לא חדש הוא ידידינו הרה"ג ר' יעקב ישראל סטל שליט"א בשדה ספר, וכבר יצא טבעו בעולם החקר התורני במאמריו המקוריים הרבים בקובצים ובמאספים שונים, מהם ישורון, ירושתינו, המעין, בית אהרן וישראל, ועוד.
שמו הולך לפניו בספרי חסידי אשכנז הראשונים שיצאו בההדרתו המשובחת, ספר גימטריאות לרבינו יהודה החסיד, שני כרכים. אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות, לרבינו יהודה החסיד. ספר קושיות, לאחד מן הראשונים.סודי חומש ושא"ר, לתלמידי ריה"ח. כמו כן דלה והשקה ועשה אזנים לתורתו של החכם ר' שמואל אשכנזי בעריכת היצירה הגדולה 'אלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא'. זאת בנוסף לילדי רוחו בעודו באיבו 'אוצר לב' ו'בואו חשבון'.
לבאי אתרא קדישא הדין אין מן הצורך להציגו, ידענותו ושליטתו הרחבים הינן לשם דבר, ומשמשים כעזר וסיוע רב, הן במציאת מקורות עלומים קדומים, והן בהפניות למקומות המתאימים.
הספר החדש שתוכנו הוא 'עיונים ובירורים במנהג והלכה, פיוט, מדרש ואגדה', אינו מפתיע כלל. בעצם אינו אלא אסופה של מאמרי המחבר שכבר מוכרים לנו בסגנונם ובאיכותם הגבוהה, [וכפי שהשיב המחבר במכתב אישי על השאלה 'סגולה זו על שום מה' : 'פשוט נתקבצו אצלי הרבה מאמרים שאין לי היכן להדפיסם, החלטתי להוציא מפעם לפעם (ואקווה, לפחות פעם בשנה) קובץ 'משלי', בו אפרסם את המאמרים'], ואעפ"כ הרי היא קובעת ברכת הנהנין לעצמה, ומלאת ענין וטעם.
על גפי שלושה עמודים מציב המחבר ב'פתח דבר' את משנתו הספרותית. עמוד המנהג וההלכה, עמוד הפיוט, ועמוד המדרש והאגדה. אלא ש'עמוד התיכון, הפיוט, ניזון ומזין את שני העמודים הסמוכים לו לפניו ולאחריו'.
אף אנו לעומתו ברוך נאמר, ובאותו משקל נמליץ: על שלשה אלה יוצקו אדני הזהב ובריחי הכסף של המאמרים החביבים: ראשוניות, דייקנות ומדעיות.
ראשוניות, כיצד?
נוהג המחבר להתחקות אחר מקורו הקדום ביותר של כל מנהג או מימרא, אף לא די לו במציאתו בתורת ראשונים, תר ומבקש אחר רמז או אזכור כלשהו במאמר חז"ל נידח בספרות התלמודית והמדרשית, צולל כבר אמודאי ותיק במעמקיהם של פיוטים קדמוניים, והרי לפנינו בית אב מקורי ומפתיע.
דייקנות, כיצד?
דייקן הוא מיודעינו המחבר, הן בציטוטיו, הן בביסוס הנחותיו או למצער – השערותיו, והן בעריכת הדברים אריח על גבי לבינה בסידור נאות ובסגנון מלוטש ונעים.
מדעיות, כיצד?
מחבב המחבר את מאמרי המחקר המלומדים ואת עבודות הגמר השונות, ומתהלך בהם ברחבה. הוא בוחר לנקוט בדרך קצרה כאשר הוא שולח את המעיין למאמרו של ד"ר פלוני במאסף ישן פלמוני, שאין עיניהם של הלומד המצוי נשואות לשם, אף מקומם לא יכירם בבית המדרש העתיק מימותיהם של אביי ורבא.
[הדבר כשלעצמו ניתן להדרש בפנים שונות, ואולי ענין של טעם וריח. אך לפעמים 'תגליות' שונות כבר נמצאו מכבר בספרות הקודש הרחבה והעשירה, שיד הכל ממשמשת בהם ברטט ובחיבה, ומה לנו להיסמך על שולחן זרים].
ממגוון הנושאים המצומצם יחסית כבר נידונו בעבר באכסניה זו כמה ענינים. רק לאחרונה, דן חכם באשי בענין 'נלחמו בני עמלק עם בניו חמשה פעמים' עליו ישנה הרחבה גדולה במאמר 'לשונות ההודאה שבברכת הרב את ריבנו' כנגד מי?
http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=8107,
בנוגע למנהג 'שירת הים בכל יום', בו המחבר מוצא מקור מפתיע ב'סילוק' שבקרובה של שביעי של פסח שכנראה חוברה ע"י הקלירי, בה מופיעה הפיסקא הבאה על נס קריעת ים סוף: מדור לדור היות דרושים, בכל יום ויום נזכרים ונדרשים', ראה
http://www.otzar.org/forums/viewtopic.p ... %97#p36953
[יעויין שם שציינו לכמה מקורות תורניים מובהקים, שמשום מה לא ראה המחבר לכלול בספרו, וחבל!].
בהערה שם הובא מקור נוסף בתרגום המיוחס ליוב"ע, אליו – כנראה - התוודע המחבר בזכות 'בית מדרש' זה, ראה כאן:
http://www.otzar.org/forums/viewtopic.p ... %9D#p37618
אין צורך לציין ל'תרנגול לפני הדרשן בסעודת נישואין' שכבר השתעשענו בו.
שער מיוחד הנושא את השם: מדרש ואגדה: השופר בעבר ובעתיד, תופס את המקום המרכזי בספר, הן מבחינת הכמות (כמחצית), והן מבחינת האיכות וההשקעה. בו נידונים הקולות והתקיעות במתן תורה, בתחיית המתים, ובאחרית הימים. הדברים כבר 'נטחנו' כאן זעיר פה זעיר שם.
נחתום דברינו בדרך צחות, הספר כולו הינו בבחינת 'ראשית' – ספר ראשון של סגולה, ואכן סממני ראשיתיות יש בו כאשר הוא מתאפיין ב'מלכויות, זכרונות, שופרות'. חותם בשופרות כאמור, פותח בשירת הים שתחילתה וסופה מלכויות, ובאמצעיתו זכרונות למכביר: הזכרת תוארו של המתפלל כזרז להתקבלות התפילה, זכרון ניסי פורים ע"י קריאת סדרי המגילה בשבתות הסמוכות לפורים, ואיסור הסתכלות על הקשת שהיא אות וזכרון ברית.
נדוש מדאי לחתום בברכת 'יפוצו' או 'ופרצת', אבל אם כבר – אזי 'רוץ כמו איל, מחיל אל חיל'....