ספר כגר כאזרח

[גם זו לטובה]

ספר כגר כאזרח

--
הוסר לבקשת המחבר. א"ס.

[צוות האוצר]

אני מאמין שהמחבר שליט"א או באי כוחו העלו זאת לכאן, יש רשות להכניס לתוכנה?

[עושה חדשות]

יש בפורום הרבה אשכולות על דין קבלת מצוות בגירות, אבל בחרתי לכתוב את אשר נתחדש לי היום בענין זה, דוקא כאן בשכינות לספר הנפלא כגר כאזרח, היות והמחבר שליט"א לא הביא דבר זה, שמא אזכה שיכנס למהדורא הבאה...

תוספות הרא"ש קידושין סב: -

ואף על גב דפרישית דעיקר מצות שלשה בשעת קבלת מצות במשוחרר נמי שייך קבלת מצות, ואפי' באשה משוחררת שכבר נתחייבה בכל מצות שאשה חייבת מ"מ איכא איסור אשת איש ובא על אמו דליתיה בשפחה ואיתא במשוחררת

מבו' בדבריו חידוש במושג של קבלת מצוות, שלמרות שהשפחה כבר חייבת בכל דיני התורה שהיא מתחייבת ע"י הגירות, מ"מ עליה לקבל ע"ע דברים שמתחדשים עליה מחמת חיסרון היכ"ת בעלמא, וכהאי דאיסור אשת איש ובא על אמו.

[שומע ומשמיע]

פשש, מרתק.
זה מתחבר לי עם ההבנה שהבנתי במושג של קבלת מצוות בגר קטן לכשיגדל. [ורבותינו ראשי הישיבות האריכו בזה בכל מיני 'לומדות' ולא נתיישב על ליבי].
ואמרתי לבאר, שגר צריך להצטרף ליהדות שיש לכל יהודי. והיהדות היא ברית עם מחוייבות, ולכן חייב לקבל את המעשים המחוייבים. חוץ ממה שעושה מעשי ברית, וטהרה.
אמנם בקטן הרי שהוא מצטרף ליהדות של קטנים. וגם יהודי קטן עדיין אינו בר חיוב ותביעה. אלא רק שהוא שייך בברית מחמת ייחוסו. ולכן גר קטן צריך רק לעשות מעשים של צירוף לברית, ולא לקבל עליו. אבל לכשיגדל, הרי שצריך להצטרף ליהדות של גדולים, שכוללת מחוייבות למצוות. ואם אינו מקבל עליו מתבטלת הגירות למפרע. כי צורת יהדות היא שכשגדל מתחייב במצוות, וזה שלא התחייב הרי שכל גירותו פסולה למפרע, כי לא יצרה צורת יהדות: שכשעובר לגדלות מתחייב.

[עושה חדשות]

וע"ע חזו"א בכרך החדש סי' תרסב, על השוני בין מצוות של עבד קודם שנשתחרר ואחרי השחרור, וצ"ע.

[איש טלז]

יהדות של עבד
ראה פרקי דר"א פכ"ט מובא בילקוט סוף לך לך וז"ל כל העבדים שנימולו עם אברהם לא נתקימו לא הם ולא זרעם בישראל ולמה מלן בשביל טהרה שלא יטמאו אדוניהם במאכל ובמשתה ע"כ וכן מובא בהגרי"פ על הרס"ג מן הגאונים ח"א מ"ע לא' ולב' עמוד קפב' וז"ל וכן מבואר בתשובת רב שלום גאון ז"ל בשערי צדק שכתב וז"ל אחר שעלה מטבילתו רבו מברך עליו אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה מפני שהעבד אינו צריך לאותה טבילה ורבו הוא שצריך לאפות ולבשל וליגע ביינו ולהשקותו ולשחוט לו לכשימול ויטבול ע"כ ומבואר דכל גירות העבד אינה אלא לצורך אדונו
עי"ש שחידש עוד דעבד שברח אינו לוקה משום נבילה עי"ש בהגרי"פ אריכות הענין ואכמ"ל
[וע"ע הוצאת רב נוטראי גאון מהדורצ בורדי תוספת דברים בענין זה ]

[מיללער]

יש בפורום הרבה אשכולות על דין קבלת מצוות בגירות, אבל בחרתי לכתוב את אשר נתחדש לי היום בענין זה, דוקא כאן בשכינות לספר הנפלא כגר כאזרח, היות והמחבר שליט"א לא הביא דבר זה, שמא אזכה שיכנס למהדורא הבאה...

תוספות הרא"ש קידושין סב: -

ואף על גב דפרישית דעיקר מצות שלשה בשעת קבלת מצות במשוחרר נמי שייך קבלת מצות, ואפי' באשה משוחררת שכבר נתחייבה בכל מצות שאשה חייבת מ"מ איכא איסור אשת איש ובא על אמו דליתיה בשפחה ואיתא במשוחררת

מבו' בדבריו חידוש במושג של קבלת מצוות, שלמרות שהשפחה כבר חייבת בכל דיני התורה שהיא מתחייבת ע"י הגירות, מ"מ עליה לקבל ע"ע דברים שמתחדשים עליה מחמת חיסרון היכ"ת בעלמא, וכהאי דאיסור אשת איש ובא על אמו.

ולמה לא נאמר שהעבד מקבל עליו המצות בשעת שחרורו משום שעד הנה עשה את המצות בכפיה? בבחינת הדר קבלוה מאהבה