראשון למקראי קודש ממילא אף בשבת יש סיבת איסור למלאכת עבודה כדין יו"ט, מלבד האיסור הכללי שיש בכל מלאכה מדין מלאכת שבת, ועפ"ז אמר דיתכן לומר דמדין הקל הקל קודם מי שצריך לחלל עבורו שבת ויכולים או מלאכה גמורה או מלאכת אוכל נפש צריך לבכר את מלאכת האוכל נפש כיון שאינו עובר בה משום האיסור של מלאכת עבודה.
אשמח לדעת אם יש למאן דהו מידע בענין זה.
ובכיוון אחר, אם דין גוי ששבת נוהג גם ביו"ט, והגוי רוצה שלא לשבות ולכן מבשל לעצמו, ואף לישראל מותר לבשל לעצמו אבל לא לצורך גוי, ואולי יועיל אם יבשל עבור גוי אחר, וצ"ע.עושה חדשות כתב:ובדין גר תושב, יל"ע (לפלפולא) היאך הוא שווה לישראל ביו"ט, הרי לישראל אסור לעשות מלאכה לצורך גוי.
עושה חדשות כתב:ובכיוון אחר, אם דין גוי ששבת נוהג גם ביו"ט, והגוי רוצה שלא לשבות ולכן מבשל לעצמו, ואף לישראל מותר לבשל לעצמו אבל לא לצורך גוי, ואולי יועיל אם יבשל עבור גוי אחר, וצ"ע.עושה חדשות כתב:ובדין גר תושב, יל"ע (לפלפולא) היאך הוא שווה לישראל ביו"ט, הרי לישראל אסור לעשות מלאכה לצורך גוי.
או"ש הל' יו"ט פ"א כתב:והנראה לומר דאף על גב דלכם ולא לעו"ג, דנפש עו"ג חשוב כבע"ח לענין יום טוב, וגרע לשיטת רע"ק (ביצה כא, ב), דסבר אפילו נפש בהמה, משום דאינו בן דת כלל זה דוקא אצל הישראל לא חשוב אז נפש העו"ג לצורך, אבל לגבי העו"ג גופיה ודאי נפש הוי, דאטו לגבי עצמו לאו נפש הוא, ונהרג על נפש עו"ג חבירו, וכיון דאצל ישראל כל מה דצריך לנפשו לא מיתסר, תו כי עביד ע"י העו"ג מלאכה לצורך העו"ג היינו לצורך אוכל נפשו של העו"ג. בכה"ג דעביד לצורך אוכל נפש התירה התורה אצל ישראל, ואין זה מלאכה האסורה ביום טוב, שוב כי עביד העו"ג לצורך אוכל נפש דהעו"ג, דלגבי עו"ג ודאי חשיב צורך אוכל נפש, א"כ לא נעשה ע"י העו"ג מלאכה מה דאצל ישראל אסור, ולכן ליכא שבות. וזה דבר חדש.
עושה חדשות כתב:אברמוב כתב:דרך אגב:
מידי עברי על המאמר הנפלא, וראיתי את החילוק בין מלאכה האסורה בשבת למלאכת עבודה האסורה ביו"ט, נזכרתי בחידוש דין ששמעתי מהגרב"ד פוברסקי אך לא מצאתי לו מקור בפוסקים.
ואלו דבריו, שכיון שאף בשבת מצאנו שהוא ראשון למקראי קודש ממילא אף בשבת יש סיבת איסור למלאכת עבודה כדין יו"ט, מלבד האיסור הכללי שיש בכל מלאכה מדין מלאכת שבת, ועפ"ז אמר דיתכן לומר דמדין הקל הקל קודם מי שצריך לחלל עבורו שבת ויכולים או מלאכה גמורה או מלאכת אוכל נפש צריך לבכר את מלאכת האוכל נפש כיון שאינו עובר בה משום האיסור של מלאכת עבודה.
אשמח לדעת אם יש למאן דהו מידע בענין זה.
חשבתי ע"ז לאחרונה, באמת מעניין.
בסתמא לא משמע כן, אבל הרי לשי' ר"ע (כריתות ד"ט) גר תושב שומר שבת כמו ישראל ביו"ט, (ואולי "הותר מכללו" כה"ג גם נפק"מ לענין הקל תחילה), ומבו' דבשבת עצמה יש חילוק בין המלאכות. (ואי"צ לומר מצד שהשבת יש בה גם יו"ט, אלא אולי בעצם יש חומר במלאכת עבודה על פני מלאכת הנאה. ואגב, ברמב"ן בפ' אמור מבו' ס"ד להתיר אוכ"נ בשבת שחל בו יו"ט). ולשי' העיטור המחלק בין המלאכות האם זה עבודת קרקע, ג"כ יל"ע האם זה נפקותא לדין הקל תחילה. ובדין גר תושב, יל"ע (לפלפולא) היאך הוא שווה לישראל ביו"ט, הרי לישראל אסור לעשות מלאכה לצורך גוי.
אריך כתב:מצ"ב מאמר (שאמור להתפרסם כהקדמה לקובץ חידו"ת בעניני תפילה וברכות, שבעריכתי)
חושבני שיש בו דבר חדש, ואשמח לחוו"ד וביקורת
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 66 אורחים